"יש תחושה שרוצים שנתפרק"

חמש שנים חיכו מעריצי "היהודים" לאלבומם הרביעי. במהלך הזמן הזה הלהקה עברה תהפוכות רבות והתקפות חסרות רחמים מהתקשורת. חבריה התחלפו, העבודה על האלבום החדש החלה, תאריך היציאה נדחה מספר פעמים וממש באחרונה תום פטרובר ואורית שחף גם הפכו להורים. עכשיו, אחרי ש"פורטה" כבר בחוץ, הם מתכוננים יחד לדרך חדשה, והם נורא התגעגעו.

בשעות הערב מתכנסים חברי הלהקה בחדר חזרות בדרום תל-אביב. במוצ"ש (29.9) הם יגיעו להאנגר 11 בתל אביב, שם ייערכו את מופע ההשקה הגדול והמצופה.

בחדר החזרות. היהודים מדברים על הכל (עוז מועלם, עריכה: עוז מועלם)

אין זה חדש, מאז הקמתה אף פעם לא נחשבה "היהודים" לאחת שמפרגנים לה. תחנות הרדיו מעדיפות להתעלם ושעות הפריים טיים הן ממש לא מקומה הטבעי. ובכל זאת, עם כל צעד שהלהקה עושה קשה להתעלם מרעידת האדמה שבסביבתה.

"אנחנו כל כך עסוקים במה שאנחנו עושים. האלבום, ההופעות, בדרך נולד לנו ילד. אין לנו כל כך זמן לחשוב אם יש רעידת אדמה או אין. אנחנו עסוקים בעשייה", מספר פטרובר.

"ההרגשה הכללית היא שהתגעגענו לנגן יחד", מוסיף הגיטריסט גיא באר,

"היינו בהפסקה בגלל ההקלטות וההיריון של אורית. והתגעגענו מבחינה אישית ומוזיקלית".

אז איך עושים את זה? איך באלבום רביעי שוב מנסים להילחם על פרגון מצד תחנות הרדיו? הגיטריסט דניאל ברכר מספר שמה שחברי הלהקה חשבו שיקרה עם השירים - קרה. "הסינגל הראשון 'אין לך מקום', שהיה כבד וכוחני, קיבל תגובות חזקות, לחיוב או לשלילה, אבל ההרגשה סביבו הייתה די קרירה", מסביר ברכר, "כשיצא הסינגל האחרון 'חופשי', הוא התקבל בצורה הרבה יותר נוחה".

ועד כמה אתם מתחשבים ביחסי הציבור האלה? בהשמעות?

פטרובר: "די השארנו את זה לסוף. יש להקות שברגע שהן נכנסות להקלטות הן כבר מתחילות לכוון את הדברים האלה. אנחנו קודם כל רצינו להוציא מהאלבום הזה את מה שציפינו ממנו, ואנחנו מאוד גאים בזה. מלא דיסקים יוצאים בישראל, חלקם טובים וחלקם פחות. ויש תחושה שבסאונד יש איזה חיפוף, אם לא חיפוף כבד, אז קל. והסאונד היה אחד הדברים הכי חשובים מבחינתנו".

נפגעים מהביקורות

למרות שלקח להם 12 שנה להיכנס לפלייליסט, אף להקה ישראלית המשויכת לאותו סגנון מוזיקלי לא הצליחה לפרוץ לתודעת המיינסטרים ולצבור קהל ענק כמו "היהודים". באר: "לא נראה לי שאנחנו לבד במערכה, יש המון להקות מעולות, הן פשוט לא בתוך התעשייה".

היהודים. עסוקים בעשייה (צילום: עוז מועלם)

אתם נפגעים מזה? מהביקורות והחוסר פירגון?

ליפנסקי: "זה נורא מצחיק. כשהאלבום הראשון יצא הוא נכתש ואנחנו היינו בשוק מההתקפות חסרות הפרופורציה. עשר שנים אחר כך, אלה שכתשו אותו, קראו לו תקליט קאלט-מדהים-גאוני. זה מין מעגל שחוזר על עצמו. כנראה שמבקרים הם מפגרים בצורה מסוימת, לוקח להם זמן. לא אמרתי מפגרים, נכון?", הוא עוצר לשנייה, "אולי אחרי שנתפרק יכתבו ביקורות טובות".

"בכלל יש תחושה שרוצים שנתפרק", מוסיף פטרובר, "אני מרגיש את זה מהביקורות האלה. ואחרי שנתפרק בטח הם יגידו: 'הם היו משהו מיוחד'".