שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: יורם שפירר
    "זוחל בעקבות הנחשים"
    הצצה שבועית לעולמם של צלמי טבע ישראלים, והפעם: אילן נרינסקי, מורה לזואולוגיה ולטבע מכפר אדומים המתעד זוחלים ברחבי ישראל. "עולם הזוחלים נחשב מעט מרוחק ומפחיד לאנשים רבים". הוא מספר. "אני מקווה כי באמצעות הצילומים שלי, הגולשים יוכלו לגלות את הצדדים היפים של יצירות המופת של הטבע"
    "כשנחש נמצא מולך במלוא הדרו, קשה שלא להתרשם מהתנהגותו ומכל איבר בגופו שעוצב לאחר מיליוני שנות אבולוציה. זה מרגש ומפליא אותי כל פעם מחדש לצפות בהם בפעולה", מספר אילן נרינסקי, מורה לזואולוגיה ולטבע, בן 30, המתגורר עם משפחתו בכפר אדומים. "כנראה שנולדתי עם האהבה לזוחלים ולצילום. זה לא סוג מקצוע שהחלטתי לבחור בו אחרי השחרור מהצבא, אלא חלק טבעי ממני".

     

    נרינסקי, יליד סאן-פאולו בברזיל עלה לישראל בגיל תשע וגדל בכפר אדומים שבמדבר יהודה. "בתור ילד שחוזר מבית הספר, הטבע מסביב היה גן עדן מקומי. הייתי יוצא לטיולים רבים ומתמקד בזוחלים ובבעלי החיים הרבים באזור", הוא נזכר. "באמצע שנות השמונים לא היה אינטרנט. את עיקר המידע בנושא אני חייב לספרים, למגדירים השונים ולמורים שהרחיבו את השכלתי בתחום. השילוב בין המידע למחקר העצמאי שלי בשדות, גרם לי להתאהב ולהעריך את יצירת המופת של הטבע".
     
    האהבה לצילום החלה לזרום בגנטיקה המשפחתית עוד בתחילת המאה הקודמת בזכותו של שלמה נרינסקי, אחד הצלמים הראשונים בישראל (1885-1960). "אין הרבה נרינסקי בישראל ומסתבר כי הוא ואחיו נפרדו בתחילת המאה שעברה. נרינסקי עלה לארץ, אחיו עבר לדרום אמריקה ואני הצאצא של האח", חושף נרינסקי את הקשר המשפחתי. "לפני מספר שנים גילינו את הסיפור הזה והסתבר לנו כי שלמה נהג לצלם בנחל פראי במדבר יהודה (נחל פרת/ואדי קלט. א.א.) ולימים אנחנו התיישבנו באותו מקום, מעל הנחל. אני יכול לזהות בדיוק את המיקום של חלק מהתמונות שהוא צילם לפני כמעט מאה שנה. כיום אני מצלם באותם מקומות".

      

    הוריו קיבלו בחום את התחביב של בנם ובגיל 15, צירף נרינסקי הצעיר לטיוליו בטבע גם מצלמה, במטרה לתעד את מפגשיו עם הזוחלים. מה מושך אותו לעולמם? "מדובר בבעל חיים קיצוני מבחינה אבולוציונית, בעל צורת גוף מדהימה המותאם באופן מושלם לאזור המחייה שלו", הוא מסביר. "פעולות שגרתיות של אכילה, רבייה והתנשלות הן מרתקות לטעמי".
     
    צילום: אילן נרינסקי

     

     

    לפני גיוסו לצבא החל נרינסקי להעביר את אהבתו והידע שצבר בחקר הזוחלים גם לקהל הרחב במסגרת הרצאות על בעלי חיים וזוחלים במוסדות חינוך. בתום שירותו הצבאי המשיך בעיסוקו בתחום החינוך ולפני כחמש שנים החליט לקיים חיבור הדוק יותר בין עולם הזוחלים לעולם הצילום. בין לימודי זואולוגיה וביולוגיה הוא משקיע את מרצו בחינוך פורמאלי ובלתי פורמאלי בבתי ספר, וכן מדריך בחוגי זואולוגיה וטבע.

     

    "מעולם לא למדתי צילום באופן מקצועי ואני גם לא מגדיר את עצמי כצלם מקצועי, אלא חובב", הוא מודה. "בחמש השנים האחרונות השקעתי בציוד והתחלתי בתהליך הלמידה במטרה להגשים פרויקט תיעודי של נחשי ארץ ישראל. בכוונתי לצלם את כל המינים והמופעים הקיימים בארץ". האתגר הגדול שלקח על עצמו נרינסקי הביא אותו לחריש עמוק בכל פינה בארץ. השעות הרבות באיתור ולמידת מושאי הצילום הביאו אותו לשיעורי הצלחה מרשימים: כיום נותרו לו לתעד חמישה מינים מתוך 41 הנפוצים בארץ.

     

    צילום: אילן נרינסקי

     

     
    צילום זוחלים אינו דבר שגרתי ונרינסקי מבהיר כי הדבר מחייב היכרות מוקדמת עם מושאי הצילום, בעיקר כשמדובר בתיעוד זוחלים ארסיים. "ראשית, אני מתחבר לשטח באופן טוטאלי. אני מכיר את רוב אזורי המחייה, מקומות המסתור ויש פעמים שאני מחפש נחשים ולא מוצא", הוא מציין. "זה מצריך גם מיומנות והרבה מזל. לעיתים אני יוצא לשטח למספר שעות ועד למספר ימים, הכל תלוי איזה נחש אני רוצה למצוא ובאיזו שעה".

     

    הבגדים שעימם הוא יוצא למסעות התיעוד חוזרים ברוב המקרים מעופשים ומאובקים לגמרי. "להבדיל מצילום ציפור או יונק שנמצאים יחסית בגובה האדם,
    הנחשים חיים בצמוד לאדמה ואם אני מעוניין לצלם אותם כפי שהם רואים את עצמם, אני דורש מעצמי להתנהג כמו זוחל". לדבריו, בכל צילום הוא מתחשב בתכונות הזוחל שנמצא לפניו.
     
    "התנאים משתנים בהתאם לעונה, לשעה ביום, למצב החיה. ישנם מיני נחשים שבעת הזחילה מרימים את פלג גופם העליון לגובה מסוים, אך כשבאים לצלם אותם, הם לא מתנהגים באופן טבעי וצריך להמתין, לצלם אותם לעיתים ממרחק גדול יותר או לנקוט באמצעים שיגרמו לנחש לחזור ולהתנהג באופן נורמאלי, על מנת שהדבר יוכל גם לעבור היטב בצילום".

     

    צילום: אילן נרינסקי

     

     
    נרינסקי מדגיש כי במסגרת עיסוקו הוא נפגש עם נחשים ארסיים רבים. "הדבר דורש את כל הידע המקצועי על כל נחש, מאחר ומדובר בסכנת חיים ועד כה מעולם לא הוכשתי", הוא אומר ומיד מוסיף בחיוך, "חמסה, חמסה, חמסה". "העובדה שלא הוכשתי מוכיחה כי אם נזהרים ושומרים על כללי הבטיחות בצורה הטובה ביותר, אפשר להיות חובב זוחלים ללא הכשות. אני לא ממליץ לצלמים חובבים לנסות זאת בבית".
     
    אחד המפגשים האחרונים שלו היה עם צפע ארצישיראלי. "הוא ניסה להגן על עצמו מפני טורפים כמו בני אדם או חיות בר ולכן פרש את הצוואר שלו בדומה לקוברה. ראיתי צלמים רבים שתיעדו את התופעה מלמעלה או מזוויות אחרות, אז החלטתי לצלם אותו במצג ההתרעה ממרחק של חצי מטר ומזווית נמוכה, על מנת שניתן יהיה לראות את הקימור ופרישת הצלעות של הנחש". נרינסקי מודה שהוא אוהב את כל הזוחלים ללא הבדל של אורך, מין או ארס. "אחד הדברים שמרשימים אותי ביותר הוא המגוון הרב בו האבולוציה לקחה כל נחש לכיוון אחר, עם התכונות ואורח החיים המתאים לסביבתו", הוא מדגיש. 
     
    צילום: אילן נרינסקי

     

     

    כיצד משפחתו מגיבה לתחביב? "אשתי ראתה אותי בפעם הראשונה עם נחש ארסי ומסוכן בתוך קופסה, כשהיינו בני 18. אז היא הלכה אחרי עם הנחש וממשיכה ללכת אחרי גם היום", משתף נרינסקי. "היא אוהבת נחשים ובעלי חיים, תומכת בי לכל אורך הדרך ושמה גבולות כשצריך".

     

    מה יקרה לאחר שפרוייקט תיעוד מיני הנחשים בארץ יגיע לסיומו? "אחד החלומות שלי הוא לצלם בעתיד זוחלים בחו"ל, עד אז אני מתכוון להמשיך להתמקד בחיי הזוחלים בארץ מתוך מחוייבות ואמונה עמוקה לשמור על הטבע המקומי מפני איומים", הוא מסכם. "אני מקווה כי באמצעות הצילומים שלי, חובבי טבע ואנשים בכלל, יוכלו להתקרב לעולם הזוחלים שנחשב מעט מרוחק ומפחיד, ויגלו את הצדדים היפים שבו".

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""זוחל בעקבות הנחשים""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מתרגש כל פעם מחדש. נרינסקי בפעולה
    צילום: חגי אלמוג
    מצלם, חוקר ומטייל
    צילום: יפעת נרינסקי
    מתחשב בתכונות הזוחלים
    צילום: גיא חיימוביץ'
    מומלצים