שתף קטע נבחר

הבמאי שמאחורי הגורו

ברגעים (המעטים) בהם דיוויד לינץ' מפסיק לדבר על מדיטציה טרנסנדנטלית, הוא שב ומזכיר לכולם איך באמת עושים קולנוע. ולמה

 

 

 

הבמאי האמריקני דיוויד לינץ' נפגש במהלך השבוע האחרון עם מאות סטודנטים ישראליים לקולנוע. לינץ', שהגיע ארצה כאורח של בית הספר לקולנוע "סם שפיגל", שוחח עם הסטודנטים בין היתר על תהליכי היצירה, השפעות ונו, איך אפשר בלי מדיטציה טרנסנדנטלית. לטובת אלה שלא הצליחו להשתחל להרצאות הנה מקבץ הגיגים ממצה.    

 

למה אתה עושה סרטים?

 

"בכדי לתרגם רעיונות. אני אוהב את כל התהליך. זה פשוט מרגש להגשים רעיון, זה נותן לי תחושה אדירה של מיצוי. זה החופש המושלם למצוא את הקול שלך, להיות נאמן לרעיון ולתרגום הפרטי שלך מבלי שאף אחד יתערב לך בו. זו תחושה נפלאה לסיים סרט ולהרגיש שהוא נכון לך. אם היית נאמן לרעיון ואמיתי עם עצמך, יש אפשרות שגם אחרים ירגישו את זה"


 

האם תוכל לתאר את תהליך הליהוק לסרטיך ואת העבודה עם השחקנים?

 

"יש היגיון פשוט בעשייה הקולנועית ובתהליך הליהוק - אתה רוצה את האדם הנכון בתפקיד. אני מתחיל קודם כל בתמונות. אני מתבונן בפנים ובעיניים, אפשר ללמוד מזה הרבה. יש תמונות שמטעות אבל אני מגיב אליהן ומהן אני בוחר עשרה שחקנים בולטים. אני נפגש עם השחקנים ולא מבקש מהם לקרוא כי זה עינוי בשבילם. הם הרי לא ממש יודעים מה אני רוצה. זה סיוט. אני פשוט יושב ומדבר איתם ותוך כדי כך אני מתבונן בפנים של האדם האמיתי ושומע את קולו ובמוחי אני מריץ אותם בתוך סצנות.

 

"חלק מהם מצליחים להגיע עד נקודה מסוימת, אחרים הולכים רחוק יותר ויש אחד שמצליח ללכת עד הסוף וזה האדם שאני בוחר. בחזרה הראשונה אני נותן לזה לקרות ואז אני מבין כמה קרוב או רחוק אני מהרעיון המקורי. מכאן זה פעולה ותגובה, אנחנו מדברים ומנסים להפוך את הרעיון למציאות".


 

האם כשאתה חושב על הדימויים אתה חושב במקביל על הדרמה או הנרטיב? ברוב הסרטים שלך אין נרטיב אז איך אתה מחבר בין האימג'ים?

 

"קולנוע מורכב מהרבה אלמנטים שונים אבל כשיש לך רעיון יש לך פרגמנט שיכול להפוך לסצנה. אתה רואה את האור, את הפנים, את הבגדים ואת המילים, אתה רואה דמות ואת איך שהיא הולכת. זה רעיון, שהוא אולי פרגמנט, אבל הוא קיים ואם אתה מתאהב בו, כתוב אותו, כי אם תשכח אותו תרצה להתאבד. כדאי לכתוב אותו בצורה כזו שאחרי כן, כשתקרא אותו, כל התחושות יחזרו אליך.

 

"אני אומר שהתאווה לרעיון היא כמו פיתיון על חכה לדייג. אתה עומד ומכוון את החכה ופתאום יש דג שנתפס ואחריו אולי יבוא עוד אחד ועוד אחד. לאט לאט מתחילה להיבנות סצנה, ופתאום יש לך סיפור ואז התסריט נכתב. זו סדרה של רעיונות עד שהסרט הופך לשלם. בשבילי זה נבנה בפגרמנטים, פרגמנטים, פרגמנטים ואז מגיע השלב שבו צריך להפוך את הרעיון לקולנוע".


 

המוזיקה והסאונד הם חלק מאוד דומיננטי בסרטים שלך. תוכל לתת דוגמה לסצנה שנולדה מתוך המוזיקה?

 

"השיר של בובי וינטון, "Blue Velvet" שאני אפילו לא ממש אוהב אותו אבל ממנו נולד הסרט "קטיפה כחולה". כשהקשבתי לשיר משהו השתלט עליי ומתוך השיר צמחו שפתיים אדומות וריאות ירוקות וזה היה הפיתיון, ומשם צמחו עוד רעיונות. זה כמו שהסרט נמצא בחדר אחר בפורמט של פאזל ומישהו זורק לך חתיכה אחר חתיכה, ואז יום אחד יש לך את הפאזל השלם".


 

אתה יכול להסביר את הדיכוטומיה בין המדיטציה שעליה אתה מדבר וההגעה שלך לישראל במסגרת מסע לקידום השלום לבין הסרטים האולטרה אלימים והדימויים הפרברטיים שאתה מציג בסרטיך?

 

"סרטים הם סיפורים שמכניסים אותך לעולם אחר של חוויות שמבוססות על רעיון שבו התאהבת. אני עצמי מתאהב ברעיונות מסוימים ובמה שהקולנוע יכול לעשות בהם. סרטים, ספרים, מוזיקה משקפים את העולם שבו אנחנו חיים והוא מלא בסבל אז דברים איומים קורים בסרטים שלי. הם משקפים את העולם. אבל תוך שאני שוחה בחשיכה, צצים דברים נפלאים. סיפור הוא קונטרסט. פה מצוי הקו הדק שבין הסבל לאושר. האמן לא חייב לסבול בכדי להראות סבל. לא צריך למות כדי לצלם סצנת מוות. אתה צריך להבין את המוות ולהרגיש אותו אבל השאר את הסבל על המסך ואל תיתן לו להיכנס לחייך.

 

"הסיבה שהתחלתי לעשות מדיטציה היא כיוון שהייתי מלא בחרדות, בלחצים ובכעס. לא הייתי אדם מאושר. בתחילת הצילומים של 'ראשמחק' היה לי כל מה שחשבתי שאני רוצה בחיי. הייתי באחוזת ענק בחלק הטוב ביותר של בוורלי הילס עם 55 חדרים שבהם היה כל הציוד שרציתי אי פעם בחיי, היה לי חדר מצלמות שלם ותפאורות נפלאות וחשבתי שאני צריך להיות מאושר, אבל בפנים הייתי ריק.

 

"שמעתי על מדיטציה וחשבתי שאולי זו הדרך לצלול פנימה. דבר הוביל לדבר וניסיתי מדיטציה טרנסנדנטלית אחרי שאחותי ניסתה ושמעתי שינוי בקול שלה. היום, 34 שנה אחרי שהתחלתי לעשות מדיטציה, אני יודע שלעולם לא אפסיק. בשבועיים הראשונים אחרי שהתחלתי פתאום כל הכעס נעלם, התחלתי ליהנות מהעשייה. זו טכניקה שמצליחה להביא לפעילות מלאה של המוח, להגביר את היצירתיות שבך. זה כסף בבנק עבור אמנים".


 

מעבר לקולנוע אתה גם עוסק בציור.

 

"אני אוהב לצייר, אני אוהב את עולם הציור ואני מתמלא באופוריה כשיש לי רעיון לציור חדש, ואז אני אוהב לתרגם את הרעיון לעשייה. התרגום הוא כמו מכרה של זהב, יש לך רעיון ואז עוד רעיון צץ ועוד אחד, ופתאום הרעיונות הופכים לקונקרטיים בעולם האמיתי".


 

אתה מדבר על רעיונות שצצים. מה יש לך לומר לבמאים בתחילת דרכם שמלאים ברעיונות אבל לא זוכים להכרה?

 

"זה סיפור ישן. יש אנשים מלאי רעיונות ומפוצצים בכישרון וכל מה שהם מקבלים זה אורות אדומים לאורך כל הדרך. יש אחרים עם מעט כשרון וכל הדרך שלהם רצופה באורות ירוקים. בדיוק בגלל זה כדאי מאד שתאהבו את מה שאתם עושים, שתמצאו את ההגשמה בתוככם. כי אם אתם נסמכים על הכסף, על התהילה ועל ההצלחה ואתם לא נהנים מהעשייה, אם כל אלה לא יגיעו אתם פשוט תמותו. מצאו את האושר בעשייה, תעשו את הטוב ביותר שאתם יכולים ואולי מישהו יראה את זה, יאמין בכם וידליק את האורות הירוקים. אתם פשוט צריכים לעשות את זה"

 

צילומים: אור אלתרמן

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לינץ'. נאמן לעצמו
צילום: אור אלתרמן
בונה פרגמנטים
צילום: אור אלתרמן
מתוך החשכה
צילום: אור אלתרמן
לאתר ההטבות
מומלצים