די להשתלחות בבעלי פטור
מחברה המגלה רגישות כלפי חולים ובעלי מום הפכנו לחברה שבה אישור על בעיה רפואית מהווה כתם מוסרי. ההיטפלות של האלוף שטרן לבעלי פטור רפואי מקוממת ביותר
אין ספק כי התקשורת והשיח הציבורי בכללותו אמורים לערוך דיונים נוקבים בשאלת "ההשתמטות" – האם לימוד תורה, שייכות לאומית, מצוינות בספורט, פציפיזם מצפוני ושאר סיבות הם עילות מוצדקות לפטור משירות צבאי. עם זאת, ההיטפלות של האלוף אלעזר שטרן לבעלי פטור רפואי מקוממת ביותר, ומהווה גושפנקא רשמית להשתלחות חסרת רסן בבעלי פטור רפואי בתקשורת - למשל הצהרתו של יו"ר רשות השידור כי בעל פטור שכזה אינו יכול לייצג את ישראל באירווויזיון.
עוד יותר אני מצר על השתיקה בקרב אנשי הרוח הישראלים כנגד ההידרדרות המעין פאשיסטית שהחברה שלנו עוברת בכך שהיא דורסת את כבוד הפרט וזכויותיו בשם קידום מטרה קולקטיבית צבאית.
לא נעלמה מעיני העובדה כי רבים הרמאים והמתחזים העושים עצמם חולים ובעלי מום אך ורק לשם קבלת הפטור. לא חסרים גם אנשים המחזיקים בתו נכה ללא כל הצדקה או נופשים להנאתם במסווה של חופשת מחלה. האם מעתה נעלוב בכל נכה ובכל עובד השרוי בחופשת מחלה? חלילה לנו מלשכוח כי לרוב בעלי הפטור הרפואי יש בעיות רפואיות אמיתיות, ולא כל בעל פטור מתקבל כמתנדב. כולם עברו בדיקות בידי רופאים מומחים והערכות בוועדות מומחים שנתנו להם את הפטור.
ההתקפה והזלזול בבעלי הפטור מהווה באפן עקיף זלזול או הטלת דופי בעבודתם של רופאים רבים, אבל הדבר החמור מכל הוא שמחברה המגלה רגישות מיוחדת כלפי חולים ובעלי מום הפכנו לחברה שבה אישור על בעיה רפואית מהווה על פניו כתם מוסרי.
נכון שניתן למצוא בעלי פטור רבים משתזפים על שפת הים או במכוני כושר, אך הדבר אינו הופך אותם לבריאים וחסונים. לא חסרים בעלי רהב שמסתירים מתחת לקריירה של דוגמנות או משחק ומבעד למניפולציות של יחסי ציבור הפרעות נוירולוגיות, פסיכיאטריות, אורטופדיות ובעיות רפואיות קשות נוספות כגון סוכרת, אפילפיסה, מחלות כליה מולדות ועוד צרות, שלא נדע.
רבים מבעלי הפטור, ובמיוחד ידוענים שונים, חרדים ביותר בנוגע לפרטיותם, וחלילה לנו מלכפות עליהם בחירה בין סטיגמה לבין התערטלות רפואית בפומבי. שכחנו גם כי שיקולים רפואיים אינם יכולים להפוך למושא למדיניות ציבורית וחקיקה, ועל כן אין הם עניין לשיח ציבורי. לא הכנסת, לא הממשלה וגם לא בתי המשפט מוסמכים לקבוע מי כשיר מבחינה רפואית ומי לא. לא ראש הממשלה, לא נשיא המדינה וגם לא שר הביטחון מוסמכים לבטל פטור רפואי. את כל הפטורים האחרים – כן.
הצבא באמצעות חיל הרפואה הוא הגוף היחיד האמון על שיקולים רפואיים במדיניות הגיוס, והוא מעניק פטורים רפואיים אך ורק באמצעות הליכים רפואיים. אלו ראויים לבקרה ולביקורת, אך בצנעה ובאמצעים קולגיאליים, ולא במסע שיסוי ציבורי. האלף שטרן הרי לא יקח על עצמו את האחריות לקבוע כשירות רפואית למועמדים לשירות, ולא יתווכח עם רופאים, אז שיואיל בטובו ויימנע מלהטיל בפומבי דופי בבעלי הפטור.
עלינו הרופאים החובה למחות על ההתערבות באוטונומיה המקצועית שלנו ובאמון של הציבור בנו. וחשוב עוד יותר - למחות על החברה ההופכת חולים ובעלי מגבלות לאזרחים סוג ב', כמעט בוגדים.
ד"ר יחיאל בר אילן, מרצה בכיר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א
