ביקורת מסעדה: געגועים לפרס

כשסיירתי השבוע במתחם המסעדות הפרסיות שהתגבש ברחוב נחלת בנימין בת-־אביב, חשבתי מיד על "יהודי תמיד יפתח מכולת ליד המכולת של היהודי השני‭,"‬ אחד הכללים החשובים בסוגיית מיהו יהודי. הרי מה ההיגיון ששלוש מסעדות שמגישות כמעט אותו אוכל יהיו צמודות זו לזו. כששאלתי את הבעלים של "בית השף‭,"‬ המסעדה הטרייה שזה עתה צצה סמוך ל"סלימי" הוותיקה ומול "שמישרי‭,"‬ הוא השיב: "יש עכשיו ביקוש גדול לאוכל פרסי, ומצדי שכל הרחוב יהיה מלא במסעדות‭."‬

כדי להבדיל את עצמם מהשכנים החליטו אנשי בית השף (בוגרי "אשרפי" המנוחה) להרחיב את התפריט - הם מציעים יותר סלטים ויותר מנות בשריות (אפילו שווארמה‭,(‬ שלא נמנים עם תפריט העדה.

בתור דוקטור לגונדי, התאכזבתי לגלות שהעסקית ‭33)‬ שקל) לא כוללת מאכלים פרסיים מובהקים, אלא אוכל ביתי מהסוג המוכר לעייפה. בהתחלה קיבלנו, אני וחברתי לארוחה השחקנית הנפלאה אסתי זקהיים, מקבץ גדול של סלטים. חלקם היו טריים וטובים, אבל קומץ התגלה כתעשייתי לחלוטין ‭")‬זה יותר כמו אוסף סלטי אחלה‭,"‬ פסקה יקירתי הדעתנית‭,(‬ ולכן העדפנו להשתקע בצלחת הסבזי - אותה ערימה ירוקה של עשבי תבלין וצנוניות שפותחת כל ארוחה של יוצאי ארץ האייתולות.  

התשובה הפרסית לקניידלעך. גונדי (צילום: שלום בר-טל)

בעיקריות אסתי נישנשה קציצות, שהיו אמנם טעימות וקצת שונות מהנהוג בזכות תיבול מעודן ורוטב סמיך, אבל הגיעו פושרות, מה שפגם בעונג. כך גם כרע העוף, שנראה פריך ושזוף כנדרש, אך הגיע צונן. שלחתי אותו להתחמם, ויפה עשו הממונים שנתנו במקומו חלק אחר ששלפו מתחתית הסיר. התוספות (כרוב, תפוחי אדמה צלויים) היו משביעות רצון אם כי נוטפות שמן. האורז היה מהזן הסביר, אבל לאור הסטנדרטים המדהימים שהקהילה האיראנית הציבה בתחום הזה, הוא לא היה מגיע לשום גמר אולימפי.

בקיצור, לא היה בעסקית הבינונית הזאת שום דבר שלא תקבלו במטבח משפחתי לא מתוחכם או בחדר אוכל של מקום עבודה. "התחושה היא שהכול כאן ליד, כמעט טעים וכמעט ביתי וכמעט אווירה‭,"‬ סיכמה אסתי‭".‬מישהו פיספס וניסה יותר מדי, גם להיות מסעדה פרסית ביתית וגם מסעדת על האש וגם מסעדת פועלים‭."‬

מאחר שלשנינו קיבולת מרשימה, החלטנו שאם אנחנו כבר כאן, יהיה טיפשי לא לבדוק את האגף הפרסי. וכאן המצב טוב בה רבה. הגונדי (התשובה של יהודי פרס לקניידלך) היה כל-כך מלבב שהזמנתי עוד אחד. כופתת העוף והחומוס הייתה דחוסה ואוורירית כאחד, ושילבה עוצמה ועדינות. הכופתה החכמה של אורז ובשר ראויה אף היא למחמאות. גם עלי הגפן הממולאים, שונים בסגנונם מהנהוג בבלקן, שימחו את האדמונית הנמרצת. מחלקת השיפודים התגלתה כבעלת פוטנציאל, בעיקר בזכות התיבול המוקפד, כולל שימוש בזעפרן.

ולמרות כל זאת, אין טעם לע לות לרגל ממרחקים לבית השף ולהיתקע בפקקים המעיקים. אם אתם עובדים באזור או מטיילים בשוק לווינסקי או קונים רהיטים בהרצל או מנורות בוולפסון, ובא לכם ארוחת צהריים משביעה והגיונית במחירה, תנו צ'אנס למחלקה הפרסית של בית השף.

• "בית השף", נחלת בנימין ‭,78‬ תל-אביב, 03-6818060.

מחיר העסקית: 33 שקלים

מטבח: פרסי, ביתי

שעות העסקית: א'-ה' ‭,16.00-11:30‬ ו' ‭15:00-11:30‬

ואם חורגים מהעסקית: גונדי

חנייה: ברחובות הסמוכים

ציון: העסקית - 7‬ (בסולם מסעדות פועלים) האוכל הפרסי ‭7.8 -‬