המנצחים והמפסידים של השבוע

1. צבי זיו, מנכ"ל הפועלים. רווחי עתק והמנייה יורדת

במבט כולל על אירועי השבועות האחרונים ספק אם צבי זיו, מנכ"ל בנק הפועלים, היה מגיע לטור המנצחים שלנו, אבל אי אפשר להכתיר כ"מפסיד" את מי שהציג השבוע רווח נקי של 826 מיליון שקל ברבעון השלישי - הרווח הרבעוני הגבוה ביותר שהשיג אי פעם הבנק. אין מלה אחרת זולת 'מצוין' לתאר את הדו"ח שהציג בנק הפועלים - הבנק השיג לא רק רווחי שיא אלא שיפר את ביצועיו בכל הפרמטרים בהם נבחנים הבנקים. לצד הרווחים, שיפר בנק הפועלים גם את התשואה להון, הפחית מאד את ההפרשות לחובות מסופקים ועשה חיל גם בתשלובת ישראכרט שלו, שהכנסותיה מתחילת השנה היוו 30% מההכנסות התפעוליות של הבנק. האנליסטים והשוק ידעו שדו"חות הפועלים הולכים להיות מצוינים. אבל למרות זאת ירדה מניית הבנק ב-11.5% בשלושת השבועות הראשונים של נובמבר. מתברר כי המשקיעים לא מסתכלים רק על השורה התחתונה, והם בוחנים את הבנק גם בפרמטרים אחרים - שקיפות למשל. שם נכשל בנק הפועלים לחלוטין. בדו"חות הכספיים דיווח הבנק על הפסד של 30 מיליון דולר (120 מיליון שקל) בהשקעותיו במכשיר פיננסי המתבסס על שוק המשכנתאות האמריקאי, אבל רק לפני שבועיים הודיע הבנק כי ההפסד יסתכם ב-12 מיליון דולר בלבד. הפועלים גם לא דיווח, אלא בשלבים, על היקף החשיפה המלא שלו למשבר האשראי בארה"ב, והמשקיעים החלו לאבד אמון בבנק ובמניה. המיליארדים שנמחקו משווי הבנק בגלל צניחת המניה גרמו לבנק הפועלים גם לאבד, לטובת בנק לאומי, את התואר 'הבנק הגדול ביותר'. לראשונה מזה שנים השיג בנק לאומי את הפועלים, וכעת הוא נסחר לפי שווי של 24.4 מיליארד שקל, ב-175 מיליון שקל יותר מבנק הפועלים. זה אולי לא הפרש כל כך גדול בשקלים, אבל הבדל של שמיים וארץ באגו הפגוע של צבי זיו והנהלת בנק הפועלים.

2. משה קפלינסקי, האלוף הפורש יחשמל לנו את המכונית

מפעל עדיין אין, אפילו לא תוכנית עסקית, אבל מנכ"ל כבר יש למיזם המכונית החשמלית של שי אגסי והחברה לישראל של סמי ועידן עופר. השבוע התבשרנו כי סגן הרמטכ"ל הפורש, האלוף משה קפלינסקי, גויס לתפקיד מנכ"ל המיזם. קפלינסקי, שהתמודד על תפקיד הרמטכ"ל לאחר פרישת דן חלוץ והפסיד לגבי אשכנזי, נסע לארה"ב להשתלמות, (על חשבון משלם המסים אלא מה) ושם גויס לתפקיד הראשון שלו באזרחות. מכיוון שמדובר בפרויקט פרטי, לא ברור מה בדיוק יעשה קפלינסקי במיזם המכונית החשמלית, שעדיין נמצא בחיתוליו, וגם לא ברור איזה שכר יקבל שם, אבל קרוב לודאי שקפלינסקי צונח היישר לאלפיון העליון של השכר בישראל. משנודע כי החליט לפרוש מצה"ל קיבל סגן הרמטכ"ל הצעות לא מעטות מהסקטור העסקי, למרות שהוא היה שותף מלא לניהול מלחמת לבנון הכושלת, ובין היתר הוזכר שמו כמועמד לתפקיד מנכ"ל חברת החשמל. בסופו של דבר גייסה אותו לשורותיה החברה לישראל של סמי ועידן עופר, הידועה בנדיבותה כלפי מנהליה הבכירים. אתם שואלים מה מביא עימו אלוף בצה"ל למיזם עסקי וטכנולוגי דוגמת פרויקט המכונית החשמלית? קודם כל, יכולת ניהול של ארגונים גדולים ומורכבים, אבל לא פחות מזה - קשרים במסדרונות השלטון. במדינה שבה שר התחבורה הוא רמטכ"ל לשעבר (שאול מופז), שר התשתיות הוא תא"ל במיל' (פואד בן אליעזר) והשר לאיכות הסביבה הוא סגן ראש השב"כ לשעבר, גדעון עזרא, מינויו של אלוף במיל' נראה לפתע כדבר הכי טבעי בעולם. קפלינסקי הוא בדיוק האיש המתאים לסלק את המוקשים מהדרך עליה מבקשים לנסוע אגסי ועופר במכונית החשמלית שלהם.

3. עמוס לסקר, סוף סוף מנכ"ל חדש לחברת החשמל

מזל טוב. סוף סוף נבחר מנכ"ל חדש לחברת החשמל. 4 חודשים חלפו מאז התפטר המנכ"ל הקודם, אורי בן נון, ועד שנמצא לו מחליף. לא פחות מ-47 מועמדים הציגו את עצמם לתפקיד הנחשק, ומאחר שמדובר (עדיין) בחברה ממשלתית, גם לפוליטיקאים היה מה לומר בענין הזה. השבוע סוף נמצא האחד - עמוס לסקר, עוד תכירו את השם, הוא המנכ"ל החדש של חברת החשמל. ועדת האיתור, שסיננה את המועמדים, הגישה לבסוף לדירקטוריון החברה שני מועמדים לבחירה - את לסקר ואת משה בכר, סמנכ"ל הייצור הוותיק בחברת החשמל, ששימש בחודשים האחרונים גם כממלא מקום המנכ"ל. בחירתו של לסקר, מנכ"ל מוצנח מבחוץ, לא היתה ברורה מאליה. את הקריירה שלו הוא בנה דווקא בתחום הטלקומוניקציה (הוא ניהל בעבר את חברת הכבלים גוונים, את קבוצת "מד 1" מפעילת כבל התקשורת התת-ימי, את גלובסקום ואת גילת סאטקום). מולו עמד לבחירה איש החברה הוותיק, סמנכ"ל בכיר שצמח מלמטה ונחשב לאחד המומחים הגדולים בארץ לייצור חשמל. בכר אף הספיק להשתפשף במשך 4 חודשים בכסא המנכ"ל כממלא מקום זמני. אלא שהדירקטוריון העדיף את לסקר חסר הניסיון בתחום החשמל, שגם לא ניהל עד כה ארגונים בסדר גודל שמתקרב אפילו לחברת החשמל. אולי דווקא היותו של בכר מועמד מתוך החברה היא שעמדה לו לרועץ. העובדים, שרבים רואים בהם המנהלים האמיתיים בחברת החשמל, לא הסתירו שלסקר עדיף להם על פני בכר. יתכן שסברו שיהיה להם קל יותר "לאלף" מנכ"ל שבא מחוץ לחברה על פני בכר, שמכיר כבר את כל ה"שטיקים" של העובדים. האם זה היה בסופו של דבר הגורם שהביא את רוב הדירקטורים לתמוך בלסקר? איננו יודעים, אבל במקום כמו חברת החשמל, שאמורה, ביולי 2008, לעבור מהפכה מבנית במסגרת הרפורמה במשק החשמל, לא נתפלא אם לעמדת העובדים היה משקל נכבד בבחירת המנכ"ל.

1. דודי ויסמן, רבוע כחול. "מגה בעיר" - עדיין לא סיפור הצלחה

נכון, עוד מוקדם לקבוע כי השקתה של רשת "מגה בעיר" מקבוצת הרבוע הכחול, נכשלה. רק באמצע חודש אוגוסט השנה הושקה תת-הרשת החדשה שמנסה לשכנע את תושבי הערים שלא כדאי כבר לנסוע לחנויות הדיסקאונט שמחוץ לעיר, שכן ב"מגה בעיר" המחירים יקרים אך במעט, אך הדלק לא מתבזבז. או.קיי, אז מוקדם עדיין לשפוט, אבל הסימנים הראשונים לא מבשרים טובות. השבוע פירסמה רבוע כחול את הדו"חות הכספיים שלה לרבעון השלישי שהצביעו על נפילה ברווח למרות הגידול בהכנסות. השקת "מגה בעיר" הקיזה הון מהחברה, שהלך הן להסבת 104 סניפי הסופר-סנטר לסניפי הרשת החדשה, והן למסע פרסום יקר להחדרת המותג החדש. הבעיה היא שגרף ההכנסות לא גדל בקצב הנדרש. עכשיו נשאלת השאלה האם "מגה בעיר" אכן תסדר מחדש את הרווחיות של הרבוע הכחול? תלוי את מי שואלים - דו"ח של חברת סטורנקסט שפורסם בשבוע האחרון הגדיר כהצלחה את השקת "מגה בעיר", שכן הוא מצא כי חל גידול של יותר מ-15% בהיקף הקונים בחנויות הרשת מאז יום ההשקה. לעומת זאת, דו"ח של חברת נילסן דווקא לא מתפעל מביצועי הרשת החדשה. באוקטובר השנה ירד, על פי נילסן, נתח השוק של רשת הרבוע הכחול ל-23.3% לעומת 24.3% בספטמבר ו"מגה בעיר" לא מצליחה בינתיים להיות מנוע צמיחה של ממש. מי משתי חברות המחקר הללו צודקת? את התשובה נדע כנראה רק בעוד 3 חודשים, בתום הרבע האחרון של השנה, כאשר "מגה בעיר" תהיה כבר מבוססת והוצאות ההקמה וההחדרה יירדו. דודי ויסמן, בעל השליטה ברבוע הכחול, לקח הימור לא קטן כאשר הניח שהגידול בקונים יפצה על  הירידה בשיעור הרווח בגלל הוזלת המחירים. אבל איך אמר בני גאון - רק המעז מנצח.

2. יצחק לבני. בג"ץ הכשיר את הדחתו מחברת החדשות

טוב לדעת שגם בית המשפט העליון סבור שלא כל מגע בין הון לשלטון פירושו המיידי הוא שחיתות. השבוע דחה בג"ץ עתירה שהגישו חברי כנסת נגד מה שהם כינו הדחתו המכוונת של יצחק לבני מתפקיד יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2. הח"כים אריה אלדד, רן כהן ושלי יחימוביץ, טענו בעתירתם כי לבני הודח מתפקידו בגלל התנגדותו למינויו של רפי גינת, מועמדם המועדף של הזכייניות, לתפקיד מנכ"ל חברת החדשות. הם אף האשימו את חברי מועצת הרשות השנייה כי פעלו להדחתץו של לבני בעקבות לחץ שהפעילו עליהם הזכייניות המסחריות, רשת וקשת. אבל בג"ץ קבע השבוע כי "לא הוצג בפנינו בסיס עובדתי וראייתי לטענה שהתקיימה 'קנוניה' בין הזכייניות למועצה". במלים אחרות, בג"ץ אמר לח"כים שעל סמך תחושות בטן ועמדות פוליטיות עוד לא מוציאים צוי מניעה. יצחק לבני, שחבש לרגע את כובע הלוחם בשחיתות של ההון, יוצא מן הפרשה הזו בסך הכל כיו"ר שכהונתו הסתיימה על פי חוק, ולא הוארכה לכהונה נוספת. מה לעשות. 

3. עומר גולן. ההתאחדות פינצ'רה לו את המרצדס

עומר גולן, שחקן מכבי פ"ת ונבחרת ישראל בכדורגל, קנה בשבת שעברה את עולמו כשהבקיע את שער הניצחון במשחק נגד רוסיה, אבל הפסיד מכונית מרצדס מפוארת בשווי של 50 אלף ליש"ט. פרד דאן, בעל חברת ההימורים הבריטית 'בטפרד', הבטיח את המרצדס במתנה לשחקן הישראלי שיבקיע את שער הניצחון של ישראל מול רוסיה, ניצחון שהיה משאיר לאנגלים סיכוי להעפיל ליורו 2008, אם היו מנצחים את קרואטיה (אבל הם הפסידו ועפו מהאליפות). עומר גולן עמד באתגר וכבש את שער הניצחון לרשת הרוסית, אבל את המרצדס הוא לא יקבל. לאחר המשחק נזכרה ההתאחדות להודיע כי על פי חוות דעתו של היועץ המשפטי שלה היא אוסרת על גולן לקבל את מכונית הפרס. גם אם מבחינה משפטית צודקת ההתאחדות בהחלטתה לשלול מגולן את המרצדס, הרי שהתנהלותה בעניין זה היתה מבישה שלא לומר מושחתת. לפני המשחק, כשכולם דיברו על המרצדס המובטחת, בחרו ראשי ההתאחדות לשתוק. למה להם לקלקל לשחקנים את החשק לנצח? אז הם שתקו. רק אחרי המשחק, כשהמטרה הושגה והגיע הזמן לממש את הפנטזיה, נזכרו בהתאחדות לשמור על האתיקה של השחקנים ואסרו על קבלת המרצדס המובטחת. מישהו אמר הגינות בספורט?