הריאליטי הכי רווחי
זכייניות ערוץ 2, קשת ורשת, אינן עומדות בהתחייבויות שלהן לציבור, משלמות משכורות עתק לבכיריהן, ומצפצפות על הגוף המבקר. מסך הזהב
אם נדמה לכם שמסך הטלוויזיה שלכם משעמם, ירוד ברמתו, רדוד ורצוף בבידור זול - אתם לא טועים. אם נדמה לכם שיש מעט מדי הפקות ישראליות, מעט מדי תוכניות איכות, מעט מדי השקעה - אתם לא טועים. אם נדמה לכם שהפרסומות הם בעוצמת קול גבוהה מדי - אתם לא טועים. ואם אתם מרגישים שסידרו אתכם כשהבטיחו לכם טלוויזיה טובה יותר, אתם ממש לא לבד וגם כאן - אינכם טועים.
אנשי "קשת" ו"רשת", הזכייניות שמפעילים את ערוץ 2, גורפים רווחי ענק, לא מקיימים את מחויבותיהם לפי תנאי המכרז בו זכו רק לפני שנתיים, מתכחשים להבטחות שנתנו כדי לזכות בו, מקפחים את היצירה המקורית, לא ממלאים את מכסות התכנים האיכותיים – וכל זאת מול הרשות השנייה, הגוף המפקח מטעם הציבור, שמתקשה למצוא דרכי אכיפה וענישה. לכולם ברור שמדובר בעבריינים סדרתיים, בהפרות כבדות מבחינת הסכומים שהובטחו ולא הושקעו – ובחוסר יכולת להעניש את הזכייניות הסוררות.
במכרז הצליחו הזכייניות לסנוור את כולם בכל צבעי הקשת: הבטחות לקידום הפריפריה, השקעות ביצירה המקורית, קידום תוכניות איכות ועוד - ואנו נפלנו ברשת. לפי המכרז, עליהן להשקיע בתוכניות איכות שהוגדרו כ"סוגה עילית" - שידורי דרמה וסרטי תעודה, וכן שיעור מוגבל של מה שהוגדר כז'אנר "מיוחד" ("ארץ נהדרת", למשל, הוכרה כשייכת לקטגוריה זו). בסך הכל עמדה התחייבות הזכייניות על כ-155 מיליון שקל השקעה בתוכניות סוגה עילית. וכמה הושקעו בפועל? רק כ-111 מיליון שקל. ההפרש - כ-44 מיליון שקל, מתוכם 27 מיליון בדרמה. הבטיחו לנו הרבה איכות ולא קיימו, וזה בהחלט משתלם.
למרות כל הבקשות להקלות בתנאי המכרז, הזכיינים מרוויחים יפה, רווחי ענק, מהגדולים בימיה של הטלוויזיה המסחרית בישראל: אלכס גלעדי, מבעלי קשת, הצהיר לאחרונה בגאווה כי 2007 תהיה השנה הרווחית ביותר. בהשוואה לנתוני עבר (למשל, רווח של 50 מיליון שקל בשנת 2000) אפשר רק לנחש באילו סכומי הענק מדובר.
מי שיעיין בכתב התביעה שהגיש נשיא קשת לשעבר, אורי שנער, לבית הדין לעבודה, ילמד על משכורות הענק המשולמות למנהלים בחברות אלה. שנער טען בתביעתו כי עלות שכרו ב-2004 הייתה כ-9 מיליון שקלים - מהמשכורות הגבוהות בישראל. הוא קיבל בונוס של 7 מיליון שקלים בשנה האחרונה לעבודתו. עלות השכר החודשי של שנער הייתה 112.5 אלף שקלים לחודש, והוא תבע גם תשלום עבור ימי חופשה לפי תחשיב של 30 אלף שקלים ליום(!). משכורות עתק שולמו ומשולמות, מן הסתם, גם למנהלים אחרים בקשת או בענף זה. לכן ברור כי בכל פעם שזכייני ערוץ 2 באים למועצת הרשות השנייה ודורשים הקלות שוות כסף, הם למעשה מבקשים מאיתנו, הציבור, לממן את המשכורות, הבונוסים ודמי החופשה האסטרונומיים שהם משלמים לעובדיהם הבכירים. אלה תנאי השכר של הבכירים בענף, של זכיינים שאינם עומדים בחובותיהם לציבור ועוד מבקשים הקלות בגלל "המצב הקשה".
הזכיינים, חמושים בסוללות של עורכי דין יקרים ויח"צנים מלוטשים, טוענים כי ערוץ 10 חוטא יותר מהם (בחזקת "אנחנו לא בסדר אבל הם עוד יותר"), כי סיווג התוכניות לקטגוריות של תוכניות מסוגה עילית אינו מקובל עליהם, ובכלל, הגיע הזמן לשנות בדיעבד את תנאי המכרז עליהם התחייבו. מולם ניצבת מועצת הרשות השנייה, הרגולציה הציבורית, שאין לה סמכויות אכיפה וענישה מספיקות מול ההפרות הסדרתיות: הדיווחים על אי קיום ההבטחות נידונים באיחור (רק היום, בסוף 2007, דנה הרשות בדו"ח על ההפרות ב-2006), על כל מהלך של ענישה יגיבו הזכיינים במהלכי ערעור ממושכים (הם דורשים הליכי שימוע ובנוסף מינוי בורר), וימנעו כל פגיעה ברווחים האסטרונומיים.
על חוסר האונים של הציבור יעידו גם דבריו של יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, ח"כ גלעד ארדן, שתקף את הזכייניות על אי-עמידה במחויבותן וגם על הדרך בה הן תוקפות את הגוף המפקח כדי לחפות על חטאיהן.
מול הזכיינים, שהם אנשי עסקים ממולחים, עתירי עוצמה ומצוידים במנופי לחץ תקשורתיים ופוליטיים, יש לחזק את מי שמייצג את הציבור, את מי שמתריע על הפרות ואת מי שאמור להעניש את העבריינים. בעולם הטלוויזיה המסחרית מי שמייצג את הציבור היא הרשות השנייה, ועלינו לחזק את כושר העמידה שלה, לציידה בשיניים חדות יותר ובמהירות תגובה זריזה יותר.
פרופ' גבי וימן, מרצה בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה; שירת כחבר במועצת הרשות השנייה
לפנייה לכתב/ת 
