נהג יקר, החניה אסורה! זה פארק ציבורי

מה הייתם חושבים לו גיליתם יום אחד גינה ציבורית קטנה, עם דשא, עץ וספסל, שניצבת בדיוק במקום החניה הקבוע שלכם מול הבית? אם נתקלתם בתופעה - אל דאגה; זה רק ליום אחד, והמטרה - אין טובה ממנה. 

המאבק למען שמירת הסביבה בכלל, והריאות הירוקות בערים בפרט, חייב לגלות דרכים יצירתיות על מנת להישאר בתודעה ולהפיץ ברבים את מטרותיו. כך נולד היום הבינלאומי ליירוק מקומות חניה - Park(ing) Day, שהחל כיוזמה מקומית של קבוצת שוחרי סביבה בסן פרנסיסקו, והתפשט לערים נוספות ברחבי העולם.

היוזמה החלה לפני שנתיים, כשקבוצת הפעילים החליטה "לחטוף" מקום חניה ברחוב מרכזי בעיר, ולהפכו לפארק לכל דבר. הפעילים התכנסו במקום, מצויידים במרבדי דשא, ספסל ועץ קטן בתוך עציץ, והקימו לכמה שעות פארק ציבורי קטן בין שתי מכוניות חונות.

עשה לך פארק (צילום: ג'ון קונלון, REBAR)

• ראו גם: סרטון של פעילות "פארקינג" אשתקד בסן פרנסיסקו

מטרת הפעילים הייתה כפולה: להעלות את המודעות לאפשרויות ירוקות יותר של שימוש במרחבים הציבוריים מלבד חניית מכוניות, ולהפגין מחאה ציבורית על אובדן הריאות הירוקות בעיר. בסוף היום תרמו הפעילים את הדשא והציוד שהביאו עימם לגן ילדים בעלי מוגבלויות.

בשנת הפעילות הראשונה הוקם "פארק חניה" יחד בסן פרנסיסקו. בשנה השנייה כבר הוקמו 47 "פארקי חניה" ב-13 ערים בארה"ב ומחוצה לה, כשגולת הכותרת הייתה החניה האישית של ראש עיריית סן פרנסיסקו גאווין ניוסום, שנרתם ליוזמה ותרם את המקום השמור עבורו מול בניין העירייה, מתוך הזדהות עם המטרה.

קחו דשא, ספסל, עץ - וכרטיסי חניה

לקראת יום הפארקינג השנה, שייערך ביום שישי 21 בספטמבר, הודיעו המארגנים על עשרות ערים נוספות שהצטרפו ליוזמה, בין השאר גם בבריטניה, ברזיל ואיטליה.

הפעילות נתמכת על ידי ארגון ללא כוונות רווח בשם Trust for Public Land (הקרן לשטחים הציבוריים) אשר מטרתו היא החזרת מקומות ציבוריים לשימוש הציבור. היוזמה עצמה, והאופי המתריס שלה, פותחה על ידי קולקטיב האומנות REBAR הפועל בסן פרנסיסקו.

באתר של REBAR ניתן למצוא פירוט מלא של היוזמה, וכן את רשימת הדרישות והציוד הדרוש על מנת ליירק, ולו לזמן קצר, חניה ציבורית. המארגנים מקווים שהיוזמה תזכה להד תקשורתי, תתפשט ברחבי העולם ותהפוך למסורת כלל עולמית.

ראשית קוראים הפעילים ליידע אותם על כל כוונה להצטרף ליוזמה, כדי שיוכלו לתמוך בפעילים ולסייע להם. את הדשא עבור הפארק ניתן לרכוש בכל משתלה, ולעיתים ניתן למצוא שם גם ספסלי גינה במחירים זולים. המארגנים ממליצים להצטייד גם בסדין או כל כיסוי אחד, שיונח על הכביש ויבודד בין האספלט למרבדי הדשא, על מנת לשמור עליהם ולמנוע ליכלוך של הכביש.

המארגנים קוראים לסמן את גבולות הפארק בסרט סימון, בעיקר בשטח הפונה לכביש, כדי לשמור על ביטחונם של הפעילים וכדי לתחום את אזור הפעילות ולא להפריע למשתמשים האחרים בשטח הציבורי. דגש מיוחד שמים המארגנים על הגבלת גודלו של הפארק לגודלה של מכונית ממוצעת.

הציבור רוצה ירוק (צילום: אנדראה שר, REBAR)

הם קוראים להציב על הדשא ספסלים או כסאות נוח, כדי להגדיל את מספר המקומות הפנויים ואת מספר המשתתפים האקראים, שיעברו במקום ואולי ירצו לשבת לרגע בפארק המאולתר. הם ממליצים גם להצטייד בשמשיה, להגנה מפני השמש, או להקים את הפארק מתחת לעץ. בכל מקרה, מומלץ להביא עציץ גדול או שתיל של עץ, ולהציב אותו בפינת הפארק - בעיקר לצורך הקישוט והאווירה הירוקה. כמו כן הם ממליצים להציב במקום שלט ולהסביר לעוברים ושבים את מטרת הפעילות.

המארגנים אינם קוראים לפעילים לעבור על החוק, ולפיכך הם ממליצים להציב את הפארק רק במקומות חניה מוסדרים ולוודא שבידי הפעילים תווי חניה או כל אמצעי תשלום אחר עבור השימוש בשטח - בדיוק כפי שהיה עושה בעל רכב שהיה חונה שם. בסוף הפעילות קוראים המארגנים להשיב את החניה לשימושה הקודם ללא הפרעות, וכן להעביר את הציוד שנרכש - הדשא, הספסל והשתיל - לאדם שזקוק להם ויוכל להשתמש בהם שוב.

הנהגים כועסים, הולכי הרגל מחייכים

אז מה המטרה בעצם? בערים רבות בעולם, וגם בתל אביב וגוש דן באופן כללי, קיימת מצוקת חניה גדלה והולכת. במקביל קיימת גם שחיקה גדלה והולכת של השטח המוקצה לרווחת הציבור - ריאות ירוקות כמו גינות ציבוריות ופארקים. השתלטות על חניה ציבורית והפיכתה לפארק אינה פותרת את הבעיה כמובן. המאבק להרחבת השטחים הירוקים בערים דורש התגייסות רחבה, פעילות עניפה ולחץ ציבורי רב. אך המעשה, פרובוקטיבי או פופוליסטי - תלוי בעיני המתבונן - משדר לקהילה ולראשי מסר ברור: הציבור רוצה לקבל לידיו בחזרה את שטח המחיה שלו, שצופה בבטון ואספלט ונתפס על ידי מכוניות מזהמות.

המארגנים מספרים כי הם נתקלים אמנם בתגובות כעוסות, בעיקר של נהגים חסרי סבלנות, אך בה בעת גם בתגובות חיוביות של עוברי אורח, שמביעים תמיכה במטרות המעשה. הם קוראים לפעילים ברחבי העולם "לחטוף" חניות מזדמנות, אך במקביל לפנות לראשי הערים או הקהילות, ליזמי נדל"ן או אנשי עסקים, ולשכנע אותם לתרום את החניה שלהם ליוזמה ליום אחד בלבד - כאקט סמלי של התגייסות למען הסביבה.

המארגנים אומרים כי רק הרתמות של ציבור גדול למאבק משותף יכולה לשנות את המצב הקיים. אך לשם כך דרוש גם סיוע תקשורתי והתגייסות של המגזר העסקי, שהוכיח לא פעם שהוא מוכן לשינוי אם יוכח לו שמדובר בצורך וביקוש שניתן לספק.

תעשיית הרכב, חברות מחשבים וגופים מסחריים גדולים הכניסו שינויים באופן פעילותם כדי להצטרף למגמה הירוקה המתפשטת והולכת בציבור ובתקשורת. הדבר הוכיח כי הלכי רוח בציבור ושוק המתעורר למוצרים חלופיים מעודדים שינויים בעולם העסקי - במקרה זה בתחום הנדל"ן - יותר מאשר פעילות של ארגונים ירוקים ממוסדים או אפילו דאגה כנה של בעלי העסקים לשלום כדור הארץ. השאלה שנותרה פתוחה היא מה הציבור מוכן לעשות על מנת לשנות את המצב הסביבתי - כלומר מלבד כתיבת טוקבקים.

• הכותב הוא יועץ תקשורת לנושאי איכות סביבה ובריאות