ג'וליה שלי

הבמאי יובל גרנות לא יכול לשכוח את הדייט הראשון שלו עם הגר בן אשר, זוגתו לשעבר. יומיים אחרי המפגש המכונן, כשהוא מנסה להיזכר מאיפה לעזאזל הוא מכיר את הבחורה הג'ינג'ית עם החיוך ההורס, פתאום נפל האסימון - ג'וליה רוברטס. "היא היתה מוכרת לי מאיפה שהוא, הייתי בטוח שפגשתי אותה פעם, אבל לקח זמן עד שקישרתי", הוא מודה במבוכה.

דייטים ראשונים של במאים בתחילת דרכם הם לא בדיוק אייטם לוהט, אבל במקרה הנוכחי הובילה ההתחברות הרומנטית הזו לסרט בונבוניירה שיוקרן ביום ראשון הקרוב בבכורה במסגרת התחרות הישראלית של פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה. "ג'וליה מיה", פיצ'ר הביכורים של גרנות, שחתום בין היתר כשותף בסדרות הטלוויזיה "אדומות" ו"החבר'ה הטובים", הוא סרט על במאי קסטות משכונת התקווה שפוגש סוכנת מכירות של "יס" שדומה דמיון מפתיע לג'וליה רוברטס, מתאהב ומחליט לביים עיבוד ישראלי לסרט "אישה יפה" של גארי מרשל. בסרט, כמו בחיים, המפגש הוא טריגר לעשיית סרט בכיכובה של הכפילה הישראלית, כי אם יש לך ג'וליה משלך, איך אפשר אחרת.

"שנים רציתי לעשות סרט על הכמיהה לאמריקה, על פרובינציאליות ועל ניסיונות המרדף אחרי הוליווד והקומדיות הרומנטיות שלה", אומר גרנות, "כל התיאוריות הגדולות האלה הסתובבו לי בראש ואז משום מקום היא הופיעה". בן אשר, אז בת 23 ונטולת שאיפות לקריירת משחק, מצאה את עצמה בלי להתכוון כוכבת ראשית בסרט המתגבש. כמו בסרט גם בחיים, הערות הסביבה בנוגע לדמיון לרוברטס עושות לה תפרחת.

אז למה בעצם ללחוץ על העצב? בשביל הסיכוי המזערי להקדים תרופה למכה. "התקווה שלי היא שהדיבוק יצא. מי יוכל להגיד לי אחרי שהסרט מוקרן על המסך הגדול 'וואלה, כמה שאת דומה לג'וליה רוברטס?'", היא אומרת ויודעת שזה לא יעזור. "ההצלחה של הסרט טמונה בכך שהקלישאה מודעת לעצמה כל הזמן ולכן לא חורגת את גבולות הקיטש אלא משוחחת איתו".

אז מה שעשיתם זה בעצם קומדיה רומנטית אבל הפוך?

י.ג: "בדיוק. במקומות שבקומדיה הרומנטית סחבו לאיזה היי רגשי, רציתי לגעת במלנכוליה. ניסיתי להגיע דרך הקלישאות למקומות אמיתיים. ניסיתי לפרק את הקלישאות לאנקדוטות. לא להסביר למה הגיבור נפרד מאשתו אלא ליצור סיטואציות. בגלל שלא הצלחתי לגייס כסף, היה לי את כל הזמן שבעולם לעבוד על התסריט כך שכל הנקודות האלה הושחזו".

הגר בן אשר וחיים זנאתי. על סט הצילומים

זהירות, אמריקה

כששואלים את בן אשר על מה הסרט, היא אומרת בלי למצמץ "על גבר שרוצה לממש את הפנטזיה" וגורמת לגרנות לנענע בראש ולטפוח לעצמו קלות על החזה. "כן, הגבולות קצת מטושטשים בין איפה שיובל נגמר ואיפה מתחיל גיבור הסרט או בין איך שהסרט נעשה לבין התכנים שהוא מדבר עליהם. זה לופ אינסופי מה הוליד את מה, מי המראה של מי, איפה החיים ואיפה הסרט".

הקסם לדבריה מצוי באנטיתזה המוחלטת בין הגלאם ההוליוודי לבין האופן שבו "ג'וליה מיה" הופק. הסרט, שנעשה בתקציב של 100 אלף דולר, בחלקם הארי מהכיס הפרטי של משפחת גרנות לדורותיה, זכה בשלביו האחרונים לתמיכה של 10,000 דולר במסלול השלמת הפקה של קרן הקולנוע הישראלי. "לא רציתי לחכות לקרנות בשביל לצאת לדרך, הכי חשוב היה לעשות, להתחיל", אומר גרנות, "זה עבד בגלל שילוב של אנשים שיודעים את העבודה ושיטת הקומבינה הישראלית שבדרך פלא מצליחה לייצר משהו מכלום".

סרט בתוך סרט מביא תמיד התייחסות של הבמאי לעולם הקולנוע. כשמדובר בפיצ'ר ראשון יש בזה משהו קצת יומרני, לא?

י.ג: "יכול להיות. אבל אני חושב שבמידה רבה אני עושה שנים את אותו הסרט. סרט הגמר שלי ב'קמרה אובסקורה' היה גם  סרט בסרט וגם הסרט הבא שלי הוא סרט פוליטי על איך עושים סרט פוליטי. יכול להיות שזו אובססיה לקולנוע, מעולם לא נשאלתי על הפרעות פתולוגיות, אבל כשאני חושב על זה אולי זה קשור ברצון להגיע לכנות. אני מרגיש שהדרך לכנות היא בחשיפת הכלים הקולנועיים שבהם אני משתמש. להזכיר לצופים כל הזמן שהם רואים סרט. לצד זה אני מקווה שאני מצליח לדבר גם על דברים אחרים כמו במקרה הזה לומר משהו על התופעה המעצבנת הזו של אמריקניזציה. אני באמת לא מבין למה שלטי החנויות בארץ הם באנגלית, למה אנחנו כל כך עסוקים בקולנוע האמריקני ולמה לחברות הכבלים שלנו קוראים 'יס' ו'הוט'. זה מוזר בעיני".

י.ג: "שום דבר. יש לי משהו נגדנו. עוד לא הספקנו לפתח לעצמנו מסורת תרבותית וכבר אנחנו נגועים בהשפעות זרות. בניגוד למדינות אירופה שיש להן בסיס תרבותי חזק ולכן את הכוח לעמוד מול האמריקניזציה, אותנו זה איים להטביע".