לפעמים משחק במים הוא משחק באש

הנחת היסוד הזו היא ישנה, משומשת ושגויה – בעזה כבר אין כמעט חיים נורמאליים והאוכלוסייה האזרחית חיה בסיטואציה קיומית של ענישה קולקטיבית מצד ישראל, מזה זמן. מאז עליית החמאס הידקה ישראל באופן כמעט הרמטי את המצור על גבולות עזה בהם היא שולטת: חומרי גלם לתעשייה אינם נכנסים, הייצוא הופסק, הכלכלה ברצועה נחנקת, ומיליון וחצי בני אדם כלואים בסיר לחץ, בצפיפות שהיא מין הגדולות בעולם. תושבי עזה תלויים בהחלטות הישראליות בנוגע למעבר סחורות ובני אדם, ובחסדים של ארגוני סיוע מערביים ואיסלמיים.

בישראל טוענים שבכל הקשור לצרכים הומאניטאריים – עזה מקבלת מענה. האמת רחוקה מכך. גישה בטוחה למים נקיים היא זכות הומניטארית בסיסית, שנעלמת כנראה מתודעתם של מקבלי ההחלטות בישראל. אספקת מים נקיים לכל האוכלוסייה ומערכות תקינות של מים וסניטציה הן מרכיב מרכזי בקיומם של תנאים הומאניטאריים בסיסיים . מים מזוהמים, והעדר היגיינה מהווים את גורם התמותה העשירי בעולם.