למי קל מדי?

המנכ"ל החדש של משרד השיכון, ד"ר חיים פיאלקוף, אמר השבוע בראיון ל-ynet כי אין זה מתפקידו של המשרד להתערב כאשר חברה קורסת. "ענף הבנייה מוגדר בסיכון גבוה ואנחנו לא רוצים להיות שם", הוא הוסיף ואמר. פה צריך בעצם לשאול מה לעזאזל אתה עושה במשרד השיכון אם אתה לא רוצה להיות בענף הבנייה, אבל כשחושבים על זה שוב, לזכותו של פיאלקף ניתן לומר שהוא השתלב היטב במנגנון הממשלתי.

כי בממשלה, גם אלו שאמורים לת לנו שירות מתוקף הגדרת תפקידם, עושים לנו טובה. עובדה: מתי בפעם האחרונה ביקרתם במשרד הרישוי, במשרד הפנים, או בכל משרד ממשלתי אחר ונהנתם מהשירות? מתי התקשרתם לקבל שירות או לשאול שאלה גוף ממשלתי כזה או אחר, ונענתם מייד ובאדיבות? תודו שמדובר באוטופיה.

לכן, אין לנו על מה להלין כאשר מנכ"ל משרד שנשאל מדוע הוא לא עוזר לנפגעי חפציבה שנותרו בלי כסף ובלי בית, עונה שזה לא תפקידו. הוא אמנם הודה באותו ראיון כי במקרה של חפציבה "מדובר במימדים דומים לקריסת בנק", אך באותה נשימה אמר כי "אם המדינה תתערב זה פתרון קל מדי". בטח קל מדי. זאת אומרת קשה מדי. רגע. הפסקה. בואו ננתח שוב את המשפט האחרון.

וזה המשפט: "אם המדינה תתערב זה יהיה קל מדי". פיאלקוף התייחס מן הסתם במשפט זה לקוני הדירות, שלא יצטרכו להזיע יותר מדי אם המדינה תעזור להם (כאילו שהם לא הזיעו ומזיעים מספיק). ומה הוא אומר בעצם? שהוא עושה לקונים האומללים את החיים קשים. מצד שני, הוא עושה לו את החיים קלים, או כדבריו: "קלים מדי". מצד שלישי, הוא צודק.

הוא צודק, אבל לא מהסיבות הנכונות. הוא צודק כי הוא נמצא במערכת מסואבת, שמקבלת את התקציב שלה מהמסים שלנו, אבל לא ממש סופרת אותנו. הוא צודק כי אותה מערכת דואגת שקודם כל לה יהיה "קל מדי",  ורק אחר כך חושבת על האזרחים שבעצם משלמים לעובדים שלה את המשכורות.

כשבוועדת הכספים והכלכלה דנו באוגוסט במסגרת פורום משותף על ההשלכות הציבוריות של נפגעי חפציבה, אנשי משרד השיכון לא טרחו להגיע לדיון. יו"ר ועדת הכספים, ח”כ סטס מיסז'ניקוב, הגדיר אז במדויק את התנהלותו של המשרד בפרשה: "ביזיון אחד גדול". אפשר גם לקרוא לזה טמינת הראש בחול.