"הישראלים אוהבים אותי כמו את הבן שלהם"

ג'רי סיינפלד, האיש והאגדה, הגיע לארץ לפני כמה ימים כדי לקדם סרט האנימציה שלו, "Bee movie", שהוא הפרויקט המשמעותי הראשון שיצר מאז ירדה סדרת הטלוויזיה "סיינפלד" לפני תשע שנים. סיינפלד התארח במסיבת עיתונאים במלון "הילטון" בתל-אביב עם ג'פרי קצנברג, מנכ"ל אולפני האנימציה "דרימוורקס", שהפיקו את הסרט, ואייל קיציס, המקבילה הדיבובית שלו בארץ. סיינפלד ענה על שאלות העיתונאים המקומיים ושיתף את הנוכחים בפרטי הביקור שלו בארץ. הערב (א') הוא ישתתף בהקרנת הבכורה החגיגית.

 בתשובה לשאלה למה לקח לו כל-כך הרבה זמן להגיע לפרויקט נוסף, ענה סיינפלד כי "הדרך היחידה שלי לעבוד היא כשאני יוצר את החומר, אז לקחנו זמן כדי למצוא את דבר המושלם ואני אוהב דבורים, אני חושב שהן מין מאוד מעניין אינטליגנטי שעובד קשה, עם ערכים טובים, דומים מאוד לישראלים".  

סיינפלד. תמיד שמח לעצבן את הטרוריסטים (צילום: אור ברנע)

פגשת את אולמרט.

"כן, זה היה מצחיק. לא ידעתי איך הגעתי לשם. לפוליטיקאים וקומיקאים יש הרבה מהמשותף. שנינו אומרים דברים כדי לגרום לאנשים לחבב אותנו".

סיינפלד. הישראלים מסתכלים עליו כמו על הבן שלהם (צילום: אור ברנע)

אני רוצה לקחת אותך חודש אחד קדימה לעונת הפרסים, וכנראה שתשתתף בה עם "בי מובי".

התבקשנו לא לשאול על הסדרה "סיינפלד", רק על הסרט. אז תעשה סרט מ"סיינפלד"?

"לא, 'סיינפלד' היתה סדרת טלוויזיה והיא עבדה הכי טוב בתור סדרה. סרט זה עניין שונה לגמרי".

עשיתי שיעורי בית וקראתי את כל החומרים על הסרט, אתה מוזמן לשאול אותי כל שאלה שאתה רוצה.

"אה, באמת? אז יש לי שאלה בשבילך. למה שני הדובים - הדב שנראה כמו פו ודב הגריזלי - כל כך שונים אחד מהשני?"

אפשר להיכנס לביולוגיה של זה.

"אני לא חושב שאת באמת מוכנה לראיון הזה. התשובה היא כי זה מצחיק".

קצנברג, סיינפלד וקיציס, המקבילה הדיבובית בארץ (צילום: אור ברנע)

המדינה יותר בוגרת

עד היום הישראלים נהנים להזכיר לסיינפלד את התקופה בה עבד במטעים בקיבוץ סער, בתחילת שנות ה-70. סיינפלד בן ה-17 הגיע לארץ כמתנדב, ועד היום נהנה לספר שהתקופה ההיא היתה נפלאה. בתשובה לשאלה מה השתנה בארץ מאז הימים בהם הגיע לפה כנער, ענה סיינפלד ש"כשהייתי פה בגיל 17 ועבדתי בקיבוץ, אף אחד לא באמת התעניין בי או רצה לפגוש אותי. כל יום הייתי בשדה ואף אחד לא ביקש ממני חתימה או רצה להצטלם איתי, רק נתנו לי להירקב במטעי הבננה ולא פגשתי את ראש הממשלה אפילו פעם אחת.

"אבל המדינה הזאת בוגרת יותר מזו שהיתה ב-1970. אז היא היתה יותר עצבנית, ועכשיו - למרות שיש לישראל בעיות - היא יותר שרירה, ויש תחושה שהיא תשאר כאן לתמיד. באמריקה לפעמים דואגים לגביה, לא יודעים מה יהיה, אם יהיה שלום, אבל עכשיו אני מרגיש שהדברים הולכים להשתפר".

העובדה שנולדו לך ילדים במהלך העבודה על הסרט הפכה אותך לבקיא בהומור של ילדים?

"לא ממש חשבתי על הילדים שלי אבל אני מניח שהם תמיד אצלי בראש. לא ידעתי איזה בדיחות יצחיקו אותם, והייתי מאוד מופתע. אחד הדברים שמרגשים אותנו הוא העובדה שהסרט הפך ללהיט בקרב ילדים, כי אני חשבתי יותר איך לבדר את ההורים, ועד עכשיו היתה לנו הצלחה עם שניהם".

הסרט מדבר הרבה על עבודת צוות. איזה התפשרות נדרשה מצדך

בעבודה כזו?

"עיקר העבודה שלי היא בסטאנד אפ, אז אין לי מושג לגבי עבודת צוות ואני לא באמת מתפשר על משהו. אבל אם יש לך רעיון טוב ואתה עושה את העבודה מספיק טוב, אני לא חושב שצריך להתפשר. כשעובדים עם סטודיו גדול הוא בא ואומר אם לעשות את זה ככה או אחרת, אבל אני הרגשתי שאם אני מביא רעיונות טובים מספיק, לא צריך להתפשר. אז התפשרות היא לא תמיד בלתי נמנעת".

ג'פרי, איך זה לעבוד עם בחור מתחיל כמו ג'רי סיינפלד?

"זה היה חלום שהתגשם. אני בעסקי הסרטים 35 שנה, ומעולם לא היה לי משהו יותר מרגש, בטח לא פרויקט שצחקתי בו כל כך הרבה".

ג'רי, ראינו אותך היום בביקור ב'יד ושם', מאוד התרגשת שם. זה אותו ג'רי סיינפלד שהתמזמז ברשימת שינדלר (בסדרה "סיינפלד")?

"לא, בהחלט לא היו שם שום התמזמזויות".

יכול להיות שבחלקים מהסרט, שבהן הדבורים בכוורות רוססו בגז, היתה

 רמיזה לשואה, או שאני טועה?

"אתה טועה, אתה בהחלט טועה".

סדרת הטלוויזיה אימנה אותך באיזה שהוא אופן לעבודה על הסרט?

"יש הבדל עצום בין סרט לסדרת טלוויזיה. אם היה איזה סוג של אימון או דרך ללמוד איך לעשות סרט מוצלח, הייתי מתמסר לזה, אבל אף אחד לא יכול ללמד אותך איך לספר סיפור טוב או איך לבדר קהל ולהשאיר אותו צוחק מצד אחד ומרותק לסיפור באותו זמן.

"בקשר לטרוריסטים, אני לא חושב שאני יכול לעשות הרבה בקשר לטרוריסטים, אבל כשאנחנו עובדים על סרט והוא מצליח, אני חושב שזה מעצבן את הטרוריסטים, ואם אי אפשר לעצור אותם לפחות אפשר לעצבן אותם".