אולמרט לוקח עמו לוועידת השלום את לבני וברק. אבל איך הם יחזרו לישראל אחרי הוועידה? אולמרט יחזור מרוצה, כמו תמיד. לבני תודיע למשפחתה שהשנה הקרובה לא תהיה קלה. וברק? הוא יצטרך להחליט אם הוא שמאל שוחר שלום או ימין רדוף פרנויות ביטחוניות
פורסם:
23.11.07, 09:34
ציפי לבני תטוס מחר בלילה עם אהוד אולמרט במטוס אחד לבירת ארה"ב. אהוד ברק ייצא קצת אחריהם, בטיסה מסחרית לניו-יורק, וביום ראשון בערב יגיע לוושינגטון. שלושת חברי המטבחון המוביל את ישראל בימים אלה ילונו באותו בית מלון מפואר - מנדרין - שחלונותיו צופים אל הבית הלבן מצד אחד ואל וושינגטון ממוריאל שעל האגם מן העבר השני. ועידת אנאפוליס אולי לא תביא את השלום עם פלסטין, אך הביאה לישראל שלישיית מנהיגים שלוקחים אותה אל עבר האופק הלא ברור.
לבני ל-ynet:
"העולם מקבל את עמדתנו" / רוני סופר
שרת החוץ סבורה כי העמדה הישראלית, לפיה הוועידה היא רק תחילתו של התהליך, נקלטה בעולם. לבני רואה הצלחה רבה בכך שהוועידה תניע מהלך, שבו ביטחון מדינת ישראל הוא חלק בלתי נפרד
יום לפני היציאה לוועידת השלום, חברי השלישייה נינוחים יחסית. יותר מזה הם לא יכלו לעשות. ראש הממשלה מתהדר בכך ששבר את הסטטוס-קוו עם הפלסטינים. "אני רואה גם את הסיכויים, אך בהחלט לא מתעלם מהסיכונים", אמר לאנשיו. לבני מתהדרת
בכך שהעבירה את העולם, רובו ככולו, אל צדה של ישראל. "רק חודש וחצי מאז נכנסתי להוביל את המשא ומתן, העולם אינו מסתכל על ישראל כעל סרבנית שלום, אלא מצפה לראות מי ממדינות ערב מסרב לעלות לרכבת היוצאת מאנאפוליס". אהוד ברק מתהדר ב"כן ולא", שהיה לסמלו המסחרי של שמעון פרס: "אני בעד אנאפוליס, אך קודם כל ביטחון ישראל", אמר ערב הוועידה.
שלושתם יישבו יחד מול בוש בחדר הסגלגל ביום שני הקרוב ב-11:00. אולמרט בלע צפרדע כשצירף שניים אלה למטבחון שלו, כפי שדווח
כאן לפני חודשים אחדים. התמורה היתה שקט פוליטי. עכשיו, בוועידת אנאפוליס הוא משלם את המחיר - לא הוא לבדו מוביל את התהליך המדיני. גם לבני וברק בתא הנהג. בינתיים, תודה לאל, מצליח הטריו לשמור שהרכבת לא תרד מהפסים. אמנם היעד לא ברור, גם הדרך לא ממש, אבל הרכבת הזאת כבר יצאה מהתחנה. בימים טרופים אלה גם זה הישג.
בין שתי ערים
סמוך לנחיתתה בוושינגטון תבקר לבני אצל ידידתה, רוקמת תחרת אנאפוליס, רייס. כאותה נמלה עמלה, לא מתכוונת לבני להותיר שום דבר למזל הטוב. אלוהים, אמר ניטשה, מצוי בפרטים הקטנים. לבני מאמינה בזאת בכל לבה. היא תסגור עם רייס את הקצוות, ציפורה לא אוהבת הפתעות. הנשים החזקות האלה תקבענה מה יאמר בהצהרה המשותפת לישראל ולפלסטינים, אם אכן תהיה כזאת, מה יאמרו הישראלים ואיך אמריקה תגבה אותם. עם כל הכבוד לאולמרט, לבני ורייס הן היום הציר החם שבין שתי הערים, בין וושינגטון וירושלים.
אלא שהמשחק השבוע אינו מתנהל בין שתי ערים אלה. המשחק יתנהל בין וושינגטון לאנאפוליס. וושינגטון היא חדר ההלבשה לזירה המרכזית של אנאפוליס. בוושינגטון יתפרו את החליפות ואנאפוליס היא המאני-טיים. שם יותנע, או שלא, תהליך שלום. בזירה זאת יוכרע אם ישראל היא שותפה ליצירת מדינה חדשה על פני הגלובוס. באנאפוליס, יוכל לומר הטריו הישראלי, ייסדתי את מדינת פלסטין. או שלא.
אמנם נכון שהזירה המרכזית היא אנאפוליס. אך על עיר הצדפות המשובחות, המרינה היפהפייה והיאכטות המפוארות, יוטל ביום שלישי הקרוב צלה הכבד של טהראן. אמנם, שם המשחק השבוע הוא ועידת שלום ישראלית-פלסטינית. אבל בפועל, מה שחשוב באמת הוא, יצירת ציר ערבי מתון אל מול פני האיום העולה מן המזרח, ומסתיר את השמש. מדינת פלסטין הוא המחיר שישראל ומדינות המערב ישלמו כדי להסיר את עננת ממשל האייתולות ואחמדי-נג'אד חסר המעצורים. תהליך השלום הזה הוא הקונסטרוקציה שעליה תבנה החזית החדשה נגד איום הגרעין האיראני.
השלישייה הלא קדושה
אהוד אולמרט יחזור ארצה מרוצה, אפילו מרוצה מאוד. כך הוא נוהג לומר בכל פעם שהוא יורד ממטוס. כידוע, מהרגלים ישנים קשה להיפטר. בשבילו, הצלחת אנאפוליס תהיה דלק לקראת מאבקים הממתינים לו במורד הדרך. יש לו לטפל בערמונית
שנתקלקלה. עליו לטפל בליברמן ובאלי ישי הסוררים, שיניחו מוקשים מצד ימין של מפת הדרכים. עליו לטפל בנתניהו ובברק המכריעים אותו בסקרים. עומד לפניו פרסום המלצות המשטרה בפרשת בנק לאומי,
פרסום מסקנות וינוגרד הסופיות, החקירות, ועל כל אלה, אפשרות של מיני מלחמה בעזה שאינה שועה לקולות השלום, ומשגרת בנו קסאמים.
לבני תחזור אחרי אנאפוליס כדי להודיע לבני ביתה שהשנה הקרובה לא תהיה קלה עבורם. כך גם יעשה אבו-עלא בביתו שבשטחים. כמו שזה נראה כרגע, שניים אלה יוסיפו לעמוד בראש צוותי המשא ומתן, שינסו לתפור חליפה כמעט בלתי אפשרית שתכיל את חזון אנאפוליס, שתי מדינות לשני עמים. ללבני זאת תהיה מקפצה לא רעה לנסות ולהשתלט על קדימה בבחירות הבאות. הציבור אומר לה שמבחינתו היא הסיכוי היחיד שיש למפלגה וירטואלית זאת. הצרה היא שהיא עצמה עוד לא סגורה על זה. אבל אחרי אנאפוליס, ובין אבו-עלא לסלאם פיאד, היא תצטרך לקבל הכרעות וגם להודיע עליהן לציבור הבוחרים.
אהוד ברק יחזור לקומה ה-14 בקריה בתל-אביב, ויצטרך להחליט אם הוא שמאל שוחר שלום, או ימין רדוף פרנויות ביטחוניות. בד בבד, הוא יצטרך לשמר את הצבא מוכן לטפל בטרור האיסלאמי-קיצוני המתעצם, אם בעזה, אם בלבנון ואם בסוריה, אם זאת תמשיך להיות גרורתה של טהרן. על משימותיו בנתנז ובבושהאר איננו מדברים כאן, מפאת שיקולי ביטחון שדה. ברק יצטרך להכריע גם אם הוא עומד בדיבורו ועוזב את הממשלה אחרי וינוגרד ב', או שלא.
לבסוף, אולי מעל כל אלה, יידרש ברק לשאלה הכי חשובה, איך, אם בכלל, הוא גובר על נתניהו בבחירות שאולי יהיו כאן הרבה יותר מוקדם ממה שאולמרט היה רוצה, והרבה יותר מאוחר ממה שביבי מבקש.
2008 הולכת להיות שנה קשה עבור שלושתם. בצוק העיתים, לעת עתה, אוחז המטבחון המשולש ידיים. רק הזמן יאמר אם הטריו הלא קדוש הזה יחזיק מעמד, או שרחמנא לצלן, ישלח ידיו אלה באלה. מבחינת ישראל ופלסטין שבדרך, טוב שימשיכו להיות תלויים זה בזה. אלא שהמלכוד הפוליטי של שלושתם הוא, שכל אחד מהם היה מעדיף לראות את השניים האחרים תלויים זה לצד זה.
