הבל היופי, שקר המייק-אפ
נסו לדמיין מה היה קורה אילו פגישות עיוורות היו מתרחשות בשש בבוקר. אז אנחנו נראים באמת איך שהטבע יצר אותנו. מה היה קורה אז? אחרי זעקות השבר ההדדיות, היינו דוחים את בני זוגינו על הסף. למה זה צריך להיות כך?
אמרתי "אממממ" ארוך וקצת גמגמתי. גם כי הוא הפתיע אותי בשאלתו, וגם כי לא ידעתי מאיפה להתחיל. בינתיים הפניתי את השאלה אליו. הוא מצידו ענה מיד שהוא רוצה בחורה יפה והמשיך עם הרשימה.
קצת נדהמתי שמכל רשימת המכולת שלו, הוא בחר לומר שהוא רוצה אשה יפה במקום הראשון. שתבינו, מדובר בבחור חכם, רגיש וטוב לב. זה היה נראה לי רדוד לבקש אשה יפה בראש סולם העדיפויות. הייתי קצת מופתעת, והוא הבחין בכך ואמר: "מה, את לא רוצה גבר יפה ונאה?"
עניתי לו שהמראה של הגבר שלי פחות מעסיק אותי. כן, רצוי שייראה טוב, סביר. לא אצא עם גבר שהמראה שלו דוחה אותי, אבל מבחינתי זה בגדר מותרות. יש דברים אחרים שחייבים להיות לו, תכונות מסוימות וערכים מסוימים.
חבר טוב שלי, הנוהג להצהיר בהזדמנויות שונות שהוא מכוער, נשוי 30 שנה לאותה אשה יפה מאוד. התיאוריה שלו היא שבתור מכוער הוא לא ויתר על אף בחורה, ושמכוערים צריכים לעבוד יותר קשה. זה היה לפני 30 שנה. היום הביטוי "לעבוד יותר קשה" הוא אנדרסטייטמנט.
אבל הדרישה מגברים להיראות טוב היא כאין וכאפס לעומת הדרישה החברתית מנשים להיות יפות או להיראות טוב. למרות שבטבע דווקא הזכר יותר יפה ומרשים. הוא זה שצריך להתאמץ, ובכלל נראה שעולמה של הנקבה בטבע קל יותר משלנו הנשים: זכרים רבים רבים עליה, היא לא צריכה להיות יפה ולא לשתוק. היא צריכה להיות פונקציונאלית וזהו.
אבל בעולמנו, יופי פותח דלתות שינעלו על בריח עבור מכוערות. בתור מי שהיתה בחייה גם יפה וגם מכוערת (זה הרבה בראש) אני יכולה לומר את הברור מאליו - עדיף להיות בצד של היפות. יש כל כך הרבה פריוילגיות כשאת יפה, וזה רק בגלל שאת יפה. אשה יפה יכולה לעצור אוטובוס על הכביש המהיר רק על ידי קריאת יו-הו לנהג. אם אשה מכוערת תעשה זאת, הנהג עלול לעשות תאונה, ואותה יאשימו שהיא המפגע שגרם לה.
אם אתן רוצות להרגיש יפות - טוסו לאיטליה
מי ששיכללו את היופי בכלל, ואת הסגידה לנשיות בפרט, לדרגת אמנות הם האיטלקים. בשנה שעברה טסתי לאיטליה. נכנסתי לחנות ושאלתי אם הם מוכרים מטריות. המוכר ענה שלא, אבל אחרי שנייה נעלם השותף שלו מאחורי הדלפק ונתן לי מטריה. שאלתי אותו כיצד, הוא ענה לי שהוא חושב שאני "בלה" (יפה), לכן הוא נותן לי את המטריה במתנה. מאז אני ממליצה לחברותיי, אם אתן רוצות להרגיש יפות - טוסו לאיטליה. יש לגברים שם מבטים של חדרי מיטות, ולא בטוח שצריך להיות יפה במיוחד. צריך בעיקר להיות אשה.
אילו היתה לנו הנשים אפשרות רק להיות נשים, ולזכות בהערצת הגברים מבלי להתאמץ ממש כמו בטבע, מצבנו היה טוב, ליתר דיוק, מצבנו הכספי. כי כל אשה שרואים ברחוב, כולל אותי, השקיעה לפחות כמה מאות שקלים אם לא אלפים כדי להיראות טוב. אומרים "הבל היופי, שקר החן". אז שקל החן ועשרות אלפי שקלים היופי. אבל ראו את האבסורד שבדבר, בעוד אנחנו משקיעות בעצמנו לפני שאנו יוצאות לרחוב או לדייט, מה הגברים עושים? לובשים את הג'ינס שעל הכסא ובודקים שיש להם מזומן בארנק. תגידו לי, זה פייר?
בביקור האחרון שלי בטיילת בתל אביב ראיתי זוג צעיר, האשה נאה וחתיכה בעלת בטן שטוחה, דחפה עגלת תינוק. לידה עמד בעלה והכרס שלו, כך שנדמה שהוא זה שילד את שלושת ילדיהם, והוא עדיין נלחם בקילוגרמים העודפים מהלידה של הקטן. תחשבו רק מה היה קורה אילו זה היה להפך, אילו היינו רואים אשה שיש לה כמה קילוגרמים עודפים ותחת גדול, מיד הערות עוקצניות היו נזרקות לעברה. אבל גבר מקריח ומכריס זה נסלח ומתקבל על הדעת.
היום יש גם גברים שמסירים שיער ועושים גוונים
בשנים האחרונות נוצר מהפך, וזאת משום שככל הנראה מישהי שמעה את זעקתינו (בעת מריטת מפשעות אולי?) והביאה איתה את בשורת המטרוסקסואליות. והנה אלת היופי הכניסה לראש לגברים שלנו שגם הם צריכים להראות מטופחים. היום יש גברים שעומדים בתור להסרת שיער וגוונים ממש כמונו. באופן אישי, אינני מתחברת לטיפוח גברי האובססיבי שיש היום. לא מתאים לי שמישהו יריב איתי בבוקר על הפינצטה.
בסיכומו של דבר העיסוק האובססיבי שלנו ביופי החיצוני, שלנו ושל הזולת, הוא השקר הכי גדול שאנו מוכרות לעצמנו ולגברים שלנו. כי חלקנו לא באמת יפות כמו שאנחנו נראות בדייטים או בתמונות שאנחנו מפרסמות באינטרנט. רוב הנשים שאני מכירה נראות אחרת לגמרי בחיים (גם הגברים, אגב). רבות מאיתנו נראות בבוקר כמו הצרות שלנו.
נסו לדמיין מה היה קורה אילו פגישות עיוורות היו מתרחשות בשש בבוקר. אז אנחנו נראים באמת איך שהטבע יצר אותנו. מה היה קורה אז? אחרי זעקות השבר ההדדיות, היינו דוחים את בני זוגינו על הסף. אמנם אצל הגברים זה פחות מורגש, אבל אני מדברת על אותן נשים, שאילו גברים היו רואים אותן בהילת הערב מאופרות ומבושמות היו נופלים לרגליהן ונשבעים אמונים מיידית, בעוד שאילו ראו אותן בשעות הבוקר המוקדמות לא היו נותנים להן סיכוי קלוש.
אנחנו מספרות לגברים את שקר היופי, כי זה מה שהם רוצים לשמוע, והם קונים את זה כמו כלום. אני תוהה כמה מייק-אפ נוזלי, קונסילר, אייליינר, גרביונים מחטבים, צבע, פן, מריטת גבות ובגדי מעצבים נצטרך עד שנקבל את עצמנו כמו שאנחנו באמת ונאהב את מי שאנחנו מבעד למסיכות שאנחנו עוטות על עצמנו. מתי נוכל להיות יותר קרובות לעצמנו ולפגמים שלנו ולאהוב אותם, כי זה מה יש, כי זו האמת היחידה.
