לקחים תקשורתיים של עמימות ידועה מראש
התקשורת הישראלית מתלבטת בדילמה בסיסית בין הנאמנות הלאומית לבין הצורך לדווח לציבור. כבעבר, גם הפעם הפתרון הוא ציטוט מקורות זרים, אשר מפרסמים מידע שהגיע אליהם גם מכתבים ישראלים
מסתורין פרנסו מאז ומתמיד את התקשורת. דווקא כשאין מידע רשמי ומוסמך התקשורת חוגגת. כך גם הפעם, בעקבות הפרסום על פעילות חיל האוויר בסוריה. בהעדר הודעה והודאה ישראלית, שלל פרסומים, רובם בתקשורת הזרה, מציף את הציבור התוהה. מה שאפשר היה לתמצת בידיעה אחת, נמרח על פני ימים סוחטי רייטינג ותפוצה. הדמיון הפרטי עובד שעות נוספות ומשלים את החסר. כמו כבפרשיות ביטחוניות בעבר, ואולי המפורסמת והממושכת ביותר במהלך פרשת לבון, גם הפעם הולכת ומתפתחת קריאה בין השורות בסיועם של קודים מובנים ליודעי ח"ן. כאז גם הפעם, השיח הציבורי מצטמצם למתי מספר, לאותם אלה המובאים בסוד העניינים. השיח מתנהל לפי קודים ובלשון מוצפנת לעיני הציבור הרחב, ברובו ככולו ניצבים, שכלל אינם מתמצאים בפרטי המקרה.
אם וכאשר תיאלם תרועת הפסטיבל והאופוריה תשקע מעט, אפשר להרהר בלפחות שני לקחים עיקריים. ראשית, במציאות התקשורתית הנוכחית של ריבוי מדיה מגוונים ותחרות חריפה ביניהם, קשה יותר, אבל אפשרי וגם משתלם, לחסום מידע ולהטיל עמימות כללית. בהמשך למה שהחלו קברניטים אחדים להפנים עוד במערכות הבחירות האחרונות, יש וחשיפה תקשורתית מזיקה להם, ולהיפך: שתיקה והעדר חשיפה יפות לחכמים. תובנה כזו עלולה לסכן תעשייה שלמה של יח"צנות הבנויה על הנחת עבודה "כל המרבה בחשיפה תקשורתית – זה משובח".
שנית, בניגוד לדימויים פולקלוריסטיים המופצים בציבור הרחב, אמצעי התקשורת מתעמתים פחות עם השלטון ומציקים לו ממה ששני הצדדים מנסים להציג לכלל הציבור. בדרך כלל, עורכים וכתבים, בייחוד הכתבים הצבאיים, "מתכנסים סביב הדגל". גם הפעם, התקשורת הישראלית מתלבטת בדילמה בסיסית בין הנאמנות הלאומית לבין הצורך לדווח לציבור. כבעבר, גם הפעם אמצעי תקשורת בישראל נחלצים מן הדילמה בדרך שהוכיחה את עצמה: עורכים מצטטים מקורות זרים, אשר נותנים פרסום למידע שהגיע אליהם גם מכתבים ישראלים. גם הפעם, דרך בטוחה לעקוף את הצנזורה היא להבריח מידע לכתבים זרים ולצטט ממה שהם פרסמו.
אולי בשל כך צוברת התקשורת הזרה יתרון - לרגע קט בלבד. שכן, התקשורת הזרה אינה אמיצה יותר מהתקשורת הישראלית. הכל תלוי בנושא. קל יותר להיות נועז ולפרסם מידע רגיש על מדינה זרה. ככל שהעיתונים האמריקניים מתגלים כביכול נועזים ומרבים לטפטף פרטים על פעילות חיל האוויר בסוריה, הם זהירים וממושמעים באותה מידה בנושאים הקשורים לארה"ב. עיין ערך מלחמת מפרץ – הראשונה והשנייה.
גם אם קברניטי המדינה גילו לפי שעה בגרות וגברו על יצריהם התקשורתיים, לא מן הנמנע שפעילות חיל האוויר בסוריה עתידה לפרנס תדמיתנים או משפטנים: אם וכאשר הפרשה תירשם כהצלחה, תדמיתנים ינהלו קרבות בצריבת התודעה סביב השאלה - מי החליט ולמי הקרדיט? ולא, משפטנים ינהלו מאבקים עיקשים בפני ועדת חקירה – מי אשם?
פרופ' דן כספי הוא ראש המחלקה לתקשורת ומרכז בורדה לתקשורת חדשנית באוניברסיטת בן-גוריון.
