צלם ישראלי זכה בתחרות דיוקנאות בינלאומית

צלם ישראלי זכה בפרס הראשון בתחרות הדיוקנאות השנתית של הנשיונל פורטרט גלרי בלונדון. הצלם יונתן טורגבניק ישראלי בן 38 שחי ב-15 השנים האחרונות בניו יורק, זכה בפרס היוקרתי, בסכום של 25 אלף דולר, על צילום אישה החובקת את בתה שנולדה בעקבות אונס במהלך הטבח ברואנדה. ג'וסלין אינגבירה, שהיתה בחודש השני להריונה עם פרוץ המלחמה ברואנדה ב-1994, נאנסה מספר פעמים במהלך ההיריון וגם אחריו ובעקבות כך נדבקה בנגיף האיידס. בעלה נרצח מול עיניה על ידי אנשי המיליציה עם תחילת המלחמה.  

ג'וסלין אינגבירה ובנותיה. תוצאות ממשיות של הטראומה (צילום: יונתן טורגובניק)

הצילום הזוכה הוא חלק מפרויקט "Intended Consequences" שעוקב אחרי 50 נשים שנאנסו ברואנדה וילדו ילדים בעקבות האונס. פרויקט הצילום של טורגובניק מלווה בראיונות מצמררים עם הנשים וילדיהן והוא חלק מקמפיין רחב להעלאת המודעות לנושא שיכלול תערוכות ניידות והוצאה לאור של ספר המספר את הטרגדיה של נשות רואנדה.

ברוטאליות שלא תתואר

טורגובניק, שזכה זה מכבר במענק פיתוח של הפרויקט מטעם gettyimages, החל את דרכו כצלם צבאי ועובד כיום, לצד פרויקטים עצמאיים, כצלם המגזין ניוזוויק. לידתו של הפרויקט הנוכחי בכתבה מצולמת למגזין האמריקני שעסקה במגיפת האיידס באפריקה. "בפברואר 2006 נשלחתי למזרח אפריקה לעבוד על סיפור לניוזוויק במסגרת 25 שנה לגילוי נגיף האיידס", הוא מספר. "היינו בטנזניה, בקניה וברואנדה ושם נפגשתי עם אישה שנאנסה בזמן המלחמה ונדבקה בנגיף. תוך כדי שיחה התברר לי שיש לה ילד כתוצאה מהאונס. לאורך כל השנים שאני עובד כצלם מעולם לא ישבתי מול בנאדם, מצולם, ובכיתי כמו שבכיתי שם. קשה לתפוס את מה שהנשים האלה עברו, רמת הברוטאליות לא תתואר".

בעקבות השיחה יצא טורגובניק לתחקר את הנושא. "רציתי להבין כמה נשים שכאלה יש ברואנדה ועד כמה רחבה התופעה", הוא אומר. על פי הערכות הגורמים המוסמכים ברואנדה כ-20 אלף ילדים נולדו כתוצאה ממקרי אונס במהלך המלחמה. הנתון הזה הותיר את טורגובניק המום. "יש דור שלם של ילדים שגדלים מתוך הפצע הזה", הוא אומר. במהלך השנתיים האחרונות נסע שלוש פעמים לרואנדה ובמהלכן פגש, צילם וראיין עשרות נשים וילדים. "אף אחת מהן לא נאנסה פעם אחת. כולן, ללא יוצאת דופן, נאנסו שוב ושוב על ידי הרבה גברים", הוא אומר. במהלך הראיונות המצולמים הן עוברות פעם אחר פעם על הפרטים, שלב אחרי שלב, מספרות על ההתמודדות. "זה לא רק חיים עם הזיכרונות אלא גם עם התוצאה", אומר טורגובניק, "השכבות של הטראומה לא נגמרות".

גם אם המילה שליחות גורמת לו אי נוחות מסוימת, קשה למצוא מילה מדויקת מזו להתגייסות של טורגובניק למען המטרה. בחודשים האחרונים הקים בשיתוף עם יוצרת סרטי התעודה האמריקנית, ג'ולז של, קרן מיוחדת שמטרתה לגייס כספים שיממנו לימודים בבתי ספר תיכוניים לילדי רואנדה שנולדו כתוצאה מאונס. במקביל, תשתף הקרן פעולה עם ארגוני סיוע התנדבותיים הפועלים ברואנדה למען נשים. "ככל שהעמקתי בפרויקט היה לי ברור שחייבים לעזור לנשים ולילדים האלה", מסביר טורגובניק. "מדובר במערכות יחסים מאוד מורכבות בגלל נסיבות הלידה ובמקרים רבים הנשים האלה פשוט נותקו ממשפחותיהן שלא מוכנות להכיר בילדים.

לילדים האלה אין עתיד וחשבנו שזו דרך לסייע".

בעקבות כתבה שהתפרסמה בעיתון Der Stern הגרמני הצליחה הקרן לגייס 130 אלף דולר. סכום של 40 אלף דולר גויס למען המטרה בעקבות פרסומים בעיתונות הבריטית לקראת התחרות בנשיונל פורטרט גלרי.

"זה אומר שאנחנו יכולים עכשיו לשלוח הרבה מאוד ילדים לבית ספר", אומר טורגובניק בסיפוק. רגע אחרי הזכייה המשמחת בלונדון ורגע לפני שהוא חוזר לרואנדה למפגשים וראיונות עם נשים נוספות, מנסה טורגובניק לסכם: "לנשים האלה אין כוח או קול. מישהו חייב לספר לעולם את מה שקרה שם ולעורר את הנושא בכדי שלא ישכח. הנשים האלה, שחיות את תוצאות המעשים, רוצות שהעולם יקשיב. במשך שנים ארוכות הן שתקו, כל כך עמוק היה הכאב והטראומה שהיא אינסופית", הוא אומר. "אלו הנשים הכי חזקות שפגשתי בחיי. אני לא חושב שגבר יכול היה לעבור את מה שהן עברו ולשרוד ברמה המנטלית. העולם חייב להקשיב להן. זה קרה לפני 13 שנה ברואנדה. זה קורה היום בדרפור".