זה לא ביטול החרם טמבל, זה המשך הכיבוש
שרת החינוך צריכה להיות יותר מודאגת מהעדר איום בחרם בריטי מאשר מהסרתו. החרם לא מזיק לישראל, זה המשך הכיבוש שרע לנו
כאשר הייתה חרדת החרם האקדמי על ישראל בעיצומה לפני זמן מה, פרסמתי כאן מאמר,
ובו ביקרתי את האופן שבו מסיח הספין ההסברתי של ישראל את הדעת מהעיקר (הכיבוש) אל הטפל (החרם). החרם לא מוסרי, החרם לא חוקי - זעקו דוברי האקדמיה הישראלית, כאילו הכיבוש כן. כתבתי אז כי השאלה האם החרם הוא התגובה המתאימה (ודעתי לגבי זה הייתה חצויה) היא שאלה משנית, ומה שחשוב הוא שהחרם מפנה את תשומת לב לנושא העיקרי – הכיבוש - ומוקיע אותו ואת תומכיו.
ובכן עתה, משארגון המרצים הבריטי החליט לבטל את החרם מסיבות משפטיות ותקנוניות פנימיות, שאין להן מאומה עם הנושא עצמו, אני מבקש לחזור ולהצביע על המופרכות של הספין הישראלי: זה לא ביטול החרם שחשוב, זה המשך הכיבוש. חרם או לא חרם, אין כאן מקום לשמחה שמביעים שרת החינוך וראשי המערכת האקדמית. שמחה על מה? על זה שהאוניברסיטאות בשטחים מנועות מתפקוד? על זה, שלעומת זאת הולך ונבנה מוסד אקדמי ישראלי (שזוכה למחאות רפות אך במקביל לתמיכה בתשתית ובהמשך כינונו) בעיר המחוז של הכיבוש אריאל? על זה שהאוניברסיטאות בישראל יכולות להמשיך וללמד באין מפריע את מורשת הנאורות והדמוקרטיה כאילו מספר קילומטרים מהן לא מתנהל לו באין מפריע מזה ארבעים שנה משטר של דיכוי ונישול?
שרת החינוך בממשלת ישראל לא צריכה להיות שמחה על ביטול החרם. היא צריכה להיות יותר מודאגת. תחת הלחץ האיום בחרם עלו לפחות לדיון השאלות האם האוניברסיטאות משרתות באופן כלשהו את הכיבוש ובכך משתתפות בעבירות נגד החוק הבינלאומי, האם הן חלק ממנגנון מדינתי כולל שבראשו משרד הביטחון והצבא ובתחתיתו מועצת י"ש ונוער הגבעות, הרתום למבצע המשך הכיבוש, או שיש בישראל חופש אקדמי ואבחנה מוסדית המאפשרים לקיים דיון ביקורתי בכיבוש ובדיכוי.
אבל עכשיו, משהוסר האיום בחרם, אפילו את זה כבר לא צריך לשאול. אפשר להמשיך כתמול שלשום. שרת החינוך צריכה להיות יותר מודאגת מהעדר איום בחרם מאשר מהסרתו. החרם לא מזיק לישראל, זה המשך הכיבוש שרע לנו.
פרופ' אורי רם, מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון
לפנייה לכתב/ת 
הרצאה באוניברסיטה. כבר לא צריך לשאול שאלות
צילום: חיים הורנשטיין
מומלצים
