מצ"ב: טיפול פסיכולוגי חינם!

שלבי האבל

הבן זונה עזב אותך. בהתחלה את בכלל לא קולטת, את בטוחה שיגאל שילון ייכנס עוד שנייה עם הסיגר והכול יחזור להיות כרגיל. אחרי זה את מתחילה להתעצבן על המנ־מניאק שעזב אותך, ועוד בשביל מי? הפרה המכוערת הזאתי? כשהכעס שוכך, את מתחילה לעשות דילים עם אלוהים – אני אפסיק לעשן, אני אפסיק לאכול, אני אפסיק לתת לחתולים שלי בירה אם רק תחזיר לי אותו! אלוהים מסתכל עלייך מלמעלה וצוחק, וחוץ מחתולים רגועים יותר לא יצא לך מזה כלום. אז את נכנסת מתחת לשמיכה, ושמה כרית על הראש, מה שלא מפריע לך לחסל ליטר וחצי של גלידה. כשאת יוצאת מהמיטה, שמנה יותר, אבל במפתיע גם די רגועה, את מוכנה כבר לתת לו ללכת ולחפש לעצמך מישהו אחר, שבגללו תעברי את כל הסיוט הזה מהתחלה. כל הבלגן, לא כולל את זה של מערכת היחסים, נקרא מודל חמשת שלבי האבל, ואליזבת קובלר־רוס הייתה הראשונה שאמרה – בנות, ככה זה עובד, ומה שטוב בזה זה שאת לפחות יודעת איך זה ייגמר כבר עם הכוס הראשונה שאת שוברת עליו.

פליטה פרוידיאנית, שכחה פרוידיאנית

איזה קטע, דווקא את החברה הכי טובה שלך שכחת להזמין ליומולדת, ואתמול, ממש בטעות, במקום לקרוא לה "דנה" קראת לה "דבה". אולי את עוד לא יודעת, אבל התת־מודע שלך יודע שהיא הרבה מאוד זמן כבר לא החברה הכי טובה שלך, ושהגיע הזמן שגם את תגלי את זה. התת־מודע שלך אולי מתחבא מתחת לפני השטח (בגלל זה קוראים לו תת... זה חלק מהקונספט), אבל הוא שולח איתותים כל הזמן, וזה יהיה רק נאיבי להתעלם. ככה שכל מה שנשכח או נפלט, גם אם את בטוחה שזה היה ממש בטעות, גם פרויד וגם התת־מודע שלך יודעים טוב מאוד שזה לא.

חלומות

מה אומרים החלומות שלך? פרויד, כן, עוד פעם הוא, היה הראשון שאמר שהם משקפים את התת־מודע שלך. תחייה, חברה של אימא שלך שקוראת בקפה, אומרת שאת לא סתם חולמת על חתונה, בקרוב תפגשי את בעלך והשם שלו יתחיל בי'. אחרי שעברת על כל היואבים שאת מכירה והגעת כבר ליוסף, תרגיעי רגע ותגלי שלמרות שהחלומות שלך מדברים אלייך, פרויד מרשה לך להחליט לבד מה את שומעת. אם את חולמת על חתונה אז אולי את רוצה להתחתן, אבל מצד שני אולי זה משהו שאת מפחדת ממנו. אם את חולמת על כאב שיניים, לפעמים שיניים זה רק שיניים, ואולי בדיוק אתמול חזרת מטיפול, או שיש לך כזה מחרתיים. אז את לא צריכה לפחד ללכת לישון, כי הכול תלוי בך, גם מי שאת ישנה לידו.

כאבים פסיכוסומטיים

זה נשמע הדבר הכי מטומטם שיכול להיות, אבל אחרי שחמישה רופאים לא מוצאים אצלך כלום, אולי כדאי שתתחילי לשאול את עצמך איך זה שכבר חצי שנה כואב לך הגב ושום דבר לא עוזר. כהיפוכונדרית מדופלמת אני יכולה להמליץ לך לחשוב שכל הרופאים דפוקים ורק את יודעת, אבל למה שלא תנסי רגע לנסות להבין מה לא עובד בחיים שלך. תקופות של לחץ, מערכות יחסים שמתפרקות, אמיתות חיים שאת לא מסוגלת לקבל, כל אלה ועוד עשויים לגרום לך לשיעול טורדני, מעי עצבני וכליה מוטרדת. ואם בכל זאת זה לא עובר, לפחות תוכלי לבקש שעל המצבה שלך יכתבו "אמרתי לכם".

דיסוננס קוגניטיבי

לכל החלטה יש שלושה מרכיבים: רגשי, שכלי והתנהגותי. כשיש סתירה בין המרכיבים האלה, את נלחצת וחייבת שהכול יסתדר. וזאת הסיבה, כן כן, זאת הסיבה לזה שכשאת קונה את המגפיים האלה שעולים כמו המשכורת שלך, את אומרת לעצמך (וגם מאמינה) שבקלות תוכלי לכסות את זה אם רק תפסיקי לאכול לחודש־חודשים – עם כאלה מגפיים, מי צריך פחמימות? את פשוט כל כך רוצה אותם (רגש) ואז את קונה אותם (התנהגות), ומרגישה כמובן שאת חייבת לפייס קצת את ה(שכל) שלך בהבטחות שבטוח לא תקיימי.

תסביך אדיפוס ותסביך אלקטרה

תרגיעו, כן? הדבר האחרון שאני רוצה זה לשכב עם אבא שלי, ואם לא תפסיקו לדבר על זה אני בטוח אקיא. אז נכון, ברור שאת לא רוצה לשכב איתו, אבל תסתכלי רגע על זה שאת כן שוכבת איתו – שמת לב פעם כמה הוא דומה לאבא שלך? ואם הוא לא דומה לו אפילו קצת, גם לזה יש משמעות, כי בגלל זה כנראה בחרת בו, בשביל לא להרגיש אדיפאלית. ואם תבדקי עוד קצת תגלי שלך ולאימא שלו יש יותר דברים משותפים ממה שאת רוצה לדעת, אבל לא נורא, כי לפחות ככה הכול נשאר במשפחה.