ביקורת הגבולות
כניסתו של יאיר לפיד לנעלי מגיש "אולפן שישי", מסמלת בעיקר את התמזגות החדשות בבידור ולהיפך, אפילו אם מדובר רק בתדמיות. פרופ' דן כספי מבשר על עידן 'מותר האריזה על התוכן'
בחירתו של יאיר לפיד כמגיש את "אולפן שישי" בערוץ 2 מצטרפת ללהק הסנוניות המבשרות אותה תפיסת שידור: האריזה חשובה יותר מהתוכן. נכון, מקלוהן נחשב לאבי התפיסה, כאשר הבריק וטבע "המדיום הוא המסר" ולא העריך שאבחנתו הבלתי מבוססת תתגלגל כנבואה שמגשימה את עצמה. גם עיתוי הידיעה אינו מקרי ואפילו סמלי.
בתחילת השבוע חנכו חדשות ערוץ 2 אולפן חדש - או שמא בית אריזה - בעיצוב היי-טקי. ההשקעה באריזה עלולה להסיח את הדעת מתוכן החדשות ואיכות המידע
המשודר. איורים וגרפיקה ממוחשבת אינם תחליף למידע, אך בכוחם להמתיק את המסר ואת הבשורה. יאיר לפיד מזוהה מזה שנים עם תוכנית שהיא במהותה בידורית, ומחוללת רייטינג נאה באמצעות התחבבות יזומה על קהל הצופים. מה לה ולעיתונאות חדשות, שכולה חתירה עיקשת אל העובדות גם במחיר התנגשות בגורמי כוח, או להבדיל, עמידה איתנה מול אינטרסנטים למינהם?
עידן הבידורידע
בנוסף לדהירה של הטלוויזיה הרב-ערוצית לבידורידע (infotainment) וטשטוש מואץ של הגבול בין חדשות לבין בידור, לבחירתו של יאיר לפיד משמעויות סמליות נוספות; הצבתו של לפיד ב"אולפן שישי" מסמנת את קריסתה הכמעט סופית של אתיקה עיתונאית וסלחנות בלתי נסבלת לשילטוט בין פרסום לבין עשייה עיתונאית. לא אופתע אם לאריזה החדשה של "אולפן שישי" ישתרבבו כמה תשדירי פרסום של בנק הפועלים.
נכון, לפיד אינו העיתונאי הראשון שתרם את האמינות המקצועית שלו לטובת גורמים מסחריים, אך במקרה של מגיש ראשי של תוכנית חדשות מרכזית נצפה להקפדה יתרה וזהירות נוספת. המגיש הראשי הוא חלון הראווה של ארגון התקשורת. ככזה הוא אינו יכול למכור לצופים שירותים ומוצרים שעלולים להימצא במוקד תחקיר עיתונאי של הגוף אותו הוא מייצג. המינוי הזה הוא שיאה של תופעה שהחלה בימיו של גדעון רייכר: עיתונאים ושדרים מחלטרים בין שני העיסוקים, ללא כל חשש לסנקציה מוועדת האתיקה של מועצת העיתונות. ריבוי המקרים של פסיחה בין שני התחומים עלול לכרסם פעם נוספת באמינות הציבור בתקשורת ובעיתונאים עצמם.
בהנחה שהדיווח לפיו "רשת" יזמה את המהלך הוא דיווח נכון, ניתן לשער מה היה עינינה בכך: לפיד הוא טאלנט מרכזי של "רשת" ועל כנפיו אפשר למשוך ולבנות רייטינג. "אולפן שישי" ישמש איפוא כמקפצה לתוכניות "רשת" שישובצו בהמשך ערב שישי. כל זה חושף איום נוסף על העצמאות של חברת החדשות: סיטואציה כזאת ראה לנגד עיניו המחוקק כשהבטיח הפרדה בין הזכיינים בעלי אינטרסים כלכליים לבין קברניטי חברת החדשות, שאמורים לקדש ראשית כל את אינטרס הציבור. אמנם לזכיינים ישנה נציגות בחברת החדשות, אך מקרה מינוי מנכ"ל החברה הדגים לפי שעה שכוחם מוגבל להתערב במדיניות החדשות.
זהירות, תקשורת רדודה
מאז ומתמיד, שידורי ערב שבת היו רגישים במיוחד. מה שמשודר על המסך עשוי להשפיע על שיחות הסלון ועל מה שאנשים חושבים. לכן עמלו פוליטיקאים שנים כדי לסרס את היומן בערוץ הראשון המונופוליסטי ולטהר אותו מכתבות תחקיר נשכניות. בעידן הרב ערוצי מתבטל הצורך בהתערבות פוליטית. הזכיינים הפרטיים עושים את המלאכה במקומם. כדי לקיים קהל גדול למפרסמים ולמקסם רווחים, צריך לבדר ולהסיח את דעת הצופים מסוגיות קיומיות. כי צופים מודאגים הם לקוחות גרועים!המקרה גם מעצים את תופעת הכוכבות בתקשורת. היא ודאי גזורה ותומכת בהעדפת האריזה על התוכן. מה גם שמעבר למקרה הבודד הכוכבות מרדדת את התקשורת, שכן, תגמול גבוה לכוכבים בא על חשבון קיצוץ עלויות, למשל באיסוף מידע ו/או בשכר של כתבים מן השורה. וככל שחייבים לקצץ כדי לתגמל כוכבים, כך נותר פחות לצוותים בשטח אשר מסוגלים לתעד אירועים. שכר הולך ופוחת בתקשורת, מבריח את הטובים ומותיר את המלאכה בידי אנשים בינוניים ולמטה מזה. וכך, בהעדר תמונות וכתבות מן השטח, מתווספות דקות מייגעות של דבורים באולפן, talking heads, כמובן בהנחיית המגיש-הכוכב.
השינויים הקוסמטיים באריזת החדשות רחוקים מלהיות תמימים. הללו עלולים להשפיע על תפיסתם הבסיסית של הצופים, גם זאת לטובת הפוליטיקאים בני בריתם של הזכיינים. כוחו של המסך הקטן, ושל השדר הבודד בפרט, ביכולתו לתווך בין המונים של צופים לבין המציאות הפוליטית. מי שנחשף לאירועים ותהליכים באמצעות החיוך והקריצה של יאיר לפיד עלול לפתח יחס סלחני כלפי אישי ציבור שסרחו או/ו כלפי סטיות מן המותר.
פרופ' דן כספי הוא ראש המחלקה לתקשורת, ומרכז "בורדה" לתקשורת חדשנית באוניברסיטת בן-גוריון.
לפנייה לכתב/ת 
