עומדת שם ורואה את האקס שלי מחבק אותה

ההכנות לחתונה, והייתי מקבלת עדכונים שוטפים לקראת היום הגדול שלה. השירים שבחרה, המנות האחרונות, השיער, והשמלה כמובן. שמחתי בשבילה ופירגנתי לה בגדול.

מה הוא עושה פה?

זה גיא, האקס שלי. והוא עומד עכשיו מולי. מה הוא עושה פה? אני מנסה להמשיך, אבל המילים מסרבות לצאת בצורה שוטפת "וואו... אההה... אז מה בדיוק אתה עושה כאן?"

נועה נשארת מחובקת עם גיא: "יוו.. איזה מגניב! גולי מאיפה אתם מכירים?" (גולי?!? אויש, כמה מגוחך!)

גיא: "אההה.. יצאנו פעם... שנים, אה?" הוא מסתכל עליי עכשיו.

אני: "כן, משהו כזה. הזמן עובר מהר כשנהנים".

גיא: "אז מה שלומך?"

אני: "אה, טוב, טוב".

אני: "ברור!!"

נועה: "שחר, הכל בסדר? את נראית קצת חיוורת".

אני: "כן, הכל בסדר. סתם ירידת סוכר כנראה".

לא חשבתי עליו רגע אחד עד לפני שראיתי אותו

אני ממשיכה לבהות בהם, כשנועה לוחשת לגיא משהו באוזן ונדמה לי שבאיזשהו מקום הלכתי רחוק. אחרי הכל גיא הוא נחלת העבר, הוא כבר לא כ-ז-ה מעניין אותי. די, סגרתי את הפינה הזאת בחיי, הוא הרי היסטוריה. לא חשבתי עליו רגע אחד עד לפני שראיתי אותו עכשיו, וגם לא הייתי חוזרת אליו היום, אילו היתה לי האפשרות.

שנתיים היינו יחד, וזה לא מעט זמן. אהבתי אותו, כן. אבל הוא היה עדיין ילד אחרי הכל, ילד הממאן להתבגר, ולי זה לא התאים.

"טוב, אנחנו זזים?" הוא אומר לנועה.

נועה: "גולי, מה נאכל?? אני מתה מרעב!"

"טוב, מאמי, את תהיי בסדר?" עכשיו היא פונה אליי.

אני: "בטח בטח, נתראה מחר?"

נועה: "ברור. ביי נשיקות!"

למחרת ראיתי את נועה, והחלטתי שאני מפרגנת. די, אני לא ילדה קטנה. אז מה אם יש לנועה ולי טעם קצת דומה. שלא תחשוב שאני מקנאה או משהו. אבל שמעתי על מכון כושר מעולה, ממש לא רחוק מהעבודה שלי. אני חושבת שארשם אליו.

האימייל של שחר