האב, הבן - והרוח
בנו של יגאל עמיר יימול ב-4 בנובמבר. אם לתאריך הזה יש משמעות גם עבורנו, אני מציע שנניח אז לילד לנפשו, באהבה
ילד בא לעולם. אנחנו נוהגים להלל זאת, כְּנס. חיים חדשים נוצָרים, תקוות חדשות. האנושיות עצמה מתחדשת. אך ילדם של יגאל עמיר ולריסה טרימבובלר אינו ככל הילדים. או שמא הוריו אינם ככל ההורים. השבוע נדונה לידתו מעל בימות השיח הציבורי בישראל. כתבים, פרשנים, מרואיינים ומגיבים למיניהם מציגים קשת של עמדות: אחד מרחם, אחרת מנבאת לילד עתיד שחור בבית-הגידול עמיר/טרימבובלר, שלישי כבר עונד לכתפיו דרגות קצונה וממשיל את קיומו לניצחון בני-חושך על בני-אור. לא מצאתי מי שיאמר בפה מלא שאת הילד צריך פשוט לאהוב.
אינני מתכוון שיש לאהוב את בנו של יגאל עמיר כאילו היה בננו – אין סיבה מיוחדת לעשות כן. גם איני סבור שצריך להתערב בחייו, להרעיף עליו טוב או חיבה בשל ייחוסו. אבל – ילד נולד. ואם כבר נדרשנו לציווי ציבורי – מה לעשות עם תינוק שנולד? נחייך, נלטף, נְקווה – ונשאיר לו את הדלת פתוחה, מקום להיות בו.
הקנאים שתומכים או יתמכו ברצח שביצע האב לא יוכלו לאהוב את בנו. לשיטתם, שימש עמיר כלי בידי שמים, חייל גיבור במלחמת הגאולה. בנו יוכל להיות, לכל היותר, יורש של שמץ-קדוּשה, של תהילה ארצית, של סיפורים ממקור ראשון. ייתכן אף שיהיו מי שישאו אליו עיניים, לפחות לזמן-מה. אהבה? קבלה? לא שם. לא בשבילו. הייתי מבקש אותן דווקא אצל מי שרואים בעצמם הומניסטים, צאצאי הנאורות. אצל מי שמבקשים שלום למען החיים בשני העמים; שמכירים את הכורח ואת הכוח להתגבר על הלך-הרוח, אישי או ציבורי, התובע את ליטרת הבשר בבהילות ובהתמדה.
יגאל עמיר הוא אדם, לא שטן. נטייה רצחנית אינה עוברת בתורשה. החוק הפלילי אינו פוקד עוון אבות על בנים. חינוך נוקשה מדי מביא פעמים רבות לתוצאות הפוכות מכוונותיו. אבל לגדול בחברת-מיליונים שפולשת לחייך – מרחמת, מתדיינת, שונאת, מפחדת – זה מתכון בדוק לבידול, לבידוד, לסכנה.
בנו של יגאל עמיר יימול ב-4 בנובמבר. אם לתאריך הזה יש משמעות גם עבורנו, אני מציע שנניח אז לילד לנפשו, באהבה. החברה הישראלית יכולה להפסיק לפחד מיגאל עמיר. הדרך לבניית דמוקרטיה אינה עוברת בעריסת בנו. יש לנו משימות רבות ודחופות בהרבה מאשר העיסוק השטחי, המתפנק, ולכן גם המרושע, בתינוק התמים. הוא יהיה חלק מהתקווה; השאירו את הפולחן לסוגדים.
נעם הופשטטר, דוקטורנט בחוג למדע-המדינה באוניברסיטה העברית
למאמר באנגלית - לחצו כאן
מומלצים
