בשירים של התאומות הזהות טיגן ושרה קווין (Tegan & Sara), אין טרגדיות גדולות, אין החלטות דרמטיות של חיים או מוות ואין מלחמות עולם. יש רק משברים קטנים, דרמות אישיות שאת הגרועה ביותר שבהן אפשר לפתור בחיבוק אמיתי וחם. לכן קל לאהוב את טיגן ושרה.
לא צריך להגיע לקצה הסיבולת כדי להזדהות עם המצבים שהן מתארות בכישרון רב. מי מאתנו לא הרגיש פעם שכדי שכל החרא ייעלם הוא צריך רק חיבוק או שיחת טלפון מהחברים, מהאהובה, מאמא, מהאח? אבל החיבוק הזה לא תמיד מגיע - ומכאן יוצאים שירים. במקרה של טיגן ושרה, אלה השירים הכי טובים שלהן עד כה.
The Con (ההונאה) הוא האלבום החמישי של צמד הבנות הקנדי הזה, שבשנים האחרונות הפך לבון-טון של מפיקי סדרות כמו "ורוניקה מארס", "האנטומיה של גריי", "ישנן בנות" ועוד. לצד Death Cab For Cutie (שהגיטריסט והמפיק שלה, כריס וואלה, הפיק את The Con), ברייט אייז וכמה אמנים נוספים, הפכו טיגן ושרה לסמל כמעט מייצג של דור ה-OC - צעירים בני עשרים פלוס ומינוס, אינטיליגנטיים ורגישים.
יש המכנים את הזרם המוזיקלי הזה בטעות "Emo", מושג שמתרחק ממשמעותו המוזיקלית המקורית כז'אנר פאנק מלודי ואמוציונלי, ומכסה במקרה הזה זרם נרחב ומגוון של מוזיקה שלא מפחדת להפגין רגשות בצורה אינטיליגנטית ובלי להפוך לקיטשית ונמרחת. ואם דת' קאב עושים את זה בקומבינציה של להקת רוק, וברייט אייז עושה את זה על יסודות הפולק והקאנטרי, טיגן ושרה עושות זאת עם שתי גיטרות אקוסטיות, שני קולות כמעט זהים, הרבה סינתיסייזרים וכישרון מולד למלודיות ממכרות. והן עושות את זה נהדר.
אפשר לומר, בעצם, שטיגן ושרה עושות Emo בלי דיסטורשן. המלודיות וחומרי הגלם שמשמשים אותן משיקים בנקודות רבות למוזיקה של להקות ה-Emo האהובות על בנות 16 עם מגפיים שחורים ועגיל בלשון. אבל טיגן ושרה, שהשבוע חגגו יום הולדת 27 משותף, מדברות יותר לבני העשרים-בערך.
יותר משהן כותבות אודות סוף גיל ההתבגרות (שהולך ומתאחר אל תוך גילאי העשרים), הן כותבות מתוך הגיל הזה, ועושות זאת בכנות ששמורה רק למי שלא חושב כשהוא כותב. זה אותו שלב בסוף ההתבגרות בו אתה יודע מה חשוב לך אבל עדיין לא יודע איך להחזיק בו, אתה כבר מכיר באחריות שלך אבל עדיין לא למדת לעמוד בה, אתה כבר יודע מה יזיק לך, אבל לא יודע איך להימנע ממנו.
לכן The Con, שהוא ללא כל ספק האלבום הטוב ביותר של טיגן ושרה, הוא אלבום חובה לכל בני הנוער שעדיין לא סיימו את ההתבגרות, גם אם הם כבר בני 30. לא רק בגלל שהוא מלא בשברי מלודיות נוצצים ויפהפיים אלא גם, ובעיקר, כי בשלב הזה של החיים, הקשיים הקטנים הם לפעמים באמת סוף העולם, לפני שאתה נשאב לעולם המבוגרים-באמת ולומד להתפשר על הרגשות שלך.
באלבומים הקודמים הוכיחו התאומות שליטה מרשימה במלודיות והרמוניות פופ, שהחדירו אותן לקהל הספציפי עליו דיברתי קודם. גם כאן אפשר למצוא פניני פופ כמו הסינגל "Back In Your Head" או "Burn Your Life Down", אבל גם הם טומנים בחובם יותר תבונה רגשית מרוב שירי הפופ שנכנסים עכשיו למצעדים ול-MTV. לצידם, שירים יפהפיים כמו "Nineteen" או "Call It Off" שיכולים בקלות להגדיר דור שלם, ויש סיכוי טוב מאוד שהם עושים את זה ברגע זה ממש בעשרות אלפי חדרי שינה ברחבי ארצות הברית. אני מקווה מאוד שזה מה שקורה, כי השירים האלה ראויים להגיע לאוזניים רבות, המחוברות ללבבות פתוחים. גם לאוזניים שלכם.
- Tegan & Sara – The Con (התו השמיני)
