שתף קטע נבחר

הונגריה: הרבה יהדות, מעט יהודים

הונגריה פורחת תרבותית וכלכלית, אבל לא שוכחת להשקיע בשימור האנדרטות, הזיכרונות היהודיים ובתי הכנסת המפוארים. רק חבל שאין כמעט מי שיתפלל בהם

ברבש פהר, איש גדול גם בשנת ה-70 לחייו, מניף אל על מפתח ענק, מן הסוג ששימש מנעולי ברזל כבדים בימי הביניים. "עכשיו יש לי בית כנסת משלי‭,"‬ הוא מחייך. אנחנו ניצבים בפתח בית הכנסת המשוחזר בעיירה מַאד ‭,(Mad)‬ כשלוש וחצי שעות נסיעה מבודפשט הבירה, בלבו של חבל היין ההונגרי, טוקאי, שבו מיוצרים כמה מהמשובחים שביינות אירופה.

 

כבר 30 שנה מחזיק פהר את המפתח, הרבה לפני ששוקם בית הכנסת מהריסותיו‭" .‬אבא שלי‭,"‬ הוא מספר, "עבד כיינן אצל משפחת סוחרי יין יהודית בעיירה, ובין המשפחות היו יחסים קרובים. לזכרם ולכבודם החלטתי 'לקחת אחריות' על המקום, והיום אני יותר יהודי מקתולי, כי אני מגיע לכאן יותר מאשר לכנסייה‭."‬

 

כ-600 מיהודי מַאד נלקחו מפה למחנות ההשמדה. ביום בהיר אחד רוכזו כולם בבית הכנסת על ידי לובשי השחורים, אנשי מיליציית "צלב החץ" ההונגרית, וזמן קצר אחר כך הועלו על המשאיות. "לפני 30 שנה‭,"‬ הוא נזכר, "חזרה לכאן אחת הניצולות, שהיגרה לאוסטריה אחרי המלחמה. היא באה עם בעלה ועם חתנה. האישה זכרה שביום ההוא, כשנדחסו כולם בבית הכנסת, היא הורידה מאצבעה טבעת יקרה ודחפה אותה בסתר לחור עכבר קטן שמצאה בקיר. כשהגיעה לכאן היא זכרה בדיוק את מיקומו של החור, תחבה את ידה - והטבעת חיכתה לה שם‭."‬

 

בית הכנסת הוא הראשון שנבנה בהונגריה, ב־‭,1795‬ על ידי קהילה יהודית קטנה שהגיעה למקום מגליציה כחלק מגל הגירה גדול של יהודים. בצמוד אליו נבנתה ישיבה, שגם היא תשופץ בקרוב. הוא מעוצב בסגנון הבארוק הקלאסי ובולט בגובהו וביופיו, במיוחד על רקע העליבות היחסית של בתי העיירה. שחזורו הקפדני, שנמשך שנתיים, עלה כ־800 אלף יורו. ב־90 אחוז מן העלות נשאה ממשלה הונגריה. אחר כך זכה בפרס אירופי חשוב על שימור נאמן למקור, מן הכתובות בעברית ועד לגומחת קופת הצדקה שבכניסה. מעולם לא נעשה בבניין שימוש למטרה שאינה דתית. ברבש: "לפני 8 שנים היה פה בר מצווה לילד מישראל, שבא עם סבו שחגג בבית הכנסת הזה בר מצווה לפני המלחמה‭."‬


שתי גדות לדנובה. בודפשט הקלאסית (צילומים: ישראל וולמן)

 

ביתו של ברבש, פנסיונר שעבד כל חייו כפועל ביקב מקומי, סמוך לבית הכנסת. שלט קטן על הדלת מפנה את המבקרים למספר הטלפון שלו. צלצלו, הוא יבוא לפתוח. נכון, מאז שוחזר בית הכנסת משלמים לו השלטונות עבור הג'וב, אבל לדבריו "משלמים רק על שלושה חודשים, בקיץ, אבל אני פותח כל השנה. אנשים אומרים לי שזה שווה: אלוהים כבר ישלם לי‭."‬

 

הזמן קפא מלכת

מי שמבקש לחזור באמת בזמן ולהתרשם מקרוב מניחוח המאה ה-19 מוזמן לבית הכנסת הגדול, במרחק של כשעה נסיעה, במישקולץ, מן הגדולות שבערי הונגריה. הקהילה הדתית-אורתודוקסית של מישקולץ הייתה השנייה בגודלה בהונגריה. 15 אלף איש נלקחו מכאן אל מותם.

 

בית הכנסת המרהיב נבנה ב־1861 ותוכנן על ידי האדריכל לודוויג פורסטר מווינה - לא יהודי, ששנים ספורות לפני כן תיכנן גם את בית הכנסת הגדול בבודפשט, ברחוב דוהאני. באורח פלא שרד המקום את מוראות המלחמה ושיני הזמן ונראה בדיוק כפי שנראה ביום שבו נדחסו בו האלפים לפני דרכם האחרונה.

 

ארון הקודש, בימת הקריאה, מושבי העץ הכבדים שאיכלסו כ־‭1,500‬ בני-אדם בשלוש קומות, ציפויי התקרה, קטעי התפילה - כולם מצהיבים, חלקם מתפוררים ומרקיבים, אבל הולמים בעוצמה במבקר.

 

ראש הקהילה הקטנה שנותרה פה, ג'נו פריינד (טלפון נייד מקומי: ‭,( 36-20-9217373‬ האיש שבידו המפתח לבית הכנסת, הוא בן השוחט המקורי. הוא עוד זוכר את אבא מנפח את ריאותיהם של בני הבקר שרכשו בני הקהילה בשוק המקומי ואת הצער הגדול - וההפסד הכספי - שנגרם למי שנפסק כי הבהמה שלו טריפה ואינה ראויה לאכילה.

 

בית הכנסת בנוי במעין מתחם שבמרכזו חצר ציורית. בליבה - אנדרטה ישנה לזכר בני הקהילה שנפלו כלוחמים במלחמת העולם הראשונה. מצידה האחד מקווה פעיל ובית הארחה קטן, מצידה האחר מסעדה קטנה, מעין בית תמחוי המשמש את קשישי הקהילה.

 

נכון להיום כ־400 איש בלבד מזהים עצמם כיהודים במישקולץ. טקס בר המצווה האחרון התקיים פה לפני 20 שנה. לפני 8 שנים חיתן פה פריינד את בנו. בשבתות, אם וכאשר מגיע מניין מתפללים, מתקיימת התפילה בחדרון קטן, במתחם בית הכנסת. את תפקיד השמש, החזן, המורה הרוחני ומה לא, ממלא פיטר, צעיר בן הקהילה, שנשלח לשנתיים בישיבה חרדית בברוקלין וחזר עם המון כוונות טובות.

 

הנהר האדום

בודפשט ‭,2007‬ שלוש שעות טיסה בלבד מנתב"ג, היא יעד תיירותי חביב מאז השתחררה ב־1989 מכבלי הגוש הקומוניסטי והפכה באחת לשער הכניסה ההכרחי למזרח אירופה החדשה. עיר מערבית לגמרי, יפהפייה ורומנטית עד כאב, על בתי הקפה והמסעדות שלה, השדרות הרחבות, הסמטאות הציוריות והסגנונות האדריכליים.

 

על גדת הדנובה, קצת אחרי הפרלמנט ההונגרי הענק, על קו המים הנושק לכביש המהיר, חבוי אתר הזיכרון הצנוע והמרגש ביותר בעיר: רצועה קצרה של נעליים נטושות, פזורות בחוסר סדר. נעלי ילדים מצועצעות, נעלי נשים דקיקות, נעלי גברים מרופטות. פניהן אל הנהר ומעבר לו אל קו הנוף הנפלא של העיר.

 

הן עשויות מתכת קשיחה, כהה, ומקובעות היטב לרצפת הבטון. לצידן כתובת בעברית, המעידה כי מדובר ביד לזכר ‭5,000‬ מבני הקהילה היהודית בבודפשט, שנגררו על ידי מיליציית "צלב החץ" לגדות הדנובה בין השנים ‭'44‬ ל-‭,'45‬ נרצחו שם ביריות והושלכו לנהר. "הנהר האדום" קראו לו אז בני העיר, בשל הדם שצבע את המים.


פיוטיות צנועה סמויה מן העין

 

סביר שתפספסו את האתר, כי הגישה אליו כמעט בלתי אפשרית, ולפיכך מוגבלת ליודעי דבר בלבד. היורדים (ברכב) מכיוון הפרלמנט יכולים לחנות במעין מפרץ תנועה קטן, במרחק של יותר מחצי ק"מ, ולשרך דרכם ברגל לכיוון המקום. מי שבאים מן הכיוון השני יידרשו להסתכן ולחנות בשולי הכביש הסואן ולחרף נפשם בחצייתו.

 

מול הפיוטיות הצנועה של האתר הזה, היעד העיקרי לתיירים בבודפשט הוא אזור המבצר מוקף החומה, המשקיף על העיר מגבוה, שבו חיו המוני העם בימי הביניים. ניתן לסייר כאן בין שרידי ארמון המלוכה והמבצר מהמאה ה־‭.13‬ היהודים שהגיעו לבודפשט אחרי הכיבוש המונגולי התרכזו גם הם באזור הזה ונותרו בו גם בימי הכיבוש הטורקי. במקום נותרו שרידים מעטים המעידים על חיים יהודיים פעילים, כולל בית כנסת, והארכיאולוגים מדווחים שבאחרונה נמצא גם מקווה (שטרם נפתח לתצוגה‭.(‬

 

גם מי שלא מגיע לבודפשט כדי ללכת בעקבות שרידי עברה היהודי, יתקשה להתעלם ממנו. ההונגרים, שמדברים כיום בגלוי על החלל הגדול שנפער בחיי התרבות שלהם אחרי המלחמה ההיא, עם הסתלקותם של יוצרים ואנשי רוח יהודים בכל התחומים, מתאמצים מאוד לשמר את שרידי העולם שנמחה באחת.

 

רק לפני חודש ננעל בעיר "הפסטיבל היהודי‭,"‬ שמופק זו השנה העשירית וזוכה לפופולריות עצומה. 23 בתי כנסת עדיין פעילים בבודפשט, מתוך 125 שפעלו ערב השואה, חלקם זכו לשחזור כה מרשים ומושקע עד שהפכו למעין מוזיאונים. השחזור המדויק מחזיר לחיים לא רק את הבניינים, הוא חושף את עוצמתה של הקהילה שחיה ויצרה פה שנים רבות.

 

העוגב הגדול

הדוגמה הטובה ביותר היא בית הכנסת הגדול והמפורסם שברחוב דוהאני, ששיפוצו הסתיים ב־‭,'96‬ בהשקעה של כ־10 מיליון דולר. זהו בית הכנסת השני בגודלו בעולם (אחרי טמפל עמנואל הרפורמי בניו־יורק‭,(‬ בן כ־‭3,000‬ מקומות ישיבה, שנבנה בין השנים 1854 ל־1859 בעיר פשט, כיום מזרח בודפשט.


שופץ בהשקעה של 10 מיליון דולר (צילום: גלית קוסובסקי)

 

המבנה המפואר, שמבחוץ מזכיר יותר מסגד בשל שני מגדליו בעלי כיפות הנחושת, תוכנן על ידי לודוויג פורסטר מיודענו - שהתבלבל כנראה בין הסמלים השונים של החבר'ה האלה מהמזרח. הוא מעוצב בסגנון אקלקטי - מין סלט סגנונות שמשלב את העיצוב המורי, הביזנטי, הרומנטי והגותי. התוצאה מהממת מבפנים, במיוחד אחרי עבודת השחזור הקפדנית, שכללה שימוש ב־40 ק"ג זהב.

 

אי אפשר לטעות במסר שביקשו לשדר המתכננים במאה ה־‭:19‬ ביטחון, עושר, יציבות, אופטימיות. רוב יהודי המקום, כ־50 אלף, השתייכו אז לקהילה הנאולוגית - חיה נדירה בנוף הזרמים ביהדות, שמתקיימת עד היום בהונגריה בלבד וקרובה בתפישתה לזרם הקונסרבטיבי. חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, נולד בבית הצמוד וחגג בו את בר המצווה שלו. עם השנים נהרס הבית, אך כתובת נאה על הקיר החיצוני של בית הכנסת מציינת את הייחוס.

 

מתחם בית הכנסת דוהאני - שכיום כולל גם את המוזיאון היהודי הלאומי ומתופעל על ידי הקהילה המקומית כאתר תיירות לכל דבר עם דמי כניסה וחנות מזכרות - מספר בתמצית את סיפור התקומה והחורבן של הונגריה היהודית. בראשית מלחמת העולם השנייה כבר היוו היהודים כ-‭6–5‬ אחוזים מן האוכלוסייה, בין 700 ל-830 אלף (תלוי בהיסטוריון שאותו שואלים‭.(‬ כ-80 אחוז מתוכם, כ־600 אלף איש, נשלחו על ידי הנאצים למחנות ההשמדה בתוך שלושת החודשים שבין אפריל ליולי ‭.'44 ‬באורח פלא, דווקא יהודי בודפשט ברובם המכריע לא גורשו למחנות.

 

בית הכנסת דוהאני, גאוות יהדות אירופה - עם עוגב בן ‭5,000‬ צינורות שאירח בזמנו מוזיקאים כמו פרנץ ליסט וחזנים בעלי שם עולמי - נכלל בימי הכיבוש הנאצי בתחומי הגטו היהודי, והפך, כמו בתי הכנסת האחרים, למקום ריכוז ומעצר המוני. אדולף אייכמן ניהל ממנו את מבצע הגירוש.

 

בתום המלחמה נאספו מכל רחבי הגטו גוויות המתים ונקברו בקבר אחים ענק בחצר בית הכנסת. כ־‭3,000‬ בני־אדם קבורים שם, והשטח זרוע במצבות וחלקי מצבות - מה שיוצר מחזה סוריאליסטי למדי כיום, בימים שהבניין מארח מופעי מוזיקה וזמר, וקהל מבושם, במיטב מחלצותיו, יוצא לשאוף אוויר או לגלגל סיגריה במרחק נגיעה מקבר האחים.

 

בחצר האחורית של המבנה הגדול, שפשטותה עומדת בניגוד חריף לפאר שבפנים, הוקמה ב־1991 אנדרטה מקורית לזכר הנספים, שעיצב האמן ההונגרי אימרה וארגה: עץ ערבה בוכייה עשוי מתכת, שעל כל אחד מעליו נחקק שם של אחד הנרצחים. עם קצת דמיון אפשר לראות את הפסל כמנורת קנים הפוכה על פניה.


אנדרטת "הערבה הבוכיה" בחצר בית הכנסת דוהאני

 

לצידה אנדרטאות סמליות נוספות: לוח שיש גדול המנציח את פועלו של חסיד אומות העולם ראול ולנברג בהצלה ההרואית של רבים מיהודי בודפשט. בסמוך, על ארבעה לוחות שיש גדולים, חקוקים שמותיהם של 240 מחסידי אומות העולם ההונגרים, שסיכנו את חייהם בהצלת יהודים.

 

יהודים בלי הכשר

אזור הרובע היהודי, שבית הכנסת דוהאני הוא כיום העוגן שלו, מוזנח יחסית למרכז העיר וניצב עכשיו בפני תנופת פיתוח אדריכלי ותרבותי. פורחים בו בתי קפה קטנים, ואוכלוסייה צעירה נמשכת אליו בשל מחירי הדיור הנמוכים יחסית. למרות שמספר היהודים המתגוררים בו הלך והתמעט עם השנים - הוא נשאר מרכז "יהודי‭."‬

 

במהלך השיטוט כאן מגלים "מסעדות יהודיות" רבות - רובן לא כשרות, אבל מציעות אוכל יהודי: מרק עם קניידאלעך, צ'ולנט וגפילטע פיש. המפורסמת, וכנראה המשובחת שבהן, היא "קאדאר" הקטנה והצנועה (רחוב ‭- (Klauzal 9‬ מקום צר ועמוס שפתוח רק בצהריים, לא כשר בעליל, וכבר 40 שנה מגיש אותו תפריט במחיר נוח להפליא.

 

רק 3 מסעדות כשרות באמת פועלות בבודפשט, כולן באזור הזה: "חנה" (רחוב ‭,(Kazinczy 28‬ הממוקמת ממש מאחורי בית הכנסת האורתודוקסי הגדול (ולא הרחק מחצר סימפלה Szimpla באותו רחוב - מתחם מודרני המשלב מועדון, בית קפה, בר, קולנוע ועוד).‬ "כינור דוד" (רחוב ‭(Nagydiofa 3‬ המודרנית יותר, הסמוכה לבית-הכנסת דוהאני, ו"סלאמון" (רחוב ‭(Nagydiofa 27‬ החדשה והאלגנטית יחסית. גורמה הן לא, אבל זה מה יש. ניתן להזמין מראש ארוחות גם לשבת.

 

בפינת הרחובות רומבך ודוב, כדאי להתרשם גם מבית הכנסת רומבך האורתודוקסי - העתיק ב־30 שנה מזה שברחוב דוהאני, שניצב מרחק מאות מטרים בלבד ממנו. כיוון שעבודת השיפוץ כאן נקטעה בעיצומה, האתר חרב בחלקו, אך יפהפה: ניתן לראות את חלקי ארון הקודש ובימת העץ המקוריים מונחים בפינה ולהתרשם מנזקי הזמן והעזובה. במסגרת הפסטיבל היהודי הוצגה כאן באחרונה תערוכת צילומים. אם וכאשר יושלמו השיפוצים - איש לא יודע למה ישמש המבנה. מתפללים אין.


מבט עם העיר מאזור המבצר העתיק

 

בית כנסת אחר ששרד, ברחוב ‭,Pava 39‬ הפך להיות חלק אינטגרלי מתוך מתחם מוזיאון השואה החדש של בודפשט. המוזיאון, הממומן על ידי הממשלה ההונגרית, נפתח ב־‭,2004‬ והוא דוגמה לתכנון מתוחכם, מודרני ופשוט, שנעזר בטכנולוגיות מולטימדיה עכשוויות אך משתדל שלא לגלוש לפורנוגרפיה של הרוע. התצוגה מתמקדת בשואת יהודי הונגריה ומתוכננת כמסלול מתפתל בין כמה מוקדים. הוא נפתח באולם שבו מוצגים סרטונים אינטימיים על חייהן של כמה משפחות, יהודיות וצועניות, ערב השואה, לצד פריטי חיים טריוויאליים שנותרו מאחור: משקפיים שבריריים, בובה קטנה, אות גבורה ממלחמת העולם הראשונה, כוס קפה.

 

חלל בית הכנסת הנאולוגי שפעל פה משמש כנקודת סיום או התחלה. את מקומם של מושבי העץ תופס היום מיצג של מושבי זכוכית שקופים, סמליים. על כל אחד מהם לוח המציג בתמצות את סיפור חייו של בן (או בת) הקהילה - מהאחות הרחמנייה בבית החולים היהודי ועד נשיא בית הכנסת. באגף האחרון תזכורת עניינית גם לחנה סנש ולפרשת קסטנר. במידה רבה, המוזיאון מגיש כתב אישום קשה, אמיץ, נגד המדינה ההונגרית החל משנות ה־20 המוקדמות. הונגריה 2007 נגד הונגריה ‭.1945–1920 ‬

 

בחצר הפנימית של המבנה מכסים לוחות זכוכית שחורה קיר ענק. כ-100 אלף שמות נרצחים הונגרים כבר מונצחים עליהם, בצפיפות, בזה אחר זה. טיפה בים. כיוון שמשפחות שלמות, שכונות שלמות, עיירות שלמות הושמדו, קשה מאוד אפילו לשחזר את שמות הנספים. פעמיים בשנה, אחרי בדיקה ומחקר, נוספים שמות חדשים. מתכנני המוזיאון, באופטימיות עצובה, השאירו מקום לכולם.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עבר שיפוץ משמעותי. בית הכנסת הגדול
צילום: גלית קוסובסקי
חנות מזכרות בבית הכנסת
צילום: ישראל וולמן
בית הולדתו של בנימין זאב הרצל
צילום: ישראל וולמן
צילום: שוש מיימון
אירופאית להפליא. בודפשט
צילום: שוש מיימון
מומלצים