תלמדו מהרפורמה בחינוך בארה"ב
הצמדת שכר המורים לביצועים של בתי הספר ולהישגי התלמידים הוכיחה את עצמה בניו-יורק. איפה מייקל בלומברג שלנו, שיחולל גם כאן מהפכה?
חדשות טובות: הסתדרות המורים אישרה ברוב מוחץ את ההצעה להצמיד את התגמול למורים לביצועים של בית הספר. בתי הספר שתלמידיהם ישפרו משמעותית את ציוניהם וההורים יביעו את שביעות רצונם מרמת המורים, יקבל תוספות תקציב של כ-12,000 שקל לשנה למורה. הבונוסים יחולקו בין מורים על-פי תבחינים שיקבעו במשותף המנהלים, המפקחים וועדות מורים. בנוסף לכך יזכו המורים להטבה חסרת-תקדים: הם יוכלו לצאת לפנסיה מלאה כבר בגיל 55, בתנאי שמאחוריהם ותק של 25 שנה.
יושב ראש הסתדרות המורים הסביר את הסכמת האיגוד המקצועי שלו ל"תגמול מבוסס ביצועים" בצורך להעמיק את ההישגיות והמצוינות במערכת החינוך הציבורית, והוסיף: אל נא נשכח שהמורים קיבלו תוספות שכר המסתכמות ב-43% בחמש השנים האחרונות. אכן, חדשות טובות. רק חבל שלא אצלנו. זהו סיפור על הסכם שהושג זה עתה בין יו"ר הסתדרות המורים רנדי וינגרטן לבין ראש העיר ניו-יורק, מייקל בלומברג.
כשזכה בלומברג בבחירות לראשות העיר ניו-יורק ב-2002, הוא הבטיח לשפר ולשדרג את מערכת בתי הספר הציבוריים. לשם כך ביקש מהמשפטן ג'ו קליין לכהן כ"נציב החינוך העירוני". ד"ר קליין, שהיה התובע הכללי במשפט שניהל ממשל קלינטון נגד המונופול של מיקרוסופט, הסכים לבוא לעזרתה של עיר מגוריו ולעבוד בתנאים ירודים בהרבה מאלו שהוצעו לו במגזר הפרטי. יחד עם בלומברג ויו"ר הסתדרות המורים וינגרטן הם הובילו רפורמה שעיקרה הצמדת שכר המורים לביצועים של בתי הספר, והטמעת הרעיון הניהולי-חינוכי של "בתי ספר בעלי זיכיון".
ב-1989 הציע היו"ר האגדי של הסתדרות המורים בארה"ב אלברט שנקר לכונן בתי ספר ציבוריים עצמאיים, שינוהלו על-ידי עמותות ויזכו בהכרה ( ב"צ'רטר", או ב"זיכיון" ) של המפקחים על החינוך, בתנאי שיעמדו בקריטריונים אחידים: חינוך חינם, תוכנית ליבה משותפת, יום לימודים ארוך, ועוד. העמותות שינהלו את בתי הספר יורשו לגייס תרומות ולשלם הטבות למורים ולמנהלים – אך ייתבעו להוכיח מדי שנה התקדמות ברמת ההישגים של התלמידים. בית ספר שלא יראה הישגים, תקציבו יקוצץ ולבסוף ייתכן שייסגר.
הרעיון של "בתי ספר בעלי זיכיון" (CHARTER SCHOOLS) חדר בהדרגה לכלל מערכת החינוך האמריקנית. בארה"ב פועלים כיום 3,500 בתי ספר כאלה, ובעיר ניו-יורק כ-60 - רובם ככולם באזורי מצוקה. הם מקבלים תרומות מתאגידים וקרנות, הישגיהם מדהימים והם מקרינים גם על בתי הספר שטרם עברו את השינוי הארגוני. עוד מעט יעברוהו כולם.
התוכנית של בלומברג, קליין ויו"ר הסתדרות המורים הנוכחי וינגרטן מדברת על הפיכת כלל בתי הספר הציבוריים בניו-יורק למוסדות חינוך המנוהלים על-ידי עמותות ציבוריות - אם לא להלכה הרי לפחות למעשה. עם השלמת הרפורמה עשוי שכרם של המורים בבתי הספר הציבוריים בעיר לעלות אל מעבר ל-7,000 דולר בחודש, אם ישקיעו את המאמץ הראוי. המנהלים של בתי הספר המשתפרים עשויים להגיע לשכר של 11,000 דולר לחודש - אך יפוטרו אם לא יביאו את התוצאות.
שני לקחים מובהקים מתבקשים מהמפנה בחינוך בניו-יורק. האחד: חשיבותה של מנהיגות. את הנהגת הרפורמה נטלו על עצמם ראש העיר בלומברג ונציב החינוך קליין, שניהם אישים כריזמטיים ששילבו ידיים. גורמי ביורוקרטיה אחרים סולקו מהדרך. הלקח השני: הצלחת הרפורמה תלויה בהתגייסות הסתדרות המורים למאמץ המשותף. כשנודע לראשונה על הכוונה של בלומברג להצמיד שכר של מורה לביצועים של בית הספר, נשמעה מקרב המורים זעקת נגד גדולה. כעת, עם סיום משא ומתן, מוגדר ההסכם כ"ניצחון לכל הצדדים".
נכון שבאמריקה יש גם מערכת חינוך פרטית, בעיקר על-יסודית, המחוללת פערים בלתי-נסבלים. אבל ככל שהחינוך הציבורי לסוגיו, כולל בתי ספר בעלי זיכיון, יהיה איכותי יותר, תחרותי יותר והישגי יותר, כך ייחלש הפיתוי של ההורים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים, יקרים אך מנוונים. מייקל בלומברג כבר הודיע שאם וכאשר ירוץ כמועמד עצמאי לנשיאות ארה"ב, ישים את החינוך בראש סדר יומו.
ואצלנו? אצלנו אין חדש. השביתה נמשכת ואנחנו מחכים למייקל בלומברג שלנו.
לפנייה לכתב/ת 
