הדבר הכי מפחיד בבדידות - מתרגלים אליה
אתה צריך לישון בכל לילה כאילו זה ליל השינה האחרון שלך. אפשר לרייר כמו כלבלב עזוב ועצוב ומותר להשאיר את הנייד והשלטים והספרים על המיטה. אף אחד לא יגיד לך מה לעשות, כי אתה אדון במיטתך. אבל אתה בודד שם
עדיף ללכת מלרוץ. ואם כבר ללכת, אז למה לא לעמוד? ובשביל מה לעמוד אם אפשר לשבת. ואם כבר לשבת, אז למה לא לשכב או ללכת לישון, על הגב, על הבטן, על צד אחד ואח"כ על השני ועל השלישי והרביעי וכולי. והכי חשוב זה לזכור לישון באלכסון על שתי כריות, כרית שלישית מתחת ליד, והשמיכה קרובה ליד השניה במין קיפול שיאפשר כיסוי מהיר ונטול מאמץ מיותר ומעורר כשרוחות נעימות מתגנבות מהחלון הפתוח ומלטפות את גופך.
אתה צריך לישון בכל לילה כאילו זה ליל השינה האחרון שלך. אפשר לרייר כמו כלבלב עזוב ועצוב ומותר להשאיר את הנייד והשלטים והספרים על המיטה. אף אחד לא יגיד לך מה לעשות, כי אתה אדון במיטתך. גם כשאתה בודד, רק שם אתה באמת לבדך (מלבד החלומות. אבל זה כבר סיפור אחר). בודד.
בואו נאמר שעד לא מזמן ישנתי כל הזמן לבד, וכולם יודעים שהדבר שהכי מפחיד בבדידות הוא שאפשר להתרגל אליה. חשבתי שהתרגלתי, עד שביום אחד, או בעצם ברגע מהיר ובהיר, הבנתי שכשאתה לא אוהב את עצמך, אף אחד אחר לא יאהב אותך. וגם אם כן, אתה לא בדיוק תאמין לו. עוד הבנתי שאף אשה לא תרצה להיות עם שום גבר שתמיד בורח ורוצה להיות במקום אחר.
וככה התחלתי עם הצמצומים.
מה זה אומר צמצומים? זה אומר להתחיל להבין ולקבל ולהתחיל להשלים. דבר ראשון צריך להשלים עם החיים. זה הכי קשה, זה כמו להשלים עם שותף עסקי שכל הזמן דופק אותך. אחר כך אתה צריך להשלים עם בחירות ולוותר על דברים שאתה יודע שעושים לך רע. כל אחד יודע מה עושה לו רע, ומי שאומר שלא מבלבל את השכל.
ואז זה קרה – אהבה. אמיתית וכנה כמו זריחה. ועזבו אתכם מאגדות, כי אהובתי לא באה בכרכרה מדלעת ואני לא באתי על סוס לבן. באנו ברגל.
ידוע שכל ההתחלות קלות, אז בהתחלה הכל עבר באופן תקין או קליל. כל אחד בחר צד אקראי במיטה בכל לילה אקראי וככה היינו נרדמים חבוקים. להסתובב ולהתגפף עם הרגליים ולא להפסיק ללטף בכפות הידיים. לנשק צווארים ועורפים ושיער ואפילו גבות. והכי חשוב זה להתעורר בשבע לעבודה כשהשעון המעורר עושה את העבודה שלו. מותר לתת לסנוּז להמשיך לגרום לך לשנוא אותו לעוד איזה חצי שעה שמונה מליון צלצולים. הסנוּז הוא שדרוג של אמא דאגנית שמעירה את בנה לבית הספר בבוקר יום חורפי ואפור. על מי אני עובד, הסנוּז מזכיר את אמא שלי בילדות, מפתיע שאי אפשר להחליף את הצלצול שלו בקול אימהי שאומר "קום, כבר מאוחר". ומתוך שינה הייתי עונה "אין היום ביצפר" או מחליט שאני חולה. והסנוּז יגיד "אתה לא חולה". ואני אשיב "המורה חולה".
הייתי חושב על הירח הבודד שער כל הלילה וישן ביום
מצד שני:
אם אני נשואה לא מגיע לי מיטה משלי?
טובי בראונינג
"אני אוהבת לקרוא לפני השינה וזה משגע אותו, האור והרשרוש של הדפים. הוא אוהב לרווח את השמיכה מאחורי הגב כדי שיהיה אוורור וזה משגע אותי, כי אז קר לי. ובואו לא נדבר על הנחרות שלו". אז מי אמר שמוכרחים לישון יחד?
בכל מקרה, בראשית אהבתנו אהבתי לישון יחד, וכשהייתי צמא ולא הצלחתי להירדם הייתי חושב על הירח הבודד שער כל הלילה וישן ביום.
ככה זה, אנחנו משועבדים להרגלים ארורים שקושרים אותנו להמון לילות בודדים. ואז שוב רציתי להיות הירח. ושוב מיד הבנתי שהירח מת להיות מישהו אחר. אז אחרי השלב ההתחלתי פתאום נהיה לי קצת קשה. נלחמתי בזה. נלחמנו יחד.
השתניתי. התחלתי לישון עם אהובתי כמו שמעולם לא ישנתי לבד. והבנתי שאם כבר לישון, אז עדיף לחבק מישהי שאוהבים (זה עובד גם עם מקלחת). לישון טוב ביחד זה המהות של כל קשר. זה, והוויכוחים הקטנים על דברים לא חשובים.
אני לא רוצה לישון לבד יותר אף פעם. חוץ מבמילואים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
