האוסף החי של מרים גורא
למרים גורא מהרצליה שלוש חממות בהן חיים בשלווה יותר מאלף סחלבים, ולדבריה - "לטפל בסחלבים זה ממש כמו לטפל בילדים"
בניגוד לכל שאר האספנים שהכרתי עד כה, למרים גורא (64) אוסף חי ונושם – סחלבים. בשלוש החממות הממוקמות מאחורי ביתה שבהרצליה חיים בשלווה יותר מאלף סחלבים כאשר הטיפול בהם ממלא את כל עולמה.
"לטפל בסחלבים זה ממש כמו לטפל בילדים", מסבירה גורא שכבר מתעסקת עם נכדים במקום ילדים. "יש צורך במכשירי מעקב אחרי לחות וטמפרטורה, צריך להילחם במזיקים, כאשר הטיפול הוא יום יומי ותובעני. משום מה יש תדמית שמאוד קשה לגדלם, מה שלא נכון אלא לגבי זנים ספציפיים אותם אנחנו מרחיקים מסביבת הגידול הטבעי שלהם ואז יש להתאמץ הרבה יותר".
גורא מסבירה שלוקח שנים רבות ואפילו עשרות עד שניתן להגיע לתוצאות עם חלק מהזנים: "פנה אלי אספן בן 70 שהיה להוט להתחיל לאסוף סחלבים מהתחלה - מה יכולתי להגיד לו? הראשונים שהוא היה רואה פורחים זה כשהוא יהיה בן 100...."
אז נכון - אמנם הזמן שלוקח לסחלבים להגיע לבגרות משתנה מזן לזן, אבל למזלנו יצא לנו לראות כמה במלוא תפרחתם, גם אם זה לקח לאחד מהם 8 (!) שנים להגיע לבגרות. והאספנית? היא מביטה בו בגאווה - "האוונדה שהגיע מתאילנד ממש כאילו יצאה מהרחם כיוון שצורת הריבוי שלה נחשבת לאחת המסובכות שיש, לאחר מכן אני נהנית כל פעם מפריחה מחדש כי הצמח כבר בוגר".
יש משהו קסום ומרגיע להסתובב עם גורא בין מאות הסחלבים. דבר לא נעלם מעיניה – כאן היא מלטפת שתיל צעיר, כאן מזיזה טפטפת, והנה היא כבר בקצה השני מביטה בדאגה במד הטמפרטורה: "בקיץ חברת החשמל מחייכת ובעלי בוכה בכלל האוסף שלי – זו השקעה עצומה אבל מבחינתי שווה את הכל. אני חיה את הסחלבים והתמורה שאני מקבלת זה לקום בבוקר ולראות פריחה של זן נדיר שיכולה לארוך רק יום אחד שהופך עבורי למיוחד מאוד".
מי שרוצה ללמוד יותר על עולם הסחלבים מוזמן להיכנס לאתר של "אגודת חובבי הסחלבים": http://www.ios.co.il
מומלצים
