אם אין אני לי - נפולי
דרך מיוחדת לעקוב אחר ספר היא לטייל במקומות שאותם הוא מתאר. שוש סלונימסקי לוקחת אותנו לסיור בנאפולי בעקבות "הר אדוני" של ארי דה לוקה, "המשפחה מנפולי" של פרנץ וורפל והאמן הסורר קרווג'ו

אי שם בסמטאותיה הצרות של נפולי מסתתרת כנסייה קטנה בשם "פיו מונטה דלה-מיסריקורדיה" (PIO MONTE DELLA MISERICORDIA). בין קירותיה מגיחה לנגד עינינו יצירה של אמן, גאון, שאת מיטב זמנו עשה דווקא בבריחה משלטונות החוק, בהיותו חשוד בביצוע מעשה רצח ופשעים אחרים, שאינם עולים בקנה אחד עם שמירת החוק.

 

האמן הוא לא אחר מאשר מיכלאנג'לו מריזי דָה-קרווג'ו, מחשובי הציירים האיטלקים במאה ה-17

 וממבשרי סגנון הבארוק. על אחד מקירות הכנסייה הנ"ל "מרוח" ציורו של קרווג'ו, "החסד הרומי" (CARITA ROMANA). זהו ציור גדול ממדים, המתאר את שבעת מעשי החסד כפי שנתפסו בעיני הרומאים: האכלת הרעב, ביקור האסיר, קבורת המת, השקיית הצמא, הלבשת העירום, אירוח הזר וביקור החולה.

 

הכנסייה, שממוקמת ברח' ויה טריבונלה 3 (ממש לא הרחק מן הדומו של נפולי), נבנתה ב-1601 על ידי שבעה אצילים מקומיים, שהקימו מעון לחולים חשוכי מרפא, ובמרכזו הכנסייה. אצל האמן הנמלט קרווג'ו, שהגיע לכאן מרומא, הזמינה החבורה את הציור, והוא הכניס לתוכה את כל שבעת מעשי החסד.

 

בולטת במיוחד בפינה הימנית, דמות אישה החולצת שד לאדם זקן הנמצא מאחורי הסורגים. זהו הד לסיפור רומי עממי, על אשה צעירה שאביה נידון למאסר ולמוות ברעב (עונש שהיה נהוג ברומא) והיא חסה עליו, והגיעה לבית הסוהר. מכיוון שילדה לא מכבר, היא משכנעת את הסוהר להכניסה, ואז היא מניקה את אביה ומצילה את חייו (הסיפור אגב מופיע ביצירות רבות מהמאה ה-17). 


מימין: חולצת שד והוא יונק ("החסד הרומי", קרווג'ו)

 

בציור החשוך, כמו בעבודותיו האחרות, עושה קרווג'ו שימוש כ"מודלים" באנשים מן הרחוב – פרוצות, גנבים ודומיהם (לעומת אמנים אחרים, שהשתמשו בבני אצולה ובראשי הכנסייה לציורים המוזמנים). קראוגו' לעומתם מתאר את מעשי הקודש ככאלו שבאים מאנשים בשר ודם.

 

לה-פמיליה

נמשיך בסיורנו בנפולי, בעקבות הספר "המשפחה מנפולי" מאת פרנץ וורפל (1931; תרגום לעברית זמורה-ביתן, 1986). הסיפור מתאר את קורותיו של דון דומניקו פסקרלה, אלמן השולט ביד רמה במשפחתו המונה שלושה בנים ושלוש בנות. לאחר ששותפו רימה אותו נקלע הדון לקשיים כלכליים, ובניו מנסים - ללא הצלחה - לסייע בידיו. גם הבנות לוקחות חלק בניסיונות העזרה, אולם ללא הועיל. ואם כל זה לא מספיק, הוא נאסר בידי הפשיסטים באשמת בגידה. מקץ זמן לא רב הוא משתחרר, אך חש כי כתם הבגידה שהוטבע בו בלתי ניתן למחיקה.

 

פרנץ וורפל היה סופר ומחזאי יהודי, יליד פראג. הוא נודע כחברו של פרנץ אחר, קפקא. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האוסטרי, ולאחר המלחמה התיישב בווינה ונשא לאישה את אלמה מאהלר, אלמנתו של המלחין גוסטב מאהלר (וגם רעייתו של הצייר קוקושקה).

 

ההר שלו

הספר הבא בסיורנו לוקח אותנו לשכונת "מונטה דידיו" (בעברית, "הר אדוני"). אם עדיין לא היה ברור, מדובר בספר "הר אדוני" (הספריה החדשה, 2003) של הסופר האיטלקי ארי דה לוקה. הסיפור מתאר את התבגרותם של צעיר וצעירה בנפולי שלאחר מלחמת העולם השנייה.

 

דון רפניילו, הסנדלר היהודי שחונך את הצעיר, נמלט לנפולי לאחר ששערי ארץ ישראל ננעלו בפניו על ידי הבריטים, אולם "הר אדוני" שלו, הוא רק בירושלים. "רצו לקרוא לה לגבעה מונטה דידיו – שיערב להם ובינתיים אני נשארתי כאן בעלייה להר אדוני אחר כמו תייר שטעה בהזמנת מקום מראש".


מפרץ נפולי (צילום: גידי וייץ)

 

נמשיך את הסיור בעיר העתיקה של נפולי. נהלך בסמטאות צרות, בין בנינים המטילים צל אחד על השני במשך מרבית שעות היום, כך שהדירות חשוכות למרות הדרום החם בנפולי. נחזה בחבלי הכביסה שמתחים מעל הרחובות הצרים, ובתריסי העץ המוגפים בשעות החום. אבל בכל כיוון שלא נלך, לא נוכל לפספס את הכנסיות הרבות – 360 מהן פזורות בנפולי, כמעט אחת לכל יום בשנה.

 

ומתחת לעיר העתיקה, על קו החוף לאורך הטיילת, מפוזרים בתי העשירים. באזור ה"פרדיסו" – הוא גן עדן, ממוקמת תצפית מופלאה על מפרץ נפולי, הר הגעש וזוב המיתמר מעליו, ובאופק – האי קפרי. לא נשכח ביקור במוזיאון הארכיאולוגי של נפולי, אליו הועברו שרידים רבים מפומפיי.

 

בכתבה הבאה: נדרים עם ה"אקוואריוס" של רוברט האריס לשרידי העיר פומפיי.

 

    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה אם אין אני לי - נפולי
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מטיילים מן הכורסא
    הסמטאות הצרות של נפולי
    צילום: גידי וייץ
    צילום: איי פי
    מפרץ נפולי. ברקע הר הגעש וזוב
    צילום: איי פי
    ynet ספיישל