סליחה קטנה כבר לא מספיקה

אינה תואמת את גודל העוול שעשינו. היום קשה לתאר את עוצמת האסון שמתרגש עלינו בגלל חוסר תשומת לב, חוסר רגישות ומידה לא מבוטלת של יהירות מתמשכת. רק בתקופה האחרונה, בעקבות הלחץ הציבורי, המידע המצטבר ומעורבותם של אישים כמו אל גור, התחלנו להבין את הנזק שעשה הקפיטליזם במאה וחמישים השנים האחרונות לכדור הארץ ולשבעה מיליארד יושביו.

כלכלה חופשית מניעה את העולם קדימה ומשפרת בהתמדה את רמת החיים. בני האדם, מטבעם, רוצים לנצל את כישוריהם כדי לשפר את רווחתם, וכלכלת השוק מאפשרת זאת בצורה המיטבית. אך יש בה כשלים: למרות שהיא מגדילה את העושר הכללי, נוצרות עוולות כלפי קבוצות מסוימות, ואת אלה חובה לתקן באמצעות התערבות ממשלתית. נדמה שתובנה זו כבר אומצה על-ידי רוב רובם של הכלכלנים, והוויכוח היום הוא רק על מידת ההתערבות. אבל כשל נוסף, חמור לא פחות, שעדיין לא הופנם על-ידי כולנו, הוא שהכלכלה החופשית אינה משקללת את השפעותיה על איכות הסביבה. התובנה הזו מתחילה להיות נפוצה עכשיו, אולי מאוחר מדי.

רק עתה אנו מתחילים להבין את גודל הנזק שהסבנו לסביבה שלנו. רק עתה אנו מבינים שהחופש הכמעט מוחלט שניתן לתאגידים לצבור עושר מבלי לתת דין וחשבון על השפעתם על הסביבה, מהווה סכנה קיומית של ממש לכל אחת ואחד מאיתנו. היו שהתריעו על כך מזמן, אבל מולם היו מי שטענו שבשוק משתקללים כל השיקולים הרלוונטיים, ועל כן אין צורך להתערב בפעולתו. אם השוק מתעלם מהיבטים מסוימים של איכות הסביבה, כך חשבו, הרי שהם כנראה אינם חשובים מספיק לחברה. אם הם באמת היו כה קריטיים כמו שה"ירוקים" טוענים, הרי שהחברה, באמצעות השוק, כבר תדע לגבות את המחיר מהמזהמים.

כלכלנים אלה ראו את הכלכלה כמלכת מדעי החברה, המסוגלת להכיל כל בעיה חברתית וכל צורך אנושי, ולתת להם מענה. אני ועמיתים רבים הבנו מזמן שזה לא המצב, ולכן אימצנו את תפיסת העולם הסוציאל-דמוקרטית המשלבת שוק חופשי עם התערבות ממשלתית. אלא שאת ההתערבות שהטפנו לה בתחום הרווחה, לא קידמנו מספיק בתחום איכות הסביבה, שם היא נחוצה לא פחות. בתקופה הזו הלך כדור הארץ, הבית של כולנו, ונרמס תחת רגלי התעשיינים, המפרסמים, החקלאים והצרכנים. נחלים זוהמו, גזים מיותרים נפלטו, יערות נכרתו. אלטרנטיבות ירוקות נזנחו, כיוון שלא עמדו בתנאים של "כדאיות כלכלית". עכשיו, כשמדובר בעניין של חיים ומוות למיליארדי שוכני כדור הארץ, ילדיהם ונכדיהם, איש אינו מוכן עוד להקשיב לטיעוני "כדאיות כלכלית", ובצדק. עכשיו נשלם כולנו את המחיר, בריבית דריבית.

הנזקים שהסבה כלכלה חופשית בלתי מרוסנת לסביבה הם בחלקם הגדול בלתי הפיכים, והעלויות של תיקון מה שעוד ניתן לתקן, אם חפצי חיים אנחנו, הן עצומות. הן עולות עשרות מונים על העלות שהייתה כרוכה בהתערבות בפעילות הכלכלית המזהמת מבעוד מועד. על כן נדמה לי שאנו הכלכלנים חייבים בסליחה גדולה לחברה כולה, ובעצם גם לעצמנו. סליחה שבדקנו קודם לכל כיצד ממקסמים רווח. סליחה שחשבנו שכל טענה ניתנת למדידה במטבעות קשיחים. סליחה שזלזלנו בטענות הארגונים הירוקים, לא עצרנו להקשיב להם ולא הערכנו נכונה את כישוריהם המדעיים. אבל סליחה לבדה לא תספיק, לשנה הקרובה נחוצה לנו החלטה אמיצה לשנות את סדרי העדיפות הכלכלית, לחבר בין מוצר לערך הסביבתי שלו ולפעול מתוך מודעות לסביבה. חברות שתשכלנה לעשות כן לא רק תהיינה מכוסות "מצפונית", הן גם תהיינה החברות המובילות בכלכלה העתידית.

ד"ר רובי נתנזון- מנכ"ל מרכז "מאקרו" לכלכלה מדינית