שני צידי המשוואה בעזה

המלצת מערכת הביטחון לקצוב את החשמל והדלק לרצועת עזה היא המלצה ראויה אך גם בעייתית. המכשולים הניצבים נוכח יישום מדיניות מעין זו הם חוקיים ואנושיים בעת ובעונה אחת. עם זאת, בחשבון הכולל לא יהיה כנראה מנוס מיישום גישה זו בגיבוש תגובה יעילה נוכח מתקפת הטילים הנמשכת מרצועת עזה.

ברמה המשפטית צעדים מעין אלה מהווים ענישה קולקטיבית האסורה על פי אמנות בינלאומיות ואינה פוגעת ישירות במחבלים. עם זאת, בנסיבות שנותרו בעזה בהן הפלסטינים בחרו באורח דמוקרטי בממשלת חמאס העומדת מאחורי פגיעות מתמשכות וקטלניות באזרחי ישראל קשה עד בלתי אפשרי להפריד בין מחבלים ובין אזרחים. יתר על כן, החשמל אותו מספקת ישראל משמש להפעלת המחרטות לייצור אמצעי לחימה והדלק המגיע גם הוא מישראל משמש בין היתר להסעת יורי הטילים. בנסיבות אלה הפסקת חשמל, אספקת דלק וקיצוב במוצרים נוספים עשויה לפגוע בתעשיית חומרי הלחימה וליצור מתחים פנימיים בחברה פלסטינית עד כדי לחצים על החמאס וארגונים אחרים למתן או אף להפסיק את פעילותם נגד אזרחי ישראל. מצד שני, ישראל עדיין אחראית בלעדית על המתרחש ברצועה. ההתנתקות מרצועת עזה בקיץ 2005 היא מחוסרת משמעות על פי החוק הבינלאומי, ולמעשה, מבחינת החוק הבינלאומי – למרות ההכרזה על "ישות עוינת"- נותרה ישראל אחראית למתרחש ברצועה. על פי אמנת ג'נבה ישראל ממשיכה להוות כוח כובש המהווה מקור

ריבונות דה פקטו לכל הנעשה בעזה (וגם בשטחי יו"ש). במלים אחרות: צעדים נגד מקורות הטרור ברצועה מהווים פעילות בשטח הנתון להתקפות צבאיות וחובת הכוח הכובש להשקיט את האזור.

במישור האנושי, הרי האוכלוסייה ברצועה, הנמצאת תחת איום מתמיד, אך בלתי ממומש, של תגובה ישראלית משמעותית אינה קוראת להנהגת החמאס לחדול מירי הקסאם, אולי מתוך חשש מארגון החמאס ואולי מפני שהסולידאריות הלאומית בהיותם חלק מהמאבק בישראל גוברת על כל תחושה אחרת. לאור אלה, ומאחר שהארגונים השולטים היום ברצועת עזה מנסים לפגוע בראש ובראשונה במטרות אזרחיות בישראל הרי אין מנוס אלא להפגין נוכח אוכלוסיית הרצועה את הסיכונים הכרוכים בהמשך הירי. בכוחה של הענישה המוצעת היום לגרום לירידה בנפח הירי על יישובינו סביב הרצועה. פגיעה נקודתית מדויקת וכואבת במטרה אזרחית פלסטינית ברצועה ללא התראה ואזהרה מוקדמות ועפ"י הצורך המבצעי עשויה ליצור לייצר אפקט הרתעתי כלפי האוכלוסייה הפלשתינית ברצועה ומנהיגיה.