ענק השחקים חוזר

זו הולכת להיות טיסה מעולם אחר, הלקוחה מספרי ההסטוריה. הרעיון הוא פשוט - לקחת מבנה בגודל אוניית הפאר קווין אליזבט ‭,2‬ לחבר אותו אל כדור פורח, ולאפשר לעשירי העולם שכבר ראו הכל, להקיף בו את העולם במהירות איטית יחסית, אבל בנוחות המוגדרת "שמיימית‭,"‬ תרתי משמע.

פרויקט ספינת האוויר הענקית ‭")‬צפלין‭,"‬ על-שם מפתחה, הרוזן הגרמני פרדיננד פון צפלין, לפי תוכניות של יהודי קרואטי בשם דיוויד שוורץ, בתחילת המאה העשרים) הולך ומתקדם בימים אלה בארה"ב. מדובר במפלצת שאורכה לא פחות מ-210 מטר, רוחבה כ-75 מטר וגובהה כ-55 מטר, שמשקלה הכולל יגיע לכ-400 טון. הספינה תהיה מלאה בגז הליום הקל מהאוויר, שיעניק לה את כוח העילוי הדרוש, והיא תצויד בשני מנועים חשמליים שקטים אך בעלי עוצמה, שעניקו לה מהירות טיסה של כ-280 קמ"ש. מערכת בקרת טיסה ממוחשבת תדאג ליציבות גם במזג אוויר סוער.

מלון מעופף

ספינת האוויר הזו - למעשה, מלון פאר אווירי - תוכל לטוס לטווחים של כעשרת אלפים ק"מ, והיא תשייט בגובה של כ-‭2.5‬ ק"מ מעל הקרקע. מי שלא יעביר את הזמן בצפייה בנוף המדהים שישתקף מן החלונות הגדולים, יוכל לבלות במסעדות הפאר, בקזינו, במכוני הכושר או בבריכת השחייה. על פי התכנון, ספינות האוויר יעגנו בנמלי תעופה רגילים, והנוסעים יעלו ויירדו מהן באמצעות הציוד הקיים כיום בנמלים.

צפלין NT. בינתיים מכילה רק 19 נוסעים (צילום: איי.פי)

החברה המובילה את הפרויקט, ‭,Corporation Aeros‬ משלימה בימים אלה את התכנון המפורט. לדבריה, אב-טיפוס ראשון יוכל לטוס כבר בשנת ‭.2010‬ בינתיים מתברר, כי קמים לה מתחרים, וחברות נוספות, בעיקר אמריקאיות, מתכננות כבר בתי מלון מעופפים לעשירי עולם, סמל סטטוס חדש, שיחליף את מטוסי הקונקורד שהוצאו לא מכבר משירות.

שיגור בעזרת טיל

מי שנזכר באסון ההיסטורי המצולם של ספינת האוויר הגרמנית הינדנבורג בשנת ‭,1937‬ ששם קץ לשירות הנאמן שהעניקו הצפלינים בזמנם לאלפי נוסעים, יכול להירגע: ספינות האוויר ההסטוריות היו ממולאות במימן - גז דליק מאוד, שגרם לאסונות קשים. גז ההליום, שבהן ממולאות הספינות המודרניות, אינו דליק ונחשב בטוח מאוד לשימוש.

ההינדנבורג, אגב, הגיעה לארה"ב מגרמניה. בעת שניסתה לעגון בתחנת העגינה המיוחדת, נוצר כנראה ניצוץ של חשמל סטטי, שהדליק בבת-אחת את גז המימן שמילא את הספינה הענקית. 36 מתוך 97 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו.

המאמץ לפתח ספינות אוויר מתקדמות מתרכז כיום גם במכוני מחקר שונים.

 סטודנטים מאוניברסיטת ג'ונס הופיקנס בארה"ב בנו לא מכבר ספינת אוויר נסיונית באורך של 5 מטרים, המצויידת ב-4 מדחפים וציוד אלקטרוני מתוחכם. המטרה: תיכנון ספינת אוויר צבאית למשימות סיור ומודיעין, כתחליף זול ויעיל ללווייני ריגול, ולעתים גם טוב ממנו: לווייני ריגול נמוכי מסלול לא יכולים לשהות באופן קבוע מעל אזור מסויים, ספינת אוויר מסוגלת ללא קושי.

ספינת האוויר הצבאית, בניגוד לאזרחית, אמורה לרחף בגובה עצום ‭30 -‬ ק"מ מעל פני הקרקע - ולפעול באופן אוטומטי. היא תשוגר באמצעות טיל או רקטה. רק אחרי שתצא מהמיכל שיוצמד לטיל היא תתנפח ותתחיל לרחף.

הספינה הצבאית אמורה לרחף כך במשך שבועיים עד ארבעה שבועות, אז היא אמורה להתפרק בעצמה תוך נפילה לכיוון כדור הארץ.

גם יצרנית המטוסים האמריקנית הענקית לוקהיד מרטין, שבין מוצריה מטוס הקרב מדגם אף-16 וטילים מסוגים שונים, עוסקת בתחום. במפעלה בעיר עקרון בארה"ב מתכננים ומייצרים ספינות אוויר המשמשות כפלטפורמות למערכות מכ"ם וחיישנים צבאיים מסווגים. ספינה כזו יכולה לרחף במשך שבועות וחודשים ברצף, ולשנות מיקום וגובה לפי הצרכים.

שש טיסות ביום

למעשה, השימוש בספינות האוויר לא פסק מעולם: מיכל בד ענק, ממולא בגז קל וכמה מנועים - הוא אמצעי טיס זול אולטימטיבי. נעשה בהן שימוש, למשל, לצרכים מודיעיניים (כמו הצפלינים של צה"ל בגבול הצפון) וגם לצילום ארועי ספורט: הן הפכו לחלק מהנוף מעל איצטדיוני הענק שבהם נערכים משחקים רבי חשיבות.

מדוע בעצם רוצים המשוגעים לדבר להחיות את כלי הטיס הזה במאה ה-‭,21‬ כאשר המטוסים נעשים מהירים יותר וגדולים יותר? התשובה פשוטה: ספינת האוויר אינה דורשת מסלול המראה ונחיתה; ניתן לתכנן עבורה תא נוסעים גדול ונוח, כמעט ללא מגבלות; היא חסכונית מאוד באנרגיה (זו דרושה רק כדי להניעה קדימה, כאשר את העילוי מספק הגז‭.(‬ אם מנטרלים את גורם המהירות, הרי שספינת האוויר בהחלט יכולה לשמש כלי טיס מעולה.

100 שנה אחרי שהמריא הצפלין לטיסה מסחרית ראשונה מאתר הסמוך לגבול גרמניה-שוויץ, החלה חברה גרמנית להפעילו מחדש כמעט באותו מקום. חברת "צפלין לופשיפט טכניק" חנכה לפני מספר שנים את השירות, והיא מציעה "טיסות כיף" קצרות מעל אגם קונסטנס. אנשי החברה בנו ספינה מודרנית הפועלת על אותם עקרונות כמו הצפלינים המקוריים, רק שגוף הספינה עשוי כיום מחומרים מתקדמים, קלים וחזקים יותר, תא הנוסעים מודרני ביותר והמנועים ואמצעי הניווט חדישים.

ספינת האוויר הגרמנית, ה"צפלין ‭,"NT‬ מסוגלת כיום להטיס 19 נוסעים. החברה מתכננת לבצע שש טיסות ביום, חמישה ימים בשבוע. עבור התענוג היא גובה סכום השוה ל-275 דולר. לא זול עבור טיסה לשום מקום, אולם מי שחווה אותה אומר שהיא שוה כל אגורה.

עגורן מעופף

במקביל לעניין הפלז'ר הבידורי, הראש העסקי של יזמי העולם עוסק בעיקר בביזנס, והם לא יחמיצו את הכסף הגדול הטמון בתחום הטסת המטענים. כמה חברות בארה"ב ואירופה מתכננות ספינות אוויר להובלת משאות. החברה הגרמנית "קרגו ליפטר" למשל, מתכננת ספינה, שתוכל להטיס מטען במשקל של 160 טון למרחק של 10 אלפים ק"מ.

לצורך השואה, מטוס מטען מדגם 747 מסוגל להטיס כ-120 טון בלבד, והוא זקוק כמובן לנמל תעופה עם מסלולים ארוכים, בשני קצוות הקו. ספינת אוויר תגיע למקום בו מצוי המטען, תוריד כבלים המחוברים למנוף ותעלה אותו כך שיהיה תלוי מתחתיה. כשתגיע ליעד, היא תרחף מעליו קלות ותוריד את המטען באיטיות בדוק באותה שיטה.

הרעיון מתחיל לקסום לרבים: קבלני אתרי בנייה גדולים בוחנים את האפשרות להשתמש בספינות אוויר כעגורנים מעופפים. במקום להציב עגורנים קבועים, המוגבלים בטוח הפעולה שלהם, שתי ספינות אוויר המוצבות באתר כזה יוכלו לשמש כעגורנים בכל נקודה.

האם רעיון ספינת האוויר המקבילה לאוניית תענוגות יתפוס בעולם? האם אנשים יוותרו על המהירות שמציע המטוס המודרני, ויהיו מוכנים לשהות באוויר מספר ימים במקום כמה שעות? תשובות ראשונות נוכל לקבל, ככל הנראה, רק בעוד מספר שנים.