מתנת וינוגרד

שני מסמכים משפטיים נבחנו השבוע באדיקות בלשכת ראש הממשלה - תגובתה של ועדת וינוגרד לעתירת הסניגוריה הצבאית, ותגובתה לעתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון. האחרונה תבעה לדעת, מדוע לא תפרסם הוועדה מסקנות אישיות. בתשובתה מצאו אנשי אולמרט אוצר: סעיפים 26 ו-29, שלפי פרשנותם הם, מסירים ממנו ומממשלתו את רוב האחריות למחדל.

ועדת וינוגרד, סבורים מקורבי רה"מ, נתנה לבג"ץ לא פחות מאשר את מסקנותיה

הסופיות - את אותו דו"ח שהמערכת הפוליטית כולה כל-כך מצפה לו. ובשורה התחתונה: לא הממשלה שיצאה למלחמה אשמה בפאשלות, אלא דווקא קודמותיה - אלו שלא הכינו את הצבא למלחמה. אולמרט יכול לישון בשקט: לא רק שלא יהיו מסקנות אישיות, אלא שגם האחריות תחולק ותפוזר על פני שנים רבות ואישים רבים עוד יותר. ליותר טוב מזה הוא לא יכול היה לצפות.

ואם אלו אכן המסקנות, הרי שהסיכויים להתפרקות הקואליציה סביב דו"ח וינוגרד מצטמקים עוד יותר. נכון שאהוד ברק הבטיח כל מיני דברים, אבל מי זוכר? עם כל הכבוד לאופיר פינס ולאיתן כבל, כשיש תהליך מדיני ודו"ח דרדלה - וברק נמצא במצב שבו הוא נמצא מבחינת דעת הקהל - צריך להיות פקיר אמיתי כדי לצאת לבחירות, ולתת לנתניהו את ההגה ביד. וחוץ מזה, מספיק לשאול את פואד מה הוא חושב על יציבות הקואליציה - כדי להבין שהחודשים הקרובים צפויים להיות שקטים למדי. "הממשלה לא תיפול עד 2009", אומר בן-אליעזר בביטחון מלא, "אין שום דבר באופק שיכול להפיל אותה".

הפוקוס של ברק

ובכל זאת, חוסר השקט נמשך. המתח בין ברק לאולמרט גובר, אף שאין שחר לדיבורים על קרע עמוק. הם נפגשים, הם מדברים, אבל נראה שיו"ר העבודה רוצה קצת אקשן; רוצה לבדל את עצמו מדי פעם מהבוס. אחת לכמה ימים הוא דואג לעקוץ את ראש הממשלה, לפגוע בו בנקודות הרגישות.

הטענה המרכזית של אנשי אולמרט נגד ברק היא שהוא תוקע מהלכים מדיניים

 חשובים. ראש הממשלה רוצה לעשות מחוות לאבו-מאזן - אבל שר הביטחון לא מתלהב. אז הוא מעכב תהליכים, מבשל אותם על אש קטנה, לא ממהר לתת תשובות ופתרונות. "ברק, שהלך ונתן בקמפ דיוויד את הכל, רוצה עכשיו שנתחיל את המשא-ומתן רק אחרי שהפלסטינים יתבססו. אבל כשזה יקרה, כבר לא יהיה אבו-מאזן ".

גם במפלגת העבודה מורמות הגבות, בעיקר על העמימות. "הוא בוורטיגו", אומר בכיר בעבודה, הנמנה דווקא עם תומכי היו"ר. "ברק כבר לא מאופס, לא קשוב כמו בהתחלה. הוא איבד פוקוס, הפסיק להקשיב לאנשים. ללכת לעימות עכשיו עם אולמרט זה מהלך טיפשי ולא נכון".

ברק ואנשיו מתחילים להרגיש את חצי הביקורת. כמה מהעוזרים הצעירים החלו לדבר על סיורים בשטח, על הצטרפות לכנסים, מפגשים עם פעילים ברחבי הארץ. "הוא מתחיל לזוז, כי הוא חייב להראות שהוא חזק", אומרים בעבודה. "הוא חייב לתת את התחושה שיש לו עוצמה ביד. עד עכשיו הוא לא עסק בזה, אבל עכשיו הוא חייב להתחיל". בינתיים נערכים לעימות בלתי נמנע עם עמי אילון. השר הטרי אוגר בתוכו כמות גדולה של כעס. בתוך תוכו, הוא כנראה חש שרימו אותו. הבטיחו לו לשתף אותו בהנהגה, הבטיחו להפוך אותו לשותף - ובינתיים הוא מתייבש במשרד ללא תוכן בירושלים. לא שיתוף ולא נעליים. מקורביו משוכנעים: זה רק עניין של זמן עד שמכת המחץ תנחת.