הדו"ח שגוי? אז מה, תשלמי

הסיפור הבא מלמד עד כמה יכולה רשות מקומית להתעמר ולטרטר את האזרח הקטן, וכיצד היא מתעלמת לחלוטין מההגיון - והכל בשם הכנסה כספית קלה ונוחה. אלא שבמקרה הזה לפחות, הסוף דווקא טוב.

הסיפור שלא יאמן החל בשנת 2000. באותה שנה רשם פקח של עיריית פתח תקווה דו"ח בסך 108 שקל לרכב שחנה בניגוד לחוק, ברחוב סלומון בעיר. בלהט עבודתו, טעה הפקח באחת מספרות לוחית הרישוי. קורה. אלא שאותה טעות, הפכה למסע הטרדות שסופו בתביעה שהגישו חתון כהן, בת ה-72, ובתה תמי כהן, נגד עיריית פתח תקווה וחברת הגבייה אותה היא מעסיקה.

"זה 3 או 8? לא חשוב, נרשום 5" (צילום: אבי כהן)

מסע היסורים

כהן החליטה שלא לשלם את הדו"ח, מכיוון שלא חנתה בניגוד לחוק. כלום לא קרה עד שלפני שנתיים, כחמש שנים לאחר האירוע, היא קיבלה דרישה לשלם כמעט 200 שקל. עכשיו כבר החליטה כהן לברר מה קרה, וטענה כי לא היא החונה. בעירייה הבטיחו כי טענתה תיבדק.

הבטיחו, אך לאחר חודשיים שלחו התראה שעליה לשלם 203 שקלים. בשלב זה כהן המתינה עדיין לבירור, אך במרץ 2006 קיבלה מחברת עורכי הדין "הדס", הגובה חובות עבור העירייה, התראה נוספת בסכום שתפח כבר ל-311 שקל. כאן כבר הייתה אזהרה - אם לא ישולם החוב תוך שבוע, יעוקל רכוש מביתה.

מתחילים לפעול

בשלב זה פקעה סבלנות חברת הדס, ולכן נשלח מעקל לביתה של כהן, אשר השאיר מכתב התראה על הדלת. "אם לא ישולם החוב, תבוצע פעולה בכוח של עיקול רכוש". כהן המבוהלת פנתה שוב לחברה, אך שוב לא נענתה. זמן לא רב עבר, החברה הודיעה לה במכתב כי החוב תפח ל-493 שקל. זאת ועוד: אם לא יסולק מייד, יפרצו לביתה ללא הודעה מוקדמת. פנייה למנהל רשות החניה בעיריית פתח תקווה לא עזרה.

בינואר 2007 הופיעו שני גובים בביתה של כהן, בזמן שרק בתה בת ה-12 הייתה בבית. הילדה לא פתחה את הדלת, ולכן פנו השניים לבית האם המתגוררת ממול. שם התפרץ הגובה לתוך הבית, והורה לעובדיו לעקל חפצים. האם המבוגרת נבהלה, נתקפה היסטריה, אך הצליחה לשכנע את הגובים שלא לעקל רכוש.

כהן ניסתה לפנות לראש העיר, אך דרכה נעצרה אצל מזכירתו, שהפנתה אותה למנהל רשות החניה - שכבר סירב לקבלה. ובכל זאת נערך בירור בנוגע לדו"ח האבוד, והנה התגלה כי הוא אכן נרשם לרכב אחר. בעקבות גילוי הטעות, הורתה מזכירת ראש העיר לחברת הדס לחדול מהליכי ההוצאה לפועל נגד כהן. סוף סיפור?

לא מבחינת חברת הדס, שהודיעה לכהן כי התובע העירוני החליט "לפנים משורת הדין" להפחית את תוספת הפיגורים, ולהעמיד את הקנס על הסכום המקורי, בתוספת הוצאות תפעול שמחייבת חברת הדס - בסך 808 שקל.

מחליטות לתבוע

לאחר שהבינו כי אין מוצא אחר, פנו בנות משפחת כהן לבית המשפט. בתביעה כנגד העירייה וחברת עורכי הדין, דרשו בנות המשפחה לחייב את הנתבעות בפיצוי בגין עגמת נפש, טרדה ובזבוז זמן, חרדות והוצאות כספיות.

בכתב ההגנה שהגישו העירייה וחברת הדס, הן הטיחו האשמות בוטות וקשות בבנות משפחת כהן, וטענו כי הן אחראיות למה שקרה. העירייה אף הוסיפה וטענה בכתב ההגנה כי התובעת, כהן, היא צבועה, ודורשת ממנה ומחברת הדס לגלות סטנדרט התנהגות אוטופי המצופה ממלאכי השרת - כאשר מי שגרם לנזקים הן התובעות בעצמן. בהמשך מודה העירייה כי הוזן מספר שגוי, אך מי שאשם כי הטעות לא תוקנה, היא כהן בעצמה.

השופט זועם

בפסק הדין קובע השופט גבריאל שטרסמן, מבית משפט לתביעות קטנות בפ"ת, כי התנהגות העירייה לקויה בכל המובנים וסובלת מהתחסדות, וכי זו האחרונה גם גילתה עזות מצח בלתי נסבלת. לדברי השופט, העירייה התנהגה באטימות לב, ודבקה בביורוקרטיה, מבלי להניח אפילו כי יש צורך בבקשת סליחה מהתובעות על העוול שעוללו להן.

על כן חייב השופט את העירייה ואת חברת הדס לשלם סכום של עשרת אלפים שקלים לאם ולבת, וכמו-כן חייב אותן לשלם לשתיים 1,800 שקל הוצאות משפט, ועוד 1,000 שקל לבית הדין.