קשר בין שניים יכול להיות תיקון אמיתי
למה מתכוונת פסיכולוגית חילונית במילה "תיקון"? לקראת יום כיפור, ברצוני לגעת במהות הפחות יומיומית של זוגיות. נהוג לראות אותה בימינו כמעט כשדה קרב: שוק בשר, מלחמת המינים, פוגעים ונפגעים, צדים וניצודים. המציאות המבלבלת משכיחה מאיתנו לפעמים את האופציה האחרת
שכינה ביניהם
לא זכו -
אש אכלתם
ציטוט זה מקובל בסדנאות "אימאגו" ובהזדמנויות אחרות העוסקות בקסם שבזוגיות. "השכינה" שבתוך הזוגיות (אותה מסמנות האות "י" שבמילה איש והאות "ה" שבאשה) – בהיעדרה, נשארת רק ה"אש".
לכבוד יום כיפור הבא עלינו לטובה ובאווירת החגים של התחדשות ותיקון, ברצוני לגעת במהות הפחות יומיומית של זוגיות. נהוג לראות כיום את הזוגיות כמעט כשדה קרב – שוק בשר, מלחמת המינים, פוגעים ונפגעים, צדים וניצודים. המציאות המבלבלת של המאה ה-21 משכיחה מאיתנו לעיתים כי הקשר בין שניים יכול להוות מקום של תיקון אמיתי.
למה מתכוונת פסיכולוגית חילונית כשהיא משתמשת במילה "תיקון"? אשתמש בדוגמה דמיונית אך ממשית ושכיחה:
שלום ושלומית הכירו בשנות ה-30 לחייהם, נישאו והקימו משפחה. שלומית באה ממשפחה קולנית, מרובת ילדים ודחוסה. היא הפנימה תכונות דומות, של עוצמה רגשית, קולניות, וסבלה מכמה קשרים סוערים שהשאירו אותה תשושה וכואבת. לקראת גיל 30 היא חיפשה לעצמה מקום שקט, בו יהיה לה את השקט כדי להתפתח, מבחינה אישית, מקצועית, ולהיות אמא שלוקחת את תפקידה ברצינות. שלום, בן יחיד להורים משכילים, גדל עם צימאון גדול לבית יותר תוסס ולקשרי משפחה חמים ורגשיים יותר. הוא תמיד חלם על אחים ואחיות, ועל קשר בו מותר לבטא דברים. יחד עם זאת, צמח להיות בחור מאופק, סטודנט לראיית חשבון, אחראי, נעים ומסודר. האהבה בין שלום לשלומית היתה מהירה, והם חשו, כל אחד בתוך תוכו, ש"מצאו" את המחצית השניה שחסרה להם.
שלום התעייף מהאינטנסיביות של החיים לצד שלומית
לכאורה, שלום ושלומית אמורים היו ליהנות – הוא מהמורשת הסוערת והתוססת שלה, והיא מהשלווה השכלתנית שלו, מהכבוד לפרטיות ולמרחב של הזולת. אבל בפועל, כעבור שנים ספורות החלו להופיע מריבות ומתח רב. שלום התעייף מהאינטנסיביות של החיים לצד שלומית. מה שהיא ראתה כחיים רגועים, היה עבורו הרבה יותר מדי – ביקורי משפחה, אורחים, חברים, פעלתנות ואמוציונליות. שלומית הביעה בעוז את אהבתה אך גם את כעסיה ואת הביקורת שלה. מצד שני, שלומית חשה שהתחתנה עם "טאפט", כהגדרתה. היא הרגישה ששלום קריר מדי, מכונס, לא מבטא רגש ולא חולק איתה את עולמו.
מה קרה? האם הם שכחו כיצד התחילו? האם הם לא זוכרים שהבדלים אלו היו מקור של משיכה בהתחלת הקשר? במובן מסוים, זה מה שקרה. שלומית אמנם נכספה לבית ולקשר יתר שקט, אך הפנימה את העולם בו גדלה ולא באמת הצליחה להשתנות ולהתאים עצמה ל"טמפרטורה" של שלום. ואילו שלום, גם הוא התלהב בתחילה מהסערה והאקשן שהביאה איתה שלומית, אך מצא עצמו חוזר להרגליו ולמיקצב שהיה רגיל אליו. עם שוך ההתאהבות ירדה גם ההתלהבות מהשוני, וכל אחד מהם התחפר בעמדתו הקודמת, כאילו שכח שהכניס עצמו לקשר זה מרצון.
המעבר להיות הורים הקצין את המצב. שלום ציפה לראות הורות כפי שהכיר בביתו – הרבה עצמאות ואחריות לילדים, בלי מעורבות רבה מצד ההורים. לשלומית היה ברור שהיא חייבת להעניק הרבה קירבה וחום, והיא ציפתה משלום לשחק ולהפעיל את הילדים בדרכים שהוא כלל לא הכיר. כהורים, השוני ביניהם קיבל משמעות הרבה יותר שלילית ומאיימת. הם נכנסו למצב של מאבק כוחות, כשכל אחד נלחם להשליט בבית את סגנון המשפחה שהכיר מבית ילדותו.
למתן את הקיצוניות שהביאו מבית ההורים
וכאן בא התיקון האפשרי, אם בעזרת טיפול, או בכוח המשאבים של עצמם, שלומית ושלום יכולים לעשות את השינוי ולהרחיב את עצמם. אולי זה לא יכול לקרות בן לילה, כפי שנדמה היה להם כשהתאהבו, אבל לאורך השנים, הם יפיקו הרבה יותר אם ייצאו מההתבצרות בעמדתם ויגלו מה נמצא במגרש של השני/ה. אם שלומית תוותר על עמדתה הכועסת והביקורתית, ושלום ייפרד מהביקורת המתנשאת שלו, הם יכולים לגלות מחדש את מה שהרגישו באופן אינטואיטיבי בתחילת היחסים. הם יוכלו למתן ולתקן את הקיצוניות שהביאו מבית הוריהם. אם שלום יעשה את המאמץ ויפגוש את שלומית במגרש שלה, כלומר, יקשיב וינסה לקחת משהו ממה שהיא מציעה (פתיחות רגשית, חיי חברה ומשפחה תוססים), הוא יהפוך עבור עצמו לאדם שלם ועגול יותר.
ואילו שלומית, אם תרשה לעצמה להפחית קצת מדרישותיה ל"אקשן", תוכל אולי ליהנות מהצלילים העדינים יותר שמביא שלום ליחסים. היא תוכל להגדיל את יכולתה ליהנות משקט, מביטחון ומשלווה משפחתית, מהרחבת אופקים, עבורה ועבור ילדיהם.
התיקון העמוק שזוגיות מאפשרת איננו ויתור על עצמי, איננו הקרבה או התפשרות. תיקון, בתפישה של זוגיות כמכלול, הוא תהליך ארוך והדרגתי, בו בני הזוג נפתחים ונותנים לתכונות ולהויה של האחר לחלחל לתוכם, להוסיף גוונים לצבעים שכבר קיימים בהם. לשם כך נדרשת צניעות מסוימת, להכיר בכך שמה שאני מביא/ה לקשר איננו הגירסה היחידה לחיים.
לקראת יום הכיפורים, מוזמנים בני הזוג הקוראים דברים אלה, לעשות חשבון נפש זוגי ולשאול את עצמם:
- מה אני תורמ/ת לקשר המשותף שלנו?
- מה תורמ/ת בן/בת זוגי?
- האם אני באמת מאפשר/ת לעצמי להיות מושפע/ת ולהרחיב את הרפרטואר שלי בזכותו?
- האם אני מגיש/ה את התרומה שלי בצורה נעימה וחיובית?
בני זוג הנמצאים במצב של מתח, תחרות ועוינות, ייתכן שחשים כך מפני שהם בולמים זה את זה, לא מוכנים להכיר בכך שגם אצל השני יש משהו יקר וטוב. יציאה מעמדה של תחרות ומאבק תאפשר אולי לגייס כוחות משותפים כדי לבנות מרחב זוגי ומשפחתי בו כל אחד תורם את חלקו לשלם שיהיה גדול מסכום חלקיו.
גמר חתימה טובה,
עירית פז
- עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות, ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.
