היש שופטים בישראל?
זעקתם של הקורבנות אינה נוגעת כביכול בנפשם של השופטים. אלה שאמורים להגן על הצדיק ולרדוף את הרשע. רבים מהם ממשיכים לפסוק פסקי דין קלים
לפני קרוב לשלושים שנה זעק ראש הממשלה מנחם בגין בתגובה להחלטת בית המשפט העליון כנגד עמדתו כי "יש שופטים בירושלים", ובכך הבהיר קבל עם ועדה את בטחונו ואמונתו ללא סייג במערכת בתי המשפט. 3 עשורים מאוחר יותר, הפשע המשתולל ברחובותינו לעומת העונשים הקלים, לעיתים אף המבזים, שמקבלים רוצחים, שודדים, גנבי מכוניות ושודדי זקנים וזקנות או מנצלי ילדים וילדות, מעלים שאלות קשות לגבי תרומתם של בתי המשפט לביטחונו של האזרח הפשוט, הממלא בנאמנות אחר חוקי המדינה, משלם מסים, ונמנע מהפרעה לסדר הציבורי.
עוד ועוד בני גיל הזהב, אלה שבנו את המדינה ותרמו לחוסנה, מותקפים ביציאה מהבנק, בתוך ביתם, או בטיול ערבית בגן הציבורי, ואין מושיע. בני משפחתם מעלים שוב ושוב את החשש כי התוקפים (שבמקרים רבים נתפסים לאחר זמן קצר) ישוחררו למעצר בית, יקבלו עבודות שירות, או במקרים שבהם השופט "יחמיר במיוחד", יקבלו שנתיים מאסר בפועל, ולאחר ניכוי שליש על התנהגות טובה ייצאו לחופשי בראש מורם. קורבנותיהם, למותר לציין, כבר לא יתאוששו לעולם. הם יישארו ספונים בביתם מאחורי סוגר ובריח, ואילו תוקפיהם ילעזו ברחובות העיר.
זעקתם של הקורבנות, בני כל הגילים, העדות, הגזעים והדתות, איננה נוגעת כביכול בנפשם של השופטים - אלה שאמורים להגן על הצדיק ולרדוף עד חורמה את הרשע. רבים מהם ממשיכים לפסוק פסקי דין קלים ועונשים הנתפסים על-ידי רבים כמגוחכים. רבים מבני הארץ, אלה שלא קיבלו השכלה משפטית אך בעלי היגיון בריא, משפשפים את עיניהם בתדהמה ושואלים - היש שופטים בישראל? היש מי מבין השופטים שמבין כי זכויות הפרט הן זכויותיו של האזרח שומר החוק, לא של התוקף זקנים וילדים? והמשכילים יוסיפו - האין מבין שופטינו המבינים כי במעשיהם אלה הם כורתים את הענף עליו הם יושבים?
אובדן האמון במערכת המשפט והמסר ההרסני העובר לבני הנוער כל אימת שמתפרסם פסק דין מקל, מסכנים קודם כל את מערכת המשפט עצמה. בני הנוער המצויים בתקופת בחינת גבולות המותר והאסור בחברה, בעיצומו של תהליך עיצוב זהותם כבוגרים בחברה, "מגלים" כי במדינה בה הם חיים אפשר לגנוב ולא להיענש קשות, אפשר להרוג ולצאת לחופשי לאחר שנים ספורות, אפשר לגנוב תיק של זקנה חסרת אונים ולשמוע מהשופט הערת אזהרה בבחינת נו-נו-נו.
כאשר המסר היוצא מהשופטים, שהשפעתם על עיצוב הנוער איננה בהכרח פחותה משל מוריהם בחברת המידע בה אנו חיים, איננו קושר בין מעשה ועונשו, בל נתפלא כי הסכין נשלפת במהרה, בגדי קורבן האונס מופשטים, מורים מאוימים, רופאים מותקפים ורכוש נגנב על-ידי אלה שלא מלאו להם עדיין 18 שנים.
המשך הענישה המקלה, לצד העלייה בשיעורי הפשיעה והירידה בתחושת הביטחון האישי, עלולים לגרום לעוד ועוד אנשים להצהיר בגלוי כי אינם מאמינים במערכת המשפט ולייחל ליום בו מנהיג חזק "יעשה סדר" ויחזיר את הענישה למקומה המכובד. האם תוכל אז מערכת המשפט המבוססת על ערכים ליברליים ודמוקרטיים להמשיך ולפעול? האם יכולים שופטים לשפוט כאשר אמון הציבור בהם קטן? היוכלו אז השופטים להישאר על כסאותיהם?
כל החרד מפוליטיזציה של מערכת המשפט צריך להבין כי מערכת ארגונית שאיננה פועלת בהלימה מסוימת לסביבתה, סופה שתיעלם או תוחלף במערכת אחרת. בתי המשפט חייבים לשכנע את הציבור כי השופטים אינם יושבי מגדל שן המנותקים מהעם ומרגשותיו, הפוסקים בהתאם לתפיסת עולם שאיננה מתאימה לחברה בה האלימות גואה ורכושו של האזרח מופקר לכול. כל זמן שהציבור חש כי אין הדבר כך, שום חינוך לאזרחות ולדמוקרטיה לא יוכל לשכנע אותם כי מערכת משפט ליברלית במדינה דמוקרטית עדיפה על צורת שלטון אחרת.
אדם שהותקף על-ידי רשע, או שביתו נפרץ ונבזז, ורואה בעיניים כלות כיצד התוקף או הגנב משוחררים כלאחר יד, יחפוץ בשומר חייו ורכושו, לא בנאום ליברלי מעמיק ופורה ככל שיהיה, על משפט ליברלי "הוגן" במדינה דמוקרטית.
ד"ר יזהר אופלטקה, ראש המסלול למינהל, חברה ומדיניות בחינוך, אוניברסיטת בן גוריון
קשישה שהותקפה השבוע באכזריות. מה יהיה העונש?
צילום: עמית מגל
מומלצים
