חשיפת ההתארגנות הניאו-נאצית
מהווה הזדמנות לבחון מחדש את שאלת השתלבותם של עולי בריה"מ לשעבר בחברה הישראלית. האם המשאבים אשר הושקעו עד כה בקליטתם מניבים תוצאות טובות מאלה אשר אפיינו גלי עלייה קודמים? האם הפוטנציאל העצום הגלום בעולי שנות ה-90 ובעיקר בצעירים שבהם אכן בא לידי ביטוי ותורם תרומה אמיתית לתהליכים השונים בחברה הישראלית?
| תופעה |
|
| צלבי קרס רוססו על בית כנסת / אחיה ראב"ד |
|
על הקירות החיצוניים של בית כנסת בחיפה רוססו צלבי-קרס, צלבים וציור של אשה עירומה. מדובר במקרה החמישי בשבועות האחרונים של תופעות אנטישמיות בעיר |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
רבים טוענים כיום כי עולי שנות ה-90, ועל אחת כמה וכמה ילדיהם הצברים, הינם ישראלים לכל דבר, הם דוברי עברית נטולת מבטא ומעורים בתרבות ובאקטואליה הישראלית. אולם, טענה זו מגלמת בתוכה את הטעות הנפוצה ביותר שנעשית כלפי מהגרים והיא ההיתפסות לסממנים החיצוניים. דווקא גילויה של התופעה המחרידה של פעילות ניאו-נאצית בישראל מדגימה עד כמה שגויה גישה זו. המדינה והחברה הישראלית מסרבות להתייחס למאפיינים הייחודיים לכל עליה ומתעלמות מהצרכים שלה. למעשה, כמעט ולא נעשה מאמץ להתאים את המסרים והתוכניות החינוכיות לפלחי אוכלוסיה ספציפיים ובכך ממשיכה מדינת ישראל של שנות ה-2000 לנהוג בבאים בשעריה בשיטת "כור ההיתוך" הידועה לשמצה.
בחינה עמוקה יותר מגלה כי בני נוער דוברי רוסית, עולים ובני עולים כאחד, אמנם נפטרו מכל סממני המבטא, אבל אינם מסוגלים לתפקד באופן מושלם באף אחת מהשפות שרכשו במהלך חייהם. רבים מהם אינם מרגישים זיקה לאף אחת מהתרבויות המרכיבות את עולמם, מתביישים במוצאם ומגלים יחס מתנשא כלפי יוצאי עדות אחרות, ולא אחת אינם מסוגלים להגדיר את פשר הימצאותם בארץ ואינם רואים עצמם ממשיכים לחיות בה בבגרותם.
בשם "הישראליות" ובשם גישת "כור ההיתוך" החיה ובועטת ממשיכה מדינת ישראל את שרשרת "עוולות העלייה" אשר החלה עם קום המדינה ומתעלמת מלקחי טעויות העבר אשר עליהן אנו משלמים עד היום. הלגיטימציה המועטה אשר הייתה קיימת בתחילת גל העלייה ההמוני לשימוש בשפה הרוסית התחלפה בשנים האחרונות לתחושה של מיאוס והשתאות – "אין להם כל צורך ברוסית, העברית שלהם מצוינת וכיו"ב". בהינף יד מוצא אחד ממרכיביה המרכזיים של הזהות האישית של כל עולה מברה"מ לשעבר אל מחוץ לסדר העדיפויות של מערכת החינוך הישראלית. בשם "הישראליות" מנטרל משרד החינוך גורם מרכזי מבין אלה אשר נתפסים על ידו כמאיימים על שלמותה ואחידותה.
השאלה האמיתית הנשאלת בעקבות פרשת התא הניאו-נאצי הינה איזה לקח תפיק החברה הישראלית מהמאורע החריג והמחריד וכיצד תנהג בכדי למנוע הישנותו בעתיד. התשובה נמצאת, קודם כל, באימוץ מספר עקרונות אשר יאומצו על ידי כלל המערכות המטפלות בעולים. ביניהם: אימוץ הגישה הרב-תרבותית ויישומה, השקעת מאמץ אמיתי בשימור תרבויות המוצא של האזרחים החדשים, שימת דגש על שפת אמם, שינוי באווירה החברתית ומיגור תופעות כגון גזענות ואפליה כלפי עולים. הכרה רחבה בחשיבותם של הצעדים לעיל הינה התנאי ההכרחי להפיכתו של הדור הבא של דוברי רוסית לאזרחים פעילים ומועילים במדינתם.
לובה ברנשטיין היא מנכ"לית עמותת 1+1 התאחדות נוער וצעירים עולים
