מפת דרכים לא חוקית
כשהאו"ם החליט שזכויות העם היהודי בפלשתינה הן בהתאם להחלטות חבר הלאומים, הוא בעצם קבע ששני עברי הירדן שייכים ליהודים. לא יתכן שאנחנו נוותר על אדמות אלה, וכך על זכויות הדורות הבאים
בשלהי מלחמת העולם הראשונה ב-1919, במסגרת הסכמי ורסאי, התקבל הסכם ויצמן-פייסל, שבו הוחלט כי האימפריה העות'מנית תחולק למדינה ערבית אחת ולמדינה יהודית אחת. המדינה היהודית תשתרע על כל פלשתינה - כולל ירדן של
היום. הודגש שכל העמים חייבים לעודד באופן דחוף עליית יהודים בקנה מידה גדול לפלשתינה, התיישבות יהודית צפופה ועיבוד האדמה באופן אינטנסיבי על-ידי יהודים בכל פלשתינה. בתקופה זאת התקבלו הסכמים דומים בין כל המעצמות של
התקופה, כולל האימפריה הבריטית וארה"ב. כמו כן, חבר הלאומים, הארגון שקדם לאו"ם, קיבל פה אחד,בתמיכת כל 52 המדינות החברות בו, החלטה דומה.
בשלב מאוחר יותר החליטה האימפריה הבריטית - החלטה שאושרה על-ידי חבר הלאומים - לדחות או להקפיא (אך לא לבטל!) את החלטת המנדט (הנאמנות) בפלשתינה המזרחית (ירדן של היום), ולפעול לביצוע ההחלטה רק בפלשתינה המערבית, וליישב יהודים בדחיפות ובצפיפות, כולל באדמות מדינה ובור. כתב המנדט כולל גם את העובדה שרק ליהודים ניתנו בפלשתינה זכויות לאומיות, שזאת אדמה יהודית שניתנה לבריטניה למשמורת למען העם היהודי, עד אשר יוכל לעמוד על רגליו לבד. אסור היה לנאמן להעביר את האדמה בשום דרך, אסור לוותר עליה או להחכירה, לשום ממשלה או מעצמה
זרה, שכן היא יועדה לצמיתות לעם היהודי.
בשלהי מלחמת העולם השנייה הוקם האו"ם, והתקנון שלו כולל את ההחלטה שזכויות של עמים (וחובות שאר העמים העולות מכך), שקיימות מתוקף מנדט של חבר הלאומים, שרירות ותקפות. הדבר גם אושר על-ידי בית הדין הבינלאומי
לצדק, והודגם ויושם במקרה של דרום-מערב אפריקה (נמיביה). המצב הזה, מבחינת החוק הבינלאומי, אושר פעמים רבות בכתביהם של גדולי המשפט הבינלאומי, בהם יוג'ין רוסטוב, יוליוס סטון, סטיבן שוובל ואליהוא לאוטרבך.
על רקע זה ניתן לומר שתוכנית מפת הדרכים של בוש אינה חוקית, שכן היא מטיפה להקמת מדינה ערבית בפלשתינה המערבית, כאשר בארבע חמישיות של פלשתינה כפי שהוגדרה יש כבר מדינה ערבית (הלא היא ירדן), וכאשר יש יותר מ-20 מדינות ערביות, למרות שהערבים טוענים בכל מסמכיהם שהם עם אחד (ולכן מגיעה להם מדינה אחת בלבד).
המנדט של פלשתינה ניתן בצורת נאמנות המעניקה את חלקה המערבי לעם היהודי לצמיתות. קבוצת המוטבים (נהנים) של הנאמנות כוללת את כל הדורות של העם היהודי, ולכן אין זה חוקי שנציגי דור יהודי אחד יוותרו בשם כל הדורות הבאים של היהודיים על ארצם. בדיוק כמו שאח יורש אינו יכול באפן חוקי לוותר על חלקם של אחים אחרים בצוואה. גם בן גוריון הבין זאת.
ד"ר יורם שיפטן, חבר החוג לחוסן מדיני וכלכלי, מדען שהתמחה בזכויות העם היהודי לפי החוק הבינלאומי
לפנייה לכתב/ת 
