מילכה (שם בדוי,( גננת מאזור השרון, נשואה ארבע שנים לחבר נעורים שהיא אוהבת מאוד, אבל עד לפני ארבעה חודשים עוד היתה בתולה. רק בעקבות טיפול בעזרת בן זוג חלופי (סרוגייט) הצליחה מילכה, לראשונה בחייה, לקיים יחסי מין רגילים.
היא באה ממשפחה של שש אחיות ויודעת לספר, מאוד בתמצות, שהיא "בטוחה שאבא נגע בבנות, בכולן, איפה שלא צריך לגעת." ליל הכלולות עבר עליה בבכי, היא חשבה שכשתהיה אישה נשואה ייפלו כל המחיצות. אלא שהנישואים לא התממשו. "עצם המחשבה על להכניס משהו לתוך איבר המין שלי עוררה בי חלחלה," היא אומרת. יחסי המין שלה ושל בעלה הסתכמו באוננות הדדית. "עזרתי לבעלי לגמור מתי שרצה," היא אומרת. "הוא ידע מהתחלה שעל יחסי מין מלאים בחדירה אין מה לדבר".
מילכה סבלה מוואגיניסמוס (עווית הנרתיק,( שנחשב לבעיה שכיחה בקרב נשים בנות 50-21 ומתאפיין בהתכווצות בלתי רצונית של שרירי הנרתיק בעת ניסיון לחדירה מינית, עד כדי כך ש"לא ניתן להחדיר לשם גפרור." קיימת הסכמה בין רוב החוקרים שמדובר בהפרעה פסיכו־פיזיולוגית, עם אלמנטים של פוביה, שנובעת מחוויות שליליות לגבי מיניות וחדירה. בין הסיבות לבעיה מוזכרים היעדר חינוך מיני, רגשי אשמה בקשר למיניות, פחד מכאב, התעללות מינית בעבר, חינוך דתי או שמרני ובעיות אורגניות־גניטליות.
להתקדם אט אט (צילום: ablestock)
בדרך כלל מטפלים בתופעה באמצעות שיחות וטיפול התנהגותי משולב עם בן זוג – אם יש כזה – שמתבקש להחדיר דיילטורים (מרחיבי נרתיק) לבת זוגו ולהתקדם אט אט לשלבים הבאים: מהחדרת אצבעות לתוך הנרתיק ועד חדירה מלאה של איבר המין. למטופלות מוצעת גם שיטת הביופידבק כטיפול משלים, וקיימים דיווחים על שימוש יעיל בבוטולינום (רעלן,( בחומר אלחוש מקומי ובהיפנוזה. לטיפול המסורתי הצטרף בשנים האחרונות גם הטיפול באמצעות סרוגייט – גבר זר שעושה עם האישה את כל הדרך עד למיטה.
לפני שנתיים השתתפה מילכה בקבוצת טיפול לנשים שסובלות מוואגיניסמוס, שהתקיימה במרפאה לתפקוד מיני במרכז הרפואי איכילוב. יחד עם עוד שמונה נשים שסובלות מאותה הפרעה ישבה אחת לשבוע בסדנה, ציירה, פיסלה מפלסטלינה איברי מין זכריים "כדי להתיידד עם האובייקט," ביצעה 'שיעורי בית' עם דיילטורים, סיפרה על זכרונות הילדות שלה והשתתפה בשמיעת וידוייהן של האחרות. כולן חוו טראומה בילדות. "כולנו בכינו כמעט כל פגישה, זה היה מעגל
תמיכה מרגש מאוד," היא אומרת. "מי שהצליחה בסוף לקיים עם הבעל יחסי מין בחדירה הביאה עוגה."
אבל הבעיה של מילכה לא נפתרה. לטיפול באמצעות סרוגייט היא הגיעה כטיפול אחרון, אחרי שחשה שהיא לא מסוגלת עוד לאכזב את בעלה ולדכדך אותו.
על הטיפול המיני באמצעות בן זוג חלופי (סרוגייט) דווח לראשונה על ידי צמד החוקרים האמריקאי מסטרס וג'ונסון בשנות ה־,70 שהגדירו אז את הסרוגייט "בן או בת זוג שמסופקים על ידי מטפלים מוסמכים לאישה או גבר לא נשואים, שמתקשים בסקס." היום ההגדרה התרחבה ל"חבר או חברה בצוות טיפולי, שכולל מטפל־משגיח, סרוגייט ומטופל או מטופלת, שמשמשים כפרטנרים למי שיש לו בעיות בתפקוד המיני ואין לו בן או בת זוג כדי לתרגל איתו/ה את הקושי." תהליך הריפוי מורכב משיחות אישיות, מגע מיני וחושי ותרגול מיומנות מינית וחברתית.
על המפגש עם בן הזוג החלופי מספרת מילכה בקול נמוך ועצור. "הייתי מבוהלת מאוד, למרות שבעלי תמך ברעיון. נפגשנו במרפאה: סקסולוגית, הוא ואני. הוא שידר ביטחון עצמי, ומיד סמכתי עליו. גבר בן ,29 פיזיותרפיסט במקצועו, מאוד עדין בדיבורו. אמרו לי שהוא מטפל מנוסה. הפגישה השנייה נערכה בבית קפה, אחרי הצהריים. לגמנו משקה ושוחחנו, גם על העבר שלי בבית הוריי. הוא סיפר שיש לו חברה קבועה.
"בסוף הפגישה הוא ליווה אותי למכונית וחיבק את כתפי. אחרי זה קיימנו עוד שלוש פגישות בבית קפה, דיברנו על אחרים ועל עצמנו. צחקנו. פיתחתי כלפיו אמון. אחרי כל מפגש נערכה שיחה טיפולית עם המשגיח שהוצמד לנו. רק במפגש העשירי – לפי תוכנית מובנית מראש – הגענו למיטה. אני יכולה לומר רק שזה היה עדין ונעים, שהרגשתי נוח איתו, שהוא בחור רגיש וחכם שיודע לגעת באישה ויודע איך לדבר אליה ברכות.
"כשהוא חדר לתוכי, בכיתי. לא יכולתי לקום מהמיטה שעה ארוכה, והוא נשאר לידי, בשבילי. לא התאהבתי בו, אבל אני חושבת עליו בגעגוע. שיתפתי את בעלי בכל פרט מהסיפור, וזה לא היה קל. מיד אחרי זה נסענו לאילת ולא יצאנו חצי שבוע מהחדר. אני עדיין נרגשת, אני כל הזמן חוגגת, עכשיו בעלי ואני חולמים רק על דבר אחד – ילד."
מחקר ראשון מסוגו בארץ על שירותי סרוגייט ערכה לאחרונה ד"ר שלי רוטשילד מאוניברסיטת בן גוריון בנגב במסגרת עבודת הדוקטורט שלה ברפואה. המחקר התמקד בטיפול מיני בנשים שסובלות מוואגיניסמוס באמצעות בן זוג חלופי בהשוואה לנשים שטופלו בעזרת בני זוגן. מסקנות המחקר מפתיעות: מתברר שהטיפול בוואגיניסמוס באמצעות סרוגייט יעיל במקרים רבים יותר, ואף פעם לא פחות, מהטיפול הזוגי המסורתי.
ד"ר רוטשילד נעזרה בצוות המרפאה של ד"ר רונית אלוני, שמעסיקה מטפלי סרוגייט לגברים ולנשים ונחשבת למרפאה הוותיקה בארץ בתחום. ד"ר אלוני, שהקימה וניהלה את המרכז לשיקום מיני בבית לוינשטיין, היתה גם אחת המנחות בעבודת הדוקטורט של רוטשילד. שני המנחים הנוספים הם ד"ר יצחק בן-ציון, פסיכיאטר וסקסולוג, סגן מנהל בית החולים סורוקה ומנהל המרפאה הסקסולוגית, וד"ר אשר שיבר, מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בסורוקה ומרצה בכיר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת בן גוריון.
קבוצת המחקר של ד"ר רוטשילד כללה מטופלות ממרפאת ד"ר אלוני בנות 28 בממוצע, נשואות וללא ילדים. לכל המשתתפות במחקר, רובן המכריע ילידות הארץ, היה רקע של פעילות מינית כלשהי בעבר. כמעט כולן עסקו באוננות, ללא חדירה, וקיימו יחסים רומנטיים מלווים בגיפופים ובנשיקות.
המשתתפות במחקר חולקו לשתי קבוצות: האחת טופלה בעזרת סרוגייט והשנייה קיבלה טיפולים מסורתיים נגד התופעה. לדברי ד"ר רוטשילד, 100% מקרב המטופלות שנעזרו בבן זוג חלופי בפיקוח פסיכולוגי דיווחו על יכולת לקיים יחסי מין תקינים בסוף התהליך. לעומתן, 75% מהנשים בקבוצת הביקורת הגיעו
להצלחה חלקית, אחרי טיפול שכלל שיחות תדרוך, טיפול קוגניטיבי (בעזרת פסיכולוג קליני) וביצוע תרגילי בית.
כל הנשים שהשתתפו במחקר של ד"ר רוטשילד הכירו בחשיבות קיומו של בן זוג אכפתי ומשתף פעולה כדי להגיע להצלחה מלאה בטיפול. אחרי כל פגישה עם הסרוגייט התקיימה פגישה בין המטופלת לבין הסקסולוגית המטפלת, שבה דנו על התקדמות הטיפול ועל התייחסותה של המטופלת לתהליך. בקבוצת הביקורת שטופלה ללא עזרת סרוגייט השתתפו בשיחות גם בני הזוג. באמצע הטיפול לא נמצא הבדל מובהק בין שתי הקבוצות מבחינת השיפור בתסמיני התכווצויות הנרתיק, אך בסוף הטיפול ניתן היה לצפות בבירור בשינוי רב לטובה אצל כל המטופלות באמצעות סרוגייט.
וכאן אורבת מלכודת: במחקרים קודמים שנערכו בעולם סביב תופעת הוואגיניסמוס דווח על פתרון מוצלח למדי של הבעיה מיד אחרי סיום הטיפול ועל שיפור בסימפטומים אחרי שלושה חודשים. אבל לאחר מכן דווח, למרבה האכזבה, על חזרת התסמינים. לאור הנתונים האלה חשוב להדגיש שנתוני ההצלחה במחקר של ד"ר רוטשילד מתייחסים לזמן המיידי שאחרי סיום הטיפול. אין בנמצא עדיין נתונים לגבי הצלחת הטיפול בהמשך. כלומר, אין בו התייחסות לתוצאות בטווח הארוך.
בעיה אחרת שקשורה לשירותי סרוגייט היא שמדובר בטיפול יקר מאוד. רק מטופלות נחושות מאוד ובעלות יכולת כלכלית מסוגלות להתמודד עם העלות ולזכות בסרוגייט פרטי מוכשר, שמתנהג כבן זוג אמפתי ומתחשב ומשתף פעולה עם הטיפול בכל פגישה בצורה מלאה.
מאחר שלטיפול מיני נדרשים שני בני זוג, למטופלים שאין להם בן זוג שמסוגל ומעוניין להשתתף בתהליך הטיפולי מוצע להיעזר בסרוגייט. בשנת 1994 הוכשרו בני זוג חלופיים, בעיקר לטיפול בנשים, אך לא היה להם ביקוש – כנראה בגלל חוסר הנכונות של נשים לחוות סוג כזה של טיפול. לאחרונה התרחבה תופעת הטיפול בסרוגייט, ונשים בכל גיל שסובלות מקשיים בתפקודן המיני פונות לבקש את עזרתם.
מי יכול להפיק תועלת מטיפול בעזרת סרוגייט? גברים ונשים שסובלים מדיספונקציה מינית, כמו ואגיניסמוס ואנאורגזמה אצל נשים, ואין אונות ושפיכה מהירה או מעוכבת אצל גברים. הטיפול בעזרת סרוגייט יעיל גם לאנשים שמתקשים ביצירת קשר וחרדים ממצבים אינטימיים או למי שסובלים מחרדה ואי ודאות באשר לנטייתם המינית. מחיר פגישה, משולבת בפיקוח פסיכו־סקסולוגי: 1,380 שקל.
