השמיים הם כן הגבול

"מהרי נא והניחי על ליבי תחבושת,

בטרם תשכיביני לישון,

וספרי לי על הילד שהייתי,

איך שמחתי על הגשם הראשון".

(אהוד בנאי)

(יא) וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: (יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. (דברים פרק יא).

הלו, זה אבא?

האנושות עוד לא יודעת לייצר גשם יש מאין, או להסיע עננים, או להסיט עננים ממסלולם, או לעצור עננים ממעופם. קשה לנו לבקש, להתפלל, להודות שיש דברים שגדולים עלינו, שאין לנו ממש השפעה עליהם או יכולת לעמוד מולם. אנחנו מאוד רוצים לחשוב שאנחנו, וחוכמתנו, ומכשירינו, והטכנולוגיות שלנו מסוגלות לכמעט הכל. אנחנו רוצים לקוות שיש לנו הרבה כח ויכולות - אלא שכל טיפת מים המזרזפת עלינו, או שחלילה נמנעת מלרדת על פני האדמה - מזכירה לנו שבמלחמה הזו בינינו לבינה - היא מנצחת.

אתה , האדם, בן האנוש, הכובש והכוחני, המתנשא והשחצני - תלמד להרכין ראש לרגבי האדמה, ולרומם מבט אל על, לצפות לעננים ולגשם האצור בהם - ולהתפלל. כל עמלך וכספך כבר זרועים במעמקי האדמה, ועכשיו, כל שנותר הוא לקוות, לשאת עיניים, ולהתפלל.

למדוד חום לכינרת

איזה שיעור גדול בענווה ובאמונה מלמדת אותנו כל טיפה וטיפה של גשם. כמה עוצמה וחוסן וכוח של חיים וחיות יש בכל טיפה של גשם. 

אולי האדם המודרני, ודאי העירוני, המוקף במכשירים וטכנולוגיות, הניגש אל מתקן המים שבקצה המסדרון או על השיש

במטבח, כבר שכח מה מקור הכל, ומנין הכל נובע או יורד. לאדם הזה, לכולנו, לבני האדם החיים על פני האדמה, בא יום ז' במרחשוון, עם התזכורת: "ותן טל ומטר על פני האדמה".