"אמן לא חייב לסבול"

"שלום אמיתי הוא רעיון שזמנו הגיע וכשאני אומר שלום אמיתי, אני מתכוון לא רק להיעדר מלחמה אלא להיעדר נגטיביות מכל סוג שהיא", פתח דיוויד לינץ' את מסיבת העיתונאים שנערכה היום (ב') בירושלים. "שלום אמיתי יגיע מהאור שינבע מהשכבה העמוקה ביותר של החיים, שזה מה שהמדע המודרני מכנה השכבה המאחדת, הגעה למודעות אבסולוטית, אינטליגנציה קריאטיבית, הרמה הטרנסנדנטלית שהיא שטח חסר גבולות, אינסופי ודינמי".

כשלינץ' היה עסוק בלדבר על אותו מקום עמוק בפנים שמאחד בין כל החלקיקים והכוחות שמניעים אותם ביקום ושהם הם בסיס החומר, היו לא מעט במסיבת העיתונאים שהלכו לאיבוד. אבל אז מיהר לינץ' כמו כל מטיף טוב להרגיע: "זו לא דת, זה משהו שנמצא במרחק יד מכל אחד מאתנו. בישראל שיש בה 7 מיליון אזרחים, כל מה שצריך זו קבוצה של 250 בני אדם שיתרגלו מדי יום בכדי להשיג הרמוניה, קוהרנטיות, יצירתיות, אנרגיה ושלום.

"אני יודע שזה נשמע טוב מדי בכדי להיות אמיתי, אבל זה אמיתי. אתם לא חייבים להאמין בזה, אלא רק לתמוך ברעיון שמטרתו לקדם את השלום. אין לכם מה להפסיד. זה יכול לפתוח בפניכם התנסויות חדשות".

כמעט כל ניסיון להחזיר את השיח לנושא הקולנוע עלה בתוהו. כשנשאל האם לדעתו יש בכוחם של סרטים לשנות מציאות, ענה לינץ': "כולם יודעים שלסרטים יש כוח, אבל אני לא מאמין שכוח חיצוני יכול להוביל לשינוי אמיתי. יכול להיות שסרט ישפיע ברמה התנהגותית למספר ימים או אפילו שבוע, אבל אחרי זמן קצר אדם חוזר להתנהגויות הישנות שלו. שינוי צומח מבפנים וכשאתה נוגע במקום העמוק, הכל הופך לאופוריה, דברים מתחילים להשתנות לטובה, אתה מתחיל ליהנות מהעשיה, ההבנה גוברת והכרת התודה גם כן. אנשים פתאום נראים כל כך יפים וטובים. אתה מתחיל ליהנות יותר מעבודתך, יש יותר רעיונות שצצים, האינטואיציה גוברת והחיים הופכים למשחק פנטסטי ונהדר. מהמדיטציה הראשונה, הכל הופך קוהרנטי". טוב, אז על קולנוע הוא לא ממש רוצה לדבר, אז חוזרים לשלום.

מה אתה חושב על המצב הפוליטי של ישראל והמזרח התיכון?

"אני אשתמש באנלוגיה - אם העולם הוא עץ, הוא אינו במיטבו. העלים משנים צבעם לחום, הענפים שבורים, העץ אינו שמח. עד עכשיו ניסינו להלחם בזה בתרופות שמטפלות בפני השטח, כלומר מתקנות את צבע העלים ואת הענפים השבורים אבל גנן מנוסה לא מתעניין בריפוי העלים, הוא הולך אל מקור הרעה החולה, אל השורש.

"כשמגיעים לרמה העמוקה זו שמחברת את האלמנטים. התשובה נמצאת שם ואז העץ כולו יצמח לשלמות. שלום מעל פני השטח אינו מתייחס לשורשי המלחמה. כל השנאה, הכעס, הצער, הייאוש, המתח, הם משהו שצריך לחתור תחתיו. אם נצליח להגיע אל העומק, נצליח לשנות. זו תופעה אמיתית"

לינץ'. "כעת אני מיישם את הפוטנציאל המלא שלי" (צילום: אדם ריד)

אם לא הבנתם עד עכשיו לינץ' הגיע הנה להעביר את המסר, לשאת את הבשורה בפני כל מי שמוכן לשמוע. לשם כך הוא נפגש הבוקר עם נשיא המדינה פרס ולשם כך ייפגש במהלך השבוע עם שרת החינוך, יולי תמיר. "החינוך היום הוא בדיחה, בתי הספר ב-99% מהמקרים הם זוועתיים וקורים בהם דברים איומים", אמר לינץ' והנחית הצעת ייעול, "אם נכניס אליהם טכניקה של מדיטציה טרנסנדנטלית, תראו איך הילדים האלה יזרחו ממודעות, איך הציונים שלהם פתאום יעלו ואיך הם יתחילו להרגיש טוב עם עצמם ועם הסביבה. דברים ישתנו והם חייבים להשתנות מבפנים".

"אמן לא חייב לסבול בכדי להראות סבל. אתה צריך להבין את הסבל ואת המצב האנושי וכשאתה מגיע לשכבה המאחדת אתה מבין. קולנוע משקף את העולם שבו אנחנו חיים, כמו מוזיקה וספרות הוא משתנה ביחד עם העולם. סיפורים צריכים קונטרסט וקונפליקט, הם נזקקים לעליות ומורדות בכדי להפוך לסיפור טוב. אז אני אומר תקיים את הסבל בספר, במוזיקה, על המסך אך לא בחייך. תיהנה מלצאת ולצלם סרט או לספר סיפור, אבל אל תסבול לשם כך.

"אמנים תמיד אוהבים להיות על הקצה, הם אוהבים שיהיה בהם כעס, הם אוהבים את הכוח שבלהיות אינדיבידואל, אבל סבל אמיתי הורג את התהליך האמנותי. אם אמן באמת מדוכא, הוא לא יכול לעבוד. אם הוא באמת כועס, הראש עסוק בכעס וזה מזהם את היוצר ואת סביבתו ומחבל בעבודה. כשאתה מגיע לשכבה העמוקה יש לך יכולת טובה יותר להגשים את הרעיונות".

עם נשיא המדינה. אנשים שמתעניינים בשלום (צילום: ישראל נוי)

"במדיטציה לבטח. במדיטציה רמת ההגשמה היא כמו אחרי שתדלקת מיכל שלם. עשיית קולנוע לכשעצמה היא דבר נפלא אבל אין בזה אושר אם החיים הם מלאי מתחים ולחצים כמו שלי היו לפני שהתחלתי לעשות מדיטציה, אז אתה חוזר שוב ושוב ושוב אל אותו מעגל חסר תכלית. כעת אני מיישם את הפוטנציאל המלא שלי, המיצוי שלם, התחושה היא של שחרור מוחלט".

האם אתה רואה את ישראל כלוקיישן לצילומי אחד מסרטיך הבאים?

"אני נוסע הרבה מאד ולפעמים מקום מוביל לרעיון. הגעתי לישראל רק אתמול בלילה כך שאם אסתובב ורעיונות יתחילו לצוץ, אני אצלם כאן, בהחלט".

השראה לאוזן מלאה בנמלים

דווקא שאלה על תהליך העבודה שלו זכתה לתשובה שאפשר להיאחז בה. "הכל מתחיל ברעיון", אמר, "הוא מופיע ופתאום אתה רואה דמויות שמדברות בינן לבין עצמן, אתה יכול לשמוע את הדיאלוגים, לראות את מה שהם לובשים. הכל מתחיל ברעיון וכדאי מאד שתכתוב אותו בכדי שלא תשכח. כשרעיון טוב נשכח בא לך להתאבד. אז כתוב! הפרגמנט הקטן הזה שקרוי רעיון, הוא קצה של חוט. יש לך כבר פיתיון על החכה וכשאתה יוצא לדוג רעיונות ויש לך פיתיון על החכה, רעיונות אחרים צפים ומהם צומח סיפור שהופך לתסריט. כל זה הופך לסט כשכל האלמנטים מתחברים".

האם תוכל לבחור סרט אחד מהסרטים שלך ולהסביר לנו מה היה הרעיון הגרעיני שממנו הוא צמח?

"הרעיון לסרט 'קטיפה כחולה' צמח מתוך הגרסה של בובי וינטון לשיר שנקרא 'קטיפה כחולה' והאמת היא שאפילו לא ממש אהבתי את השיר הזה, אבל היה בו משהו שעורר בי תחושות מסוימות. כששמעתי את השיר הזה חשבתי על אוזן מלאה בנמלים בתוך שדה וזה המשיך מפה. האוזן היתה פתח לתוך עולם אחר".

אתה מתכנן כבר את הפרויקט הבא?

"לעת עתה אני בעיקר מסתובב בעולם, אבל כשאחזור ללוס אנג'לס הייתי רוצה לחזור לצייר. כשאתה מצייר לפעמים רעיונות צצים כמו כשאני מאזין למוזיקה. אתה לא יכול לדעת מאיפה מגיעים הרעיונות".

תראה קצת קולנוע ישראלי במהלך שהותך?

"לא יהיה לי זמן לצפות בסרטים במהלך הביקור הנוכחי. האמת שאינני

חובב מושבע של קולנוע ואני כמעט לא צופה בטלוויזיה".

מה אתה חושב על האינטרנט?

"האינטרנט הוא הטלוויזיה החדשה. האיכות באינטרנט נעשית טובה יותר ויותר ויש בו את החופש שבטלוויזיה אין. זה בית נפלא לסיפורים בהמשכים ולסיפורים קצרים".  

ומה אתה חושב על צילום בפילם?

"פילם מת. אנשים מצלמים כיום סרטונים בפלאפון, הכל הפך להיות דיגיטלי מצלמות ביתיות, מצלמות סטילס. הציוד של פילם כבד, פילם נקרע, זה סיוט. העידן הדיגיטלי פה והוא הופך לטוב יותר ויותר מדי יום. זה נותן חופש ושליטה טובה יותר על הסרט. המניפולציה שאתהיכול לעשות בצילום דיגיטלי הוא כמעט אינסופית".

איך אתה מרגיש להיות בישראל?

"נפלא פגשתי אנשים חמים, מסבירי פנים. אנשים שמתעניינים בשלום, יש פה אנשים טובים מאד".