הם ואפסם עוד
כל מה שמעניין את קוקי זה כוכב נולד 15. מהמורים הזקנים שלה הרי אין לה מה ללמוד. ככה אמא חינכה אותה
בדרכנו לאחת מהפגנות המורים, סיפרה לי אמי (כן, כן, אני בת של מורה) סיפור. אמא יקרה לי הלכה לסופרמרקט, לערוך קניות לקראת ביקורנו בשבת. באזור הירקות/פירות/פיצוחים ראתה ילדה כבת שבע מלטפת בידיה את שלל הפיצוחים והפירות היבשים שנערמו בערימות. פנתה אליה אמי וביקשה שתפסיק (בצדק, תודו!). באותו רגע הסתובבה אמה של הילדה ובאדישות אמרה לבתה: "אל תשימי לב אליה, קוקי, היא סתם זקנה".
בואו נזניק את קוקי שלנו לעתיד, נגיד עשר שנים קדימה. מספיקה לי הסיטואציה הפשוטה המתוארת למעלה על-מנת להבין שהיא קיבלה בבית סט של מסרים "חינוכיים" איתם היא מגיעה לבית הספר. קוקי מבינה שאין למבוגרים מה ללמד אותה, שהרי "זקנים" מדברים דברים חסרי טעם. בנוסף למסר המטריד הזה, לא הועברו לקוקי מסרים הקשורים ברגישות לסביבה. המסר היחיד שהיא קיבלה הוא "אני ואפסי עוד".
ועכשיו נגיד שקוקי הגיעה בשעה טובה לכיתה י"א. היא יושבת בשיעור עם חברותיה, לפניה המורה, ובאמתחתה מחברות וספרים לעייפה. בעיני קוקי, המורה שלה, גם אם חגגה שלשום יום הולדת עשרים ושש, היא זקנה, וכפי שחונכה, אין לתת את הדעת על דבריהם של זקנים. אני מרשה לעצמי לשער שקוקי לא בדיוק בעלת עולם פנימי עשיר, ועל כן עניינה היחיד בזמן השיעור הוא לצאת להפסקה ולצפות בכוכב נולד 15 במכשיר הטלפון הנייד שלה דור שמונה וחצי. אני מניחה גם שבזמן ההפסקה קוקי תפנה אל המוכרת בקיוסק הבית ספרי בדברים שהנימוס מהם והלאה, אולי אפילו תגניב קללה עסיסית על איטיותה של הזקנה שלוקח לה שעה להביא ת'במבה. אני יכולה להמשיך ולתאר לכם את שגרת יומה של קוקי בבית הספר ללא סוף, אבל נראה לי שהבנתם את הרעיון.
הנה צד נוסף של אותו מטבע: התמזל מזלי לחנך במשך שלוש שנים כיתת מצוינות. מצוינות לימודית ומצוינות אישית. לא, אני לא לוקחת קרדיט על המוצלחות שלהם. הם קיבלו ממני לא מעט, אין לי ספק בכך, אך מה שהם הוא קודם כל מה שההורים שלהם נתנו להם. מסרים חינוכיים של כבוד לזולת, דחיית סיפוקים ומוכנות להתאמץ, השקעה, זמן איכות, תקשורת, הצבת גבולות (לעתים אפילו גבולות נוקשים מדי). חינוך. חינוך מהבית. חינוך בבית. חינוך של הבית.
בואו נחזור לרגע קט לסופרמרקט בו אמה של קוקי מבצעת עבודה חינוכית. רצה הגורל ואמי וקוקי נפגשו שנית ליד קופת הסופר. אמה של קוקי כנראה הייתה בלחץ של זמן וביקשה בתחנונים מילדתה שתרוץ להביא מוצר מסוים. קוקי שלנו, השקועה בהתבוננות בממתקים על המדף, אפילו לא הפנתה מבט לעבר אמה. היא רק משכה בכתפיה באדישות, ופלטה: "לא בא לי".
את מבינה, אמא של קוקי, בשביל קוקי שלך, גם את סתם זקנה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
