תנו לאחמדי-נג'אד לדבר
מי שפוסל את הזמנת אחמדינג'אד לאוניברסיטת קולומביה אינו מבין באמת מהו חופש אקדמי ומהו חופש ביטוי
"איזו חוצפה, איזו צביעות", קראו כולם: פוליטיקאים בירושלים ובוושינגטון, ראשי יהדות ארה"ב, סטודנטים באוניברסיטת קולומביה - מי לא. איך מעיזה אוניברסיטה מכובדת להזמין את נשיא איראן אחמדינג'אד להרצות? צריך לסתום לו את הפה!
הקריאה לסתום פיות כבר מוכרת לעייפה. לפוליטיקאים זה מותר, וממילא זו תמימות לצפות מהם לפתיחות לדעות אחרות או להבעת דעה שנוגדת את הרגש הפופולארי. אבל מקומם לשמוע את נציגיהן של שתי קבוצות מובילות בחברה מצטרפים אל המסע הדמגוגי הזה: אנשי אקדמיה ועיתונאים.
קודם-כל אנשי האקדמיה. הם צריכים להיות הראשונים להכיר בכך שהאוניברסיטאות הן המקום האחרון שעוד נותרה בו מחויבות אמיתית לחופש הביטוי, ושהן לעתים אי בודד של פתיחות בתוך גל הקריאות לסתימת פיות - ואין זה משנה אם הקריאות מכוונות אל דעות קיצוניות מימין או משמאל. לכן היה מצער לשמוע פרופסורים רציניים ומכובדים יוצאים נגד החלטת נשיא אוניברסיטת קולומביה.
גם ההתלהבות שבה יוצאים עורכים ומגישים בעיתונות המשודרת והכתובה נגד אוניברסיטת קולומביה צריכה להדאיג. עיתונאים צריכים לעמוד בחזית המאבק על חופש הביטוי. טוב שיפנו שאלות קשות כלפי אוניברסיטת קולומביה, אבל גם כלפי מתנגדי הביקור. את ההתבטאויות הפופוליסטיות ראוי שישאירו לפוליטיקאים.
חופש הביטוי, להזכירכם, לא נועד להגן על דעות מקובלות ומוסכמות. חופש הביטוי מטרתו בעיקר לאפשר השמעת דעות חריגות ומרגיזות. זו אחת הזכויות החשובות הניתנות למיעוט במשטר דמוקרטי, וזו הרי מהותה של הדמוקרטיה: מתן זכויות למיעוט.
מתי ראוי להגביל את חופש הביטוי? כאשר יש סכנה ממשית שהדברים ישפיעו על השומעים לבצע פעולות אלימות או גזעניות. האם מישהו סבור ששומעיו האמריקנים של אחמדינג'אד ישתכנעו שארצם היא "ממלכת הרשע" וישראל, שליחתה, ראויה להימחק מעל פני האדמה?
לכן, צודק דיקן אוניברסיטת קולומביה כאשר הוא אומר שאילו זה היה אפשרי, הוא היה מזמין גם היטלר. ראוי היה אז, בשנות השלושים של המאה הקודמת, לאפשר למנהיג הנאצי להשמיע את דעותיו המבחילות במסגרת אקדמית, להרצות את משנתו ולהתעמת עם השאלות הקשות המתבקשות. כך היה ניתן לעמוד על טיבו של האיש ועל רצינות כוונותיו כלפי היהודים (רבים, להזכירכם, פקפקו בכך שהוא מתכוון לממש את תוכניותיו השטניות).
לכן, נכון עשתה אוניברסיטת קולומביה כאשר הזמינה את נשיא איראן להופיע בקמפוס שלה, כפי שנכון עושים כל הגופים הרשמיים בארה"ב ובמדינות אחרות שנמנעים מלהזמין אותו. זה ההבדל בין אקדמיה למדינה. ראש עיריית ניו-יורק, מייקל בלומברג, הגדיר את זה יפה: "זכותה של האוניברסיטה לארח אותו", אמר, "אבל אני אישית לא אלך לשמוע אותו".
חשוב שרבים ייצאו להפגין נגד אחמדינג'אד כאשר יתארח בניו-יורק, וחשוב שיהיו מי שלא יתנו לו להתחמק מכל השאלות הקשות בתוך האולם באוניברסיטת קולומביה. אבל לא פחות חשוב שיתנו לו לדבר.
הכותב הוא מזכ"ל מועצת העיתונות
נשיא איראן, אחמדי-נג'אד
צילום: רויטרס
מומלצים
