אלפי ציפורי-ים ומספרים גדולים במיוחד של כרישים, צבי-ים ובעלי חיים ימיים, נלכדים ונהרגים מדי שנה בחכות גדולות המשמשות לדיג מסחרי של דגי הטונה הכחולה באוקיינוס השקט - כך מדווחת קרן הטבע העולמית (
WWF)
בדו"ח חדש שפורסם היום (ה'). עוד אומרים מומחים כי הדיג המאסיבי של הטונה הכחולה הביא את המין לסף הכחדה - והמשמעות של היעלמותו תהיה בגדר אסון אקולוגי לסביבת הגידול שלו.
שני שלישים משלל דיג הטונה בעולם מתבצע באמצעות חכות הנפרשות לאורך קילומטרים רבים, ועליהן תלויים פתיונות על קרסים. על פי הערכות, עשרות אלפי אלבטרוסים מתים מדי שנה כתוצאה ממפגש קטלני עם החוטים וקרסי החכות.
מנתוני המחקר, שנאספו בעשור האחרון עולה, כי מדינות רבות בהן דגים את הטונה באופן תעשייתי, נמנעות מנקיטת פעולות לשמירה על בעלי החיים שנפגעים כתוצאה מפעולותיהן אלה. מומחי הקרן מעריכים כי ביפן מתו מדי שנה מאז שנת 2001 בין 6,000 ל-9,000 עופות-ים, כשאת עיקר הפגיעה סופגת אוכלוסיית האלבטרוסים.
הביקוש ההולך וגובר ביפן ובאירופה לבשר הטונה הכחולה להכנת סושי, מאיים לגבות מחיר גבוה יותר בשנה הקרובה, ומומחי קרן הטבע העולמית משערים כי 13,500 ציפורים, ביניהן כ-10,000 אלבטרוסים, עלולים למצוא את מותם בים. כיום מצויים 19 מתוך 22 מיני האלבטרוסים בסכנת הכחדה. התקווה של ארגוני השימור היא כי באמצעות שימוש במכשירים להרחקת הציפורים ואכיפה קפדנית יותר של מכסות דיג הטונה הכחולה, תקטן הפגיעה בבעלי החיים הימיים ובעופות הים.
"הדיג התעשייתי של דגי הטונה מתנהל כיום ללא התחשבות במערכת האקולוגית ובהשפעות ההרסניות של הדיג על מינים בסכנת הכחדה", טוען ד"ר סימון כריפס, מנהל התוכנית הימית בקרן הטבע העולמית. "המדינות האחראיות לכך צריכות להוציא לפועל צעדים דרמטיים לצמצום שיעורי המוות".
מוות המוני (צילום: Jêrome Mallefet / WWF)
פעילי ארגון השימור למען דגי הטונה באוקיינוס השקט (ICCAT), שישתתפו בפגישה השנתית של הארגון בשבוע הבא באוסטרליה, מאמינים כי הגיעה השעה לנקוט בקו פעולה חדש להצלת בעלי החיים הנמצאים בסכנה, כמו גם בהשלכות ההרסניות של הדיג מעל למכסות המותרות, באוקינוס השקט, האטלנטי ובים התיכון.
במשך שנים, דייגים בים התיכון למשל הפרו את מכסות הדיג וצדו כ-50 אלף טונות בשנה, אמר ג'רלד סקוט, ראש הוועדה המדעית של ICCAT. הוא מעריך כי בים התיכון נותרו רק שישה אחוזים מהכמות המקורית של דגי הטונה - וש-94 אחוז מהדגים כבר אינם. "כשנותרת כמות כה קטנה, צריך רק שנה או שנתיים רעות כדי לדרדר את האוכלוסיה לנקודת אל-חזור", אמר סקוט לסוכנות רויטרס. "איננו רואים בהכרח את ההידלדלות המואצת הזו, אולם אם נבחין בה, זה כנראה יהיה כבר מאוחר מדי".
לאחרונה, כחלק ממגמה עולמית שנועדה לצמצם את היקפי הדיג, אסרה הנציבות האירופאית את המשך דיג הטונה הכחולה באוקיינוס האטלנטי
ובים התיכון, בעקבות התמעטות להקות הדגים וחריגה מהמכסות שנקבעו. החשש הוא שהמשך הדיג הבלתי אחראי יביא לקריסה מוחלטת של דגי הטונה באוקיינוסים.
קריסה שכזו תהיה לה השפעה הרת אסון על בעלי החיים האחרים בסביבה הימים - מזהירים המומחים. בים התיכון, הטונה הוא הטורף הגדול ביותר בסביבת הגידול שלו. אם הוא יעלם, יתערערו המארג האקולוגי ושרשרת המזון באותה סביבת גידול.
בים התיכון דגים את הדגים בסיוע ספינות המצויידות באמצעים טכנולוגיים חדשניים - לעיתים גם עם מטוסים זעירים ללא טייס המנסים לאתר את להקות הדגים.
תופעה נוספת שהוכנסה לשימוש לפני עשור היא כלובים גדולים - כ-50 מטר אורכם - אליהם מעבירים הדייגים את דגי הטונה המשריצים. בכלובים אלה, המוצבים בים, מפטמים את הדגים כדי שיצברו משקל רב, בינתיים ממשיכים הדייגים לדוג את דגי הטונה האחרים בים - עד האחרון שבהם.
את הדגים השמנים מעבירים קפואים לשווקים של יפן, אוסטרליה, ניו זילנד ומדינות נוספות באסיה, שם הדרישה הגבוהה לבשר הטונה השמן הפכה את הדיג לרווחי במיוחד. בשווקי הדגים בטוקיו, נמכרים הדגים במאות אירו לקילו. כשהבשר הורוד מגיע למסעדות, הוא כבר נמכר ב-75 אירו ל-100 גרם.
