שתף קטע נבחר

זירת הקניות

אנחנו נחנקים מרוב מכוניות

דו"ח של החברה להגנת הטבע לרגל יום התחבורה הציבורית ניתח את הגידול במספר כלי הרכב הפרטיים בארץ, סלילת הכבישים והרחבתם ודפוסי הנסיעה של הישראלים וקבע: המדינה מעודדת בעקיפין העדפה של שימוש ברכב פרטי על תחבורה ציבורית. זיהום האוויר, הרעש והפקעת השטח הציבורי לכבישים הולכים וגוברים

האם עושה מדינת ישראל מספיק כדי לעודד את השימוש בתחבורה הציבורית, על מנת להפחית את הצפיפות בכבישים וזיהום האוויר? דו"ח שפירסמה החברה להגנת הטבע לרגל יום התחבורה הציבורית החל היום (ד'), אינו מבטל את מאמצי המדינה לפיתוח וייעול התחבורה הציבורית, אך מציג בה בעת תמונה עגומה של גידול ניכר בשימוש בכלי רכב פרטיים בישראל בשנים האחרונות.

 

הדו"ח חובר על ידי אריק טפיירו, רכז התחבורה של החברה, ומבוסס על ניתוח נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומדגים כיצד קצב גידול מספר כלי הרכב בישראל עלה באופן ניכר על קצב גידול האוכלוסיה באותן שנים, וכיצד מעודדת המדינה בעקיפין את השימוש ברכב הפרטי, תוך ריקון מתוכן של מאמציה לפתח ולשפר את התחבורה הציבורית.

 

יותר מכוניות פרטיות; יותר כבישים; יותר קילומטרז'

החל משנות ה-60 גדלה האוכלוסיה בישראל ב-400 אחוז, מ-1.3 מיליון נפש ל-7.1 מיליון נפש, אך מספר כלי הרכב גדל בלמעלה מ-3,000 אחוז מכ-70 אלף ל-2.2 מיליון. אם בוחנים את שיעור כלי הרכב הפרטיים מדובר בגידול של 7,000 אחוז.

 

כמו כן טוען הדו"ח כי החל משנות ה-80 ניכרת העדפה ברורה של הישראלים לכלי רכב פרטיים על ציבוריים, ולמעשה חל מהפך ביחס שבין מספר כלי הרכב הפרטיים בישראל לשאר אמצעי התחבורה. בעוד שבשנות ה-50 וה-60 הרכב הפרטי היווה כ-30 אחוז מסך אמצעי התחבורה הממונעים, ושאר האמצעים היוו 70 אחוז, הרי שהחל משנות ה-80 הרכב הפרטי היווה כ- 70 אחוז מסך אמצעי התחבורה הממונעים ושאר האמצעים היוו כ-30 אחוז.

   

במקביל לעליה החדה במספר כלי הרכב בישראל חלה עליה חדה אף יותר בנסועה - מספר הקילומטרים הנגמאים בשנה או במלים אחרות - הקילומטרז'.

 

בשנות ה-60 סך הנסועה עמדה על 2 מיליארד ק"מ, מתוכם כלי הרכב הפרטיים נסעו כ-925 מיליון ק"מ, האוטובוסים 197 מיליון ק"מ ושאר אמצעי התחבורה 818 מיליון ק"מ. עד לשנת 2006 זינקה הנסועה בכ-2,000 אחוז ועמדה על למעלה מ-43 מיליארד ק"מ, שמתוכם 27 מיליארד ק"מ של כלי הרכב הפרטיים, 1.5 מיליארד ק"מ לאוטובוסים ו-14.5 מיליארד ק"מ לשאר כלי הרכב.

 

לטענת טפיירו, נתונים אלה מצביעים על העדפה ממסדית של הרכב הפרטי על פני התחבורה הציבורית. הדבר בא לידי ביטוי לא רק בגידול במספר כלי הרכב הפרטיים ביחס לשאר האמצעים המנועיים אלא גם בגידול באורך הדרכים הנסללות בישראל ובשטחן.

 

בשנות ה-60 היה אורך הדרכים הסלולות בארץ 6,500 ק"מ. החל משנות ה-70 חל גידול של 90 אחוז באורך הדרכים הסלולות בישראל ואורכן הכולל בשנת 2006 עמד על 17,686 ק"מ. עוד טוען הדו"ח כי בשנים אלה חל גם גידול בשטח הנדרש לסלילת ק"מ דרך מ-6,000 מטר רבוע ל-8,000 מטר רבוע. טענה זו מתייחסת לשיפור מערך הכבישים בארץ, הרחבתם והרחבת הנתיבים בתוכם.

 

זאת ועוד, בשנות ה-60, כאשר היו בישראל כ-70 אלף כלי רכב ו-6,500 ק"מ של כבישים, היחס היה 12 כלי רכב על כל קילומטר. בשנת 2006 עמד מספר כלי הרכב על 2.2 מיליון וסך הקילומטרים הסלולים על כ-18 אלף - יחס של כ-120 כלי רכב לקילומטר. טפיירו טוען כי משמעות הנתונים מעידה כי התחבורה הציבורית בישראל הלכה ואיבדה את מעמדה במהלך השנים, למרות חשיבותה בצמצום כמות כלי הרכב הפרטיים על הדרכים. "כל זאת מוביל לפגיעה חמורה ביותר באיכות האוויר שאנו נושמים, לחיסול של השטחים הפתוחים ופגיעה משמעותית בנוף", הוא כותב בדו"ח.

 

המדינה פועלת בכיוונים מנוגדים

"עיון בנתונים מעלה את המסקנה כי רשת כבישי ישראל צפופה והגודש בדרכים רב", נכתב בדו"ח. "... קצב הגידול בנסועה השנתית הארצית ומצבת כלי הרכב גדלים באופן מהיר יותר מקצב גידול אורכן ושטחן של הדרכים". הפיתרון, לדברי המחבר, אינו סלילה של עוד כבישים משום שמחקרים גילו שפעולה זו רק מעודדת ביקוש רדום לנסיעות ברכב הפרטי ואת השימוש ברכב הפרטי כאמצעי נסיעה עיקרי.

 

הדו"ח מודה כי בשנים האחרונות גברה המודעות להכרה שתחבורה ציבורית יעילה ברמת שירות גבוהה, וריסון השימוש ברכב הפרטי הם הפיתרונות לגודש בכבישים. ברור לכל גם כי שימוש בתחבורה ציבורית יפחית את זיהום האוויר, הרעש והפקעת השטחים הציבוריים לטובת כבישים, אך בה בעת מעודדת המדינה את השימוש בכלי רכב פרטיים.

 

"משרד התחבורה משקיע בשנים האחרונות משאבים רבים לקידומן של מערכות להסעת המונים במטרופולינים, אך במקביל מושקעים משאבים רבים נוספים במערכות תחבורתיות מקבילות ומתחרות ככבישים חדשים, חניונים במרכזי הערים, עידוד השימוש ברכבי ליסינג וכדומה... עקב כך, חרף המאמצים הרבים לקידומן של מערכות להסעת המונים, יורדת לטמיון ההשקעה האדירה בכדאיותן הכלכלית והתחבורתית של הפעלת מערכות אלה, ואילו הנזקים הסביבתיים רק הולכים וגדלים".

 

סקר: הציבור רוצה תחבורה ציבורית מהירה ויעילה

"ברמת ההצהרות המדינה שינתה כיוון ומצהירה על עידוד תחבורה ציבורית. בפועל, במבחן התוצאה, רמת השירות ומהירות הנסיעה בתחבורה הציבורית, הן עדיין לא מספקות", אומרת תמר קינן, מנכ"לית ארגון "תחבורה היום ומחר".

 

"כיום, רק מי ששבוי של התחבורה הציבורית נוסע בה. כל מי שיכול להרשות לעצמו מעדיף לנסוע ברכב פרטי, בעיקר כי זה מהיר יותר. ברגע שיהיה יותר מהיר לנסוע בתחבורה הציבורית – אנשים יעדיפו אותה. לאנשים חשוב בעיקר הזמן שלהם", מוסיפה קינן.

 

סקר של "תחבורה היום ומחר" שהוצג בכנס התחבורה הציבורית בתל אביב, מצא כי המהירות ורמת השירות הם הגורמים המכריעים במעבר לשימוש בתחבורה ציבורית. מעל 60 אחוז מהנשאלים ציינו שהם מגיעים לעבודה ברכב פרטי, ורוב מוחלט מהם (90 אחוז) מגיע לעבודה מהר יותר ברכב הפרטי. 44 אחוז מהציבור ציין את זמן הנסיעה ו-23 אחוז את שיפור תנאי הנסיעה כגורמים משמעותיים במעבר לתחבורה הציבורית. 55 אחוז ציינו שמידע אמין הינו גורם מדרבן וחשוב לשימוש בתחבורה הציבורית.

 

קינן מציעה גם פתרונות: "ברגע שהמדינה תיתן עדיפות אמיתית לנתיבים מיוחדים לתחבורה ציבורית, עדיפות ברמזורים וכדומה, הנסיעה תהיה מהירה יותר מאשר בכלי הרכב הפרטים – ואנשים יפנו לתחבורה הציבורית", היא אומרת. במספר זעום של כבישים בארץ אמנם קיימים נתיבי תחבורה ציבורית, אולם לדבריה על המדינה לשפר את האכיפה ולמנוע מרכבים פרטים לנסוע בהם.

 

עוד היא מציעה מערכת מודיעין אחת לכל אמצעי התחבורה הציבורית וכן יצירת כרטיס אחד לכל אמצעי התחבורה. "דברים כאלה נעשים בעולם ואין סיבה שהם לא יהיו בישראל", היא מסכמת.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
נוסעים יותר, רחוק יותר וביותר מכוניות. ארכיון
צילום: ניב קלדרון
מעדיפים רכב פרטי. ארכיון
צילום: דלית שחם
הציבור רוצה שירות מהיר ויעיל. ארכיון
צילום: דלית שחם
מומלצים