גם אלה שמסוגלים, מעדיפים לפעמים שלא לשים לב לפרטים הקטנים, חוששים שזה יפריע להם לזרום, לחיות את החיים. זה כאילו בני האדם נחלקים לאלה שחווים את החיים ולאלה שמודעים להם. המודעים פחות חווים, החווים - פחות מודעים"
אני יודע שגם אתה מבין שלא ממני שרון בורחת בכל פעם, אלא מעצמה, ואם שרון בורחת מעצמה, זה סימן שהיא במצוקה איומה. זאת הסיבה שאני לעולם לא אפנה לה עורף כשתרצה לחזור. תמיד אהיה שם בשבילה, כלומר כאן"
היא לא משתמשת בסמים. זה תיאבון מטורף לחיים, חיים אחרים, שגרם לה לפעמים לטרוף מהחיים האלה יותר ממה שהיתה מסוגלת לעכל או לפחות יותר ממה שחשבה שהיא מסוגלת, ואז היא היתה נשברת וחוזרת, כמו שחזרה בפעם הקודמת"
יש זוגות כאלה, שבאופן פרדוקסלי, פרידות הן חלק ממערכת היחסים שלהם. מערכות יחסים מבוססות SNOOZE. אני תוהה, מה מוביל למה אצל זוגות כמו יאיר ושרון, האם תקופות הביחד שלהם מובילות לפרידות שלהם, או שדווקא הפרידות שלהם הן אלו שמובילות לתקופות הביחד?
פורסם:
08.10.07, 06:47
ליאיר היה טקס מיוחד לשתיית בירה, ופרט לשם "יאיר", זה סיפור אמיתי לחלוטין. יאיר לא הסיר את הפקק בחוסר תשומת לב ופשוט השליך אותו לפח או זנח אותו בנקודה סתמית על השולחן. הוא היה מניח את בקבוק הבירה על השולחן ובוהה בפקק למשך כשלוש שניות. לא כולם שמו לב לזה. פעם, כששאלתי אותו מדוע הוא עושה זאת, ענה לי: "אני מודה לו ומבקש סליחה". לא שאלתי אותו על מה, גם מפני שנראה לי שאני יודע, וגם מפני שממילא זה היה קצת פריקי מדי עבורי.
בכל אופן, לאחר מכן היה מסיר את הפקק בעדינות בעזרת הפותחן ומניח אותו תמיד באותו מקום – בערך חמישה ס"מ לימין הבקבוק. אז, היה מסמן "V" בשתי אצבעות, לופת איתן את צוואר הבקבוק, ורק אז מצרף את שלוש האצבעות האחרות. אחר כך היה לוגם מהבקבוק תוך שהוא מניע רק את פרק כף היד קדימה ואחורה. אהבתי לראות את יאיר שותה בירה.
יאיר גר בדירה קטנה בתל-אביב. הדירה קטנה, אבל שלל החפצים הלא סתמיים שאימצה אל חיקה בעזרתו האדיבה של יאיר תמיד גרמו לה להראות, בעיניי הסקרניות, גדולה מכפי שהיא באמת.
קצת יותר משבוע לאחר שחברתו שרון עזבה אותו ישבתי אצל יאיר בסלון בדירה הקטנה-גדולה שלו והסתכלתי עליו שותה בירה ומעשן סיגריה. ולא סתם סיגריה, אלא סיגריה מספר 8, כי יאיר היה ממספר את הסיגריות שלו.
בכל פעם שיאיר פתח קופסת סיגריות חדשה, דבר ראשון הוא מיספר אותן על פי מיקומן בקופסה ואז עישן אותן לפי הסדר, מסיגריה מספר 1 ועד סיגריה מספר 20. "אני לא רוצה שבשלב מתקדם של עישון הסיגריות בקופסה יתחילו הבלגנים של 'אני עמדתי פה, את עמדת שם, הלו, גברת, יש תור' וכל זה, אז אני ממספר אותן כבר בהתחלה" הסביר, וזה לא היה לגמרי בצחוק.
אם אתם מתחילים לחשוב שליאיר חסר איזה בורג במוח, כדאי שתדעו שהמוח של יאיר הוא לא מהדגמים הישנים עם הברגים, כמו למשל המוח שלי. יאיר גאון, והוא יודע את זה עוד מבית הספר היסודי. הוא לא מדבר על זה, אבל אמא שלו ספרה לי. הוא איש מיוחד והמיוחדים באמת, לעולם אינם מובנים לאחרים.
"אתה רואה את הדלת הזאת?" שאל אותי לפתע תוך שהוא מחווה בראשו אל עבר דלת הכניסה. "הדלת הפשוטה הזאת נפתחת ונסגרת כל הזמן. כשאני יוצא לקניות, כשאני יוצא לעבודה וכשאני הולך לבקר חבר או מוציא את הכלב לסיבוב. היא כל הזמן נפתחת ונסגרת, ועוד מעט היא תיפתח ותיסגר ושרון תחזור לכאן. ואז, כל סנטימטר במרחק ביני לבינה יגרום לדירה הזאת להיראות גדולה עוד יותר ממה שהיא נראית אפילו לך".
שתקתי, אבל היתה לי תחושה שגם אם זה יקרה, הדלת הזאת תמשיך להיפתח ולהיסגר כפי שתכתיב לה שגרת חייהם, ויום אחד היא תיפתח ותיסגר ושרון שוב לא תהייה שם, כי זאת לא היתה הפעם הראשונה ששרון עזבה את יאיר. זאת היתה כבר הפעם החמישית.
פעם, מזמן, ניטש בעולם הנצרות ויכוח מר. אוריגנס טען, שהעולם נברא ונחרב באופן מחזורי, ובכל פעם כזאת ישו מתעורר, מכבה את השעון המעורר, גואל את העולם וחוזר לישון עד לפעם הבאה. לעומתו, בערך מאתיים שנה אחר כך, טען אוגוסטינוס שהאירועים ההיסטוריים הם חד פעמיים. הכנסיה בחרה לבסוף לקבל את גישתו של אוגוסטינוס, אבל זוגות כמו יאיר ושרון מטפחים את מערכת היחסים שלהם לאורה של השקפתו של אוריגנס. יש זוגות כאלה, שבאופן פרדוקסלי, פרידות הן חלק ממערכת היחסים שלהם. מערכות יחסים מבוססות SNOOZE. זה עניין מחזורי שכזה.
כשהייתי מאוד צעיר, חשבתי שהאגו הגברי זקוק לתקופת החלמה ארוכה בהרבה מזו שזקוק לה האגו הנשי, ובשל כך לא תיתכן זוגיות המתאפיינת בסנכרון מדוייק כל כך של פרידות והשתלבויות חוזרות בין גבר לאשה. היו לי הרבה סימני קריאה כשהייתי צעיר, אבל עם השנים, סימני הקריאה שלי ספגו כל כך הרבה חבטות בבטן הרכה שלהם, עד שהפכו לסימני שאלה. אני תוהה, מה מוביל למה אצל זוגות כמו יאיר ושרון, האם תקופות הביחד שלהם מובילות לפרידות שלהם, או שדווקא הפרידות שלהם הן אלו שמובילות לתקופות הביחד?
שרון רצתה להיות יותר מדי דברים סותרים
הרי ידעתי למה שרון כל הזמן עוזבת. שרון רצתה להיות יותר מדי דברים סותרים, וזה גרם לה להיות קצת מבולבלת. שרון אחת פשוט לא הספיקה בשבילה. לפעמים קינאתי בה על התשוקה שלה לחיים, אבל היה לי קצת עצוב, שבנסיונותיה לחיות בכל כך הרבה עולמות מקבילים דמותה היתה הולכת ומטשטשת.
כשהיא ויאיר היו נפרדים, היא היתה הופכת לאדם אחר, מין ד"ר ג'קיל ומיסיס "יו הו הו, תראו אותי, יש לי ציצים. וואי, איזה קטע – אני יכולה לגעת לעצמי באף". ולא, היא לא משתמשת בסמים. זה תיאבון מטורף לחיים, חיים אחרים, שגרם לה לפעמים לטרוף מהחיים האלה יותר ממה שהיתה מסוגלת לעכל, או לפחות יותר ממה שחשבה שהיא מסוגלת, ואז היא היתה נשברת וחוזרת, כמו שחזרה בפעם הקודמת. אבל ידעתי גם אז שהחמודה הזאת תעזוב אותו שוב, ואז, הוא יערוך את צבאו האדיר סביב חומות עיר החטאים שלה וימתין, שקט ובוטח, לנפנוף מטפחתה בחלון המגדל הגבוה.
וזה באמת מה שקרה. כך מצאתי עצמי בסלון של יאיר, מסתכל עליו בזמן שהוא שותה בירה ומעשן סיגריה מספר 8.
"אתה יודע אוהד, אחד הדברים שאני אוהב אצלך זה חוסר הפחד שלך לשים לב לפרטים הקטנים", אמר יאיר, ואני הבנתי למה הוא מתכוון. כבר היו לנו שיחות על כך בעבר. גם אלה שמסוגלים, מעדיפים לפעמים שלא לשים לב לפרטים הקטנים, חוששים שזה יפריע להם לזרום, לחיות את החיים. זה כאילו בני האדם נחלקים לאלה שחווים את החיים ולאלה שמודעים להם. המודעים פחות חווים, החווים - פחות מודעים. קצת צבט לי בלב לשמוע אותו אומר את זה, כי יאיר ידע שתמיד רציתי לחוות את החיים קצת יותר.
יאיר המשיך: "אני יודע שגם אתה מבין שלא ממני שרון בורחת בכל פעם, אלא מעצמה, ואם שרון בורחת מעצמה, זה סימן שהיא במצוקה איומה. זאת הסיבה שאני לעולם לא אפנה לה עורף כשתרצה לחזור. תמיד אהיה שם בשבילה, כלומר כאן", ואני לא העזתי לומר לו, שאמנם מעצמה שרון בורחת, אבל כשהיא מגיעה ליעדה, את עצמה היא גם פוגשת.
"יאיר, אתה יודע שאני אוהב אותך. אל תכעס עלי, אבל מה לעזאזל קורה איתך? זאת כבר הפעם החמישית, יאיר. ספר לי, ספר לי מה אתה רואה שנסתר מעיניי".
היא לא תהייה אותה שרון, ואני כבר לא אהיה אותו יאיר
יאיר חייך את חיוכו המוכר, הבא להעיד שדבריו נובעים משלווה שמקורה בראייה מפוכחת של הטבע. "אוהד יקירי, על הרקליטוס
שמעת? הרקליטוס טען שאין אדם יורד לאותו נהר פעמיים – הנהר אינו אותו נהר, וגם האדם אינו אותו אדם. אתה מבין, אוהד? העולם, ואנחנו בתוכו, משתנה כל העת. כששרון תחזור היא לא תהייה אותה שרון, ואני כבר לא אהיה אותו יאיר. זה מה שמאפשר לנו להתחיל מחדש בכל פעם. אני מרגיש כאילו אנחנו מתאהבים בכל פעם מחדש. זה נפלא".
האמת היא שדי הסכמתי איתו. שרון לא תחזור אותה שרון, והוא לא יהיה אותו יאיר. אבל ידעתי גם, שאם שרון תחזור, היא תחזור מובסת מתמיד, והוא ימתין לה כשאשליית השליטה שלו בחייו תיראה לו אמיתית יותר. ידעתי גם שהוא לא ענה לי על שאלתי, וחוץ מזה, הניסיון הלא מוצלח שלו לברוח אל הפילוסופיה הדאיג אותי.
הפלאפון של יאיר צלצל. זאת היתה שרון. יאיר פרש אל חדר השינה וחזר לאחר כחצי שעה.
"נו, הכל בסדר?" שאלתי.
"הכל מצויין", השיב. "אין שום דבר חדש. אתה יודע איך זה עם שרון. היא לא בדיוק יודעת להסביר למה או איך היא מרגישה – מבולבלת. אבל היה משהו אחד קצת מוזר, היא אמרה שהיא רוצה להודות לי על כל מה שעשיתי עבורה כל השנים ושהיא מבקשת סליחה. היא מעולם לא אמרה לי את זה בעבר, מה אתה אומר?"
"אני לא בטוח", השבתי, "אבל תגיד לי משהו, יאיר. כשאתה מודה לפקק של בקבוק הבירה ומבקש ממנו סליחה, אתה יודע למה אתה עושה את זה?"
"כן", ענה לי, "אני לא לגמרי רציני בקטע הזה, אם לא ידעת. זה יותר עניין סמלי עבורי. אל תצחק, אבל אני מודה לו על ששמר את בועות הגז, שבלעדיהן הבירה לא היתה בירה, ומבקש את סליחתו על שאני מסיים עבורו את תפקידו והופך אותו לפתע ללא נחוץ יותר, מיותר, כבר לא חלק מהריטואל, ודווקא כשסוף סוף הגיע הרגע המשמעותי".
והוא הבין.
הוא השתתק. חברי המוזר התיישב על הספה, ובאצבעות הססניות שלף מתוך קופסת הסיגריות את סיגריה מספר 9.
השבועות חלפו, דלת הכניסה הפשוטה בדירה הקטנה-גדולה של יאיר המשיכה להיפתח ולהיסגר, אבל שרון לא חזרה. בוקר אחד, יאיר התקשר אלי: "אוהד, יש לך כמה דקות? אני פשוט חייב לדבר עם מישהו".
"בטח, יאיר, בטח. תירגע. מה קרה?"
"אוהד, זה פשוט נורא. קמתי בבוקר והכנתי לי קפה. לקחתי לידי את קופסת הסיגריות ו..."
הוא השתתק.
"ומה? מה קרה?"
"והיתה בה רק סיגריה אחת, שנשארה שם מאתמול".
"נו, אז...?"
"היא היתה ממוספרת 18 אוהד, 18!"
יש לי חבר שקוראים לו יאיר, ופעם היה לו טקס משונה לשתיית בירה. וזה עוד כלום – הוא היה ממספר את הסיגריות בהתאם למיקומן בקופסה ומעשן אותן מסיגריה מספר 1 עד לסיגריה מספר 20. אבל משהו קרה ליאיר מאז שיחת הטלפון ההיא עם שרון, וזה לא קרה בבת אחת. אני חושב שהוא התחיל להיות קצת פחות מודע והתחיל יותר לחוות. אם הכל יתקדם כמצופה, אולי יאיר אפילו יתחיל לחיות בשביל יאיר, ולא בשביל אחרים.
אני חושב שהסיבה בגללה שרון עזבה וחזרה ארבע פעמים היא אותה הסיבה שבגללה לא חזרה בפעם החמישית. באיזה רגע גורלי בחייה הבינה שרון שהיא לא יכולה להרשות לעצמה מושיע, שיש בזה משהו מנחם, אבל גם מעכב.
אולי יש כאלה שיחשבו שזה מאוד אכזרי כלפי יאיר, הרי בסופו של דבר, הוא תמיד היה שם בשבילה. אבל אני חושב, שהיום בו הבינה שרון שהיא רוצה להיות המושיעה של עצמה הוא היום בו הושיעה גם את יאיר. לא ממנה, אלא מעצמו.
