ישראל סגל הובא למנוחות

העיתונאי והסופר ישראל סגל, שהלך השבוע לעולמו, הובא היום (ו') אחר-הצהריים למנוחות בבית העלמין בקיבוץ מעלה החמישה. בנו של סגל אמר 'קדיש' על קברו, בנוכחות כ-600 חברים ובני משפחה שהגיעו להיפרד ממנו בדרכו האחרונה. בין המלווים את ארונו עיתונאים רבים מאמצעי תקשורת שונים, ובהם נסים משעל, אמנון אברמוביץ', אלון בן דוד, גאולה אבן, סיוון רהב-מאיר, נחמן שי, ידידיה מאיר, שרי רז, מוטי שקלאר, יונית לוי, אדם שוב, חברו הקרוב של סגל, רינה מצליח, אבי וייס (מנכ"ל חדשות 2), אנשי "עובדה", דורון גלעזר ורוני קובן, וכן חבר-הכנסת רובי ריבלין. בני משפחתו של סגל מהמגזר החרדי נעדרו מן הטקס.

את סגל הספידו הסופר אייל מגד, העיתונאי אדם שוב, העיתונאי דודו גלבוע, קרובי משפחה וחברים נוספים. מגד אמר "הוא היה כופר במשקל כבד, הוא היה כופר  

 שדוסטויבסקי ובקט היו מתגאים בו. הוא לא פחות ולא יותר מאשר מרטיר, שהתענה על חוסר אמונתו. באופן פרדוכסלי, הוא מת על קידוש השם". נסים משעל, חברו הקרוב, סיפר על הפגישה האחרונה שלו עם סגל, ואמר "ישראל אושפז ביום שישי בלילה לפני שבועיים, ובאותו הערב הוא בא לאכול אצלנו ארוחת ליל שבת. זו היתה ה'סעודה האחרונה'". משעל הוסיף כי סגל התיישב על הספה מכיוון שלא חש בטוב, והחל לשיר את תפילת "נתנה תוקף", עם השורה "ונתנה תוקף קדושת היום כי הוא נורא ואיום". משעל תיאר כיצד אמר לסגל "ישראל, הגעגועים עוד יחזירו אותך בתשובה", וזה השיב לו "אני חושש שזה מאוחר מידי בשבילי". באותו הערב לקה סגל בליבו ואושפז.

חרד בחזרתו בתשובה

ח"כ רובי ריבלין, חברו של סגל אמר עליו כי "סגל היה איש מיוחד במינו, במובן זה שלא היה עושה פשרה לאחרים, כפי שלא היה עושה פשרה לעצמו. כעיתונאי וכבן אדם הוא עמד על דעתו בקול רם ובהתרסה, ועם זאת בנכונות לשמוע את הצד האחר. הוא יכל לבטא את שני הצדדים באותה עוצמה והגיון, והיה מעמיד אותי תמיד במצב שגם אם הבנתי שאני צודק, יכולתו המילולית היתה רבה יותר. הוא היה חרד בחזרתו בתשובה, כמו יהודי שמקפיד על כל הכללים".

העיתונאי ואיש הטלוויזיה עודד בן-עמי תיאר את סגל כאיש חכם וחם, וציין כי היה "עורך חדשות מהמעלה הגבוהה ביותר שנתקלתי בו. ב-30 השנים

הלוויה ישראל סגל משתתפים (צילום: אלי אלגרט)

 המקצועיות המשותפות שלנו הוא הכניס רוח מאוד ייחודית ואישית אל חומר הגלם הכל-כך קר ומנוכר ממנו עשויות החדשות. הוא הלך מוקדם מן הראוי". סיוון רהב-מאיר התייחסה לעובדה סגל נקבר בלוויה חילונית, ואמרה כי "זאת אחת ההלוויות הדתיות ביותר שיצא לי להיות נוכחת בהן. לא הפסיקו לדבר בה על הקדוש ברוך-הוא, על האמונה, התורה והעולם הבא. במובן הזה לא היה אדם שהתעסק יותר ממנו בקשר עם אלוקים, יותר אולי מהרבה דתיים שעושים את זה על אוטומט".

איש הטלוויזיה דוד ויצטום מערוץ 1, אמר כי "המוטו של ישראל בטלוויזיה היה שהדבר שעובר הכי טוב מסך הוא אינטיליגנציה, ואני חושב שישראל היה הדוגמא הכי טובה למוטו הזה". יגאל רביד, מגיש בערוץ הראשון, הכריז עליו כעל "אחד ממורי הראשונים והטוב שבהם,. הייתי מבזקן צעיר בתקופה שהוא ואברמוביץ' הגישו את 'יומן' והייתי סופג את הריקושטים מהפוליטיקאים שבהם עלבו השניים, והוא היה משוחח אתי בטלפון עד חצות וביחד היינו מתכננים את תשובותיו להם. זה היה אחד השיעורים המאלפים עבורי". רפיק חלבי, לשעבר מנהל חטיבת החדשות בערוץ 1, אמר כי לסגל היה חוש צדק מדהים, חברתית ופוליטית ושיותר מכל העריך את המילה הכתובה. "הוא היה מדקדק בכל מלה בעידן הבלה-בלה-בלה".

דדי צוקר. הכירו דרך העישונים, השתייה וריחות הבישולים (צילום: אלי אלגרט)

הפוליטיקאי לשעבר (מרצ) ואיש הטלוויזיה, דדי צוקר, ציין כי גר בשכנות לסגל, והתגורר שתי דלתות ממנו במשך מספר שנים. "כל השכונה שלנו פה", אמר צוקר והוסיף "רק הוא נשאר לגור בירושלים. גרנו במסדרון ארוך של דלתות מול דלתות. כל החלונות של המטבחים פנו למסדרון, אז הכרנו אחד את השני דרך ריחות הבישולים, ובמקרה שלו דרך העישונים והשתייה. מה שנשאר לי ממנו זה הסערה והמזג שלו".  

גלעד עדין (ערוץ 10) סיפר איך פגש בסגל בשנות ה-90, עת שימש ככתב ב'יומן' בערוץ 1, שסגל שימש כעורכו. "ישבנו דלת מול דלת", שחזר עדין", והדלת של סגל תמיד היתה פתוחה. מידי יום רביעי ב-12 הוא היה מתחיל בריטואל הקבוע: הולך הלוך וחזור במסדרון, ואומר 'אין לי יומן, אין לי יומן'.הוא היה מבקש ממני 'גלעד, צא החוצה עם מצלמה, תעשה לי כתבה על כל דבר שלא יהיה', ואני הייתי מרגיע אותו. בסוף השבוע תמיד היה יומן לתפארת. הוא היה עורך שידע לשלב סיפור עיתונאי חזק עם עבודה דוקומנטרית טובה וטלוויזיה טובה. זאת היתה הייחודיות שלו, שאני מצידי מאוד השתדלתי לחקות כשמילאתי תפקידים דומים".

סיוון רהב-מאיר. אחת הלוויות הכי דתיות (צילום: אלי אלגרט)

חווית פוסט-מוות

סגל נפטר אתמול (ה'), בבית החולים 'הדסה עין כרם' כתוצאה מסיבוכים בעקבות אירוע הלב שעבר לפני כשישה חודשים. במהלך האירוע איבד את הכרתו ונותר מחוסר הכרה כחודש שלם. לכשהתעורר חזר להתאושש בביתו בשכונת מלחה בירושלים. לפני כשבוע התדרדר מצבו, והוא אושפז במצב קשה לאחר שחש ברע. סגל היה בן 63 במותו. לאחרונה התראיין וסיפר על חווית פוסט-המוות שחווה בה ראה לטענתו את אביו המנוח.

סגל, בן למשפחה ירושלמית חרדית ותלמיד ישיבת פוניבז' בבני ברק, נטש בגיל 20 את הדת. משפחתו לא סלחה לו ואף ישבה עליו שבעה. את החרם הוביל אחיו, הרב דן סגל, מהדמויות הבולטות בעולם החרדי. כשאביו האהוב מת - 

 גורש ישראל מהלוויה. את דרכו העיתונאית החל סגל ב"העולם הזה". מאוחר יותר שימש ככתב לענייני חרדים,

משטרה וככתב מיוחד במערכת של "ענייני היום" (כיום "בחצי היום"). הוא הצטרף בהמשך לטלוויזיה, הגיש בה, בין היתר, את "ערב חדש", וכשפרש ממנה עם ניסים משעל, עבר לתפקיד העורך בתוכנית האקטואליה "משעל חם" ב"רשת",

משנות ה־80 עוסק סגל גם בכתיבה. במהלך הקריירה שלו חיבר חמישה ספרים, ובשנת 2004 הוציא את ספרו, "וכי נחש ממית‭,"‬ המבוסס על פרטים אוטוביוגרפיים מחייו, ושהפך לרב מכר.

ישראל סגל הותיר אחריו את רעיתו, לאה, ושני ילדיו, אורי ונועה.