כדי ליצור תמונות מוצלחות לא מספיקה רק מצלמה, משוכללת ככל שתהיה. ישנו "מרכיב סודי" החיוני כדי להעביר בתמונות את היופי שחווינו במציאות: מודעות לקומפוזיציה. בעקבות התגובות החיוביות על המדריך הקודם ,"תמונות של מיליון דולר",
אמשיך גם הפעם להציג כללים וטיפים אשר יעזרו ליצור תמונות מרשימות יותר. הפעם אפרט על מימד העומק בתמונה.
ההבדל המרכזי בין האופן שבו אנו רואים את המציאות שסביבנו לבין האופן שבו המצלמה קולטת אותה, הוא מימד העומק. הראיה שלנו היא תלת ממדית ואילו התמונה דו ממדית. כדי לגשר על היעדר ממד העומק בתמונה עלינו למצוא דרכים לבטא אותו בעקיפין, כלומר ליצור תחושת "פרספקטיבה".
אחת הדרכים הטובות ביותר ליצירת תחושת עומק בתמונה היא לחפש באזור המצולם קווים המובילים את העין אל אזור מסוים בתמונה. עין הצופה בתמונה תימשך מיד אל הנקודה שבה הקווים מתכנסים. הקווים יכולים להיות אמיתיים כמו פסי רכבת או כבישים, אך בהחלט אפשר להשתמש גם בקווים דמיוניים, כמו שדרת עצים.
כדאי לזכור כי הקווים המובילים לוקחים את עין המתבונן בתמונה אל אזור מסוים בה. על מנת להילחם בשעמום רצוי כי באזור היעד יהיה אובייקט מעניין כלשהו...
קווים מובילים הם בדרך כלל אלכסונים, היוצרים תחושה דינאמית ואנרגטית בתמונה, בניגוד לקווים אופקיים המעבירים תחושה שלווה וסדר. דוגמאות לקווים אלכסוניים במסגרת התמונה הם הגשר וקו החוף בתמונת תחנת הכוח רידינג.
הקווים המובילים לא חייבים להיות ישרים. קווים מתפתלים כגון פיתוליו של כביש מובילים את העין לכל אורך התמונה ומהווים רכיב אסתטי מעניין בתמונה.
קו הסירות הדמיוני מוביל את העין לעיר
ראייתנו היא תלת מימדית בזכות העובדה שיש לנו זוג עיניים, בניגוד ל"עין" האחת של המצלמה. למעשה, מנגנון הראיה האנושי מתוחכם אף יותר, ולכן גם עם עין אחת אפשר להבחין בעומק: כאשר נראה לנו כי אובייקט גדול יותר מאובייקט הנמצא מאחוריו, אנו מסיקים כי האובייקט הגדול הוא הקרוב יותר, ומפריד ביניהם מרחק.
לדוגמה, כאשר שלט רחוב ממוקם לפני בניין ונראה כאילו השלט גדול יותר מהבניין, אנו מסיקים על המרחק שבין השלט לבניין. אפשר לנצל תכונה זו ליצירת תחושת עומק בתמונה, אם דואגים כי בחזית התמונה יופיעו אובייקטים אשר ייראו גדולים יותר משאר האובייקטים בתמונה. ניתן לראות דוגמה לכך גם בתמונה של שורת הסירות, בה הסירה הקרובה נראית גדולה מהסירות הרחוקות.
אפשר להיעזר גם בכלים הטכניים של המצלמה כדי לתבל את התמונה בטיפת עומק. הדרך לעשות זאת היא באמצעות עדשת הזום. הזום כידוע מקרב ומרחיק, אך בנוסף לכך הוא יוצר עיוותים אשר רומזים על עומק. כאשר מקרבים את הזום עד המקסימום האפשרי, מתקבל אפקט "דחיסה" המבטל את תחושת העומק ויוצר תחושה כי כל האובייקטים ממוקמים פחות או יותר על אותו מישור.
לעומת זאת, כשהזום במצב ההתחלתי שלו, כלומר מרחיק ובעל זווית ראיה רחבה, נוצרת תחושת עומק חזקה. עם זאת, התמונה מתאפיינת בעיוות והגזמה של הפרספקטיבה: אובייקטים קרובים נראים גדולים מאד בהשוואה לרחוקים לעיתים עד כדי גיחוך. תמונות "עין הדג" הן דוגמה לעיוות קיצוני שכזה.
כאשר נראה כי התמונה סובלת ממחסור בעומק, הרחקת הזום יכולה לעזור. עם זאת, מומלץ לא להגזים על מנת שלא ליצור עיוותים כמו בתמונה של הסירות. תמונה זו צולמה במרחק של סנטימטרים ספורים בלבד מדופן הסירה. למניעת העיוות יש להתרחק פיזית מהאובייקט המצולם (עם הרגליים, לא עם הזום).
הנה "טריק" החביב על ציירים וצלמים כאחד: מסגרת טבעית לנושא. חפשו דבר מה היכול לשמש כמסגרת. מועמדים אפשריים הם: חלון, קשת עתיקה, צמחיה וכדומה. המסגרת ממקדת את עין המתבונן בנושא, תורמת לתחושת העומק ומשמשת בעצמה כרכיב אסתטי בתמונה.
בנוסף, המסגרת יכולה גם לרמז על הסביבה שבה צולמה התמונה. המסגרת לא חייבת לסגור על הנושא מכל צידיו, גם מסגרות חלקיות יתקבלו בברכה.
מימין - הכבישים המפותלים יוצרים תחושת עומק ומובילים את העניין לבניין. משמאל - הצמחיה וגזע העץ יוצרים מסגרת טבעית לנושא התמונה.
כאשר מצלמים נופים, אובייקטים רחוקים מאד נראים בדרך כלל בהירים ובעלי ניגודיות נמוכה יחסית לאובייקטים קרובים, תופעה המוקצנת ככל שיש יותר אובך. ההבדל בבהירות ובניגודיות מהווה רמז לעומק.
כך קיבלנו עוד סיבה טובה לצלם תמונות נוף בשעות הבוקר המוקדמות: התמונה נהנית הן מהתאורה הרכה והמיוחדת בשעות אלו והן מהאובך האופייני. כדי להדגיש עוד יותר אפקט זה, אפשר לכלול בתמונה פרטים מהחזית, כגון סלעים או פיסת קרקע הקרובה למצלמה.
פורסם בגיליון מאי-יוני של מגזין "זמן דיגיטלי", מגזין ברזולוציה גבוהה. לחצו כאן
לרכישת מנוי במחיר היכרות.
