השקעת הענק של אבו-דאבי בסיטיגרופ,
הבנק הגדול ביותר בארה"ב, לצד עליית מחיר הנפט החודש לקרוב ל-100 דולר לחבית, העלו שוב לכותרות את השפעתן ההולכת וגוברת של יצרניות הנפט הגדולות מאזור המזה"ת והמפרץ הפרסי על הכלכלה הגלובלית.
השקעתה של אבו-דאבי, שרכשה במסגרת העסקה 4.9% מסיטיגרופ תמורת 7.5 מיליארד דולר, והפכה לבעלת המניות הגדולה ביותר בבנק, לא היתה עוד השקעה רגילה, אלא היוותה סוג של הזרמת חמצן לבנק, שנפגע קשות ממשבר המשכנתאות והאשראי.
סיטיגרופ נאלץ לרשום מחיקה של 6.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, וצפוי לרשום מחיקות נוספות בהיקף של עד 11 מיליארד דולר. בעקבות המחיקות, נאלץ מנכ"ל הבנק, צ'רלס פרינס, להתפטר מתפקידו.
זו גם לא היתה ההשקעה הראשונה של "כספי נפט" בבנק - בעל המניות הגדול ביותר עד השקעתה של אבו דאבי היה הנסיך הסעודי אל-ואליד בין טלאל, שרכש את אחזקותיו, ששוויין כ-6 מיליארד דולר, ב-1991, בזמן שהבנק נאבק בהפסדים על הלוואות באמריקה הלטינית ובקריסת שוק הנדל"ן בארה"ב.
מדינות המזרח התיכון והמפרץ, בעיקר סעודיה, עיראק, איראן, איחוד האמירויות, כווית ולוב, מחזיקות בכשני שלישים מרזרבות הנפט בעולם, ואחראיות על כ-40% מסך ייצור הנפט וכמחצית מייצוא הנפט.
סעודיה היא יצרנית הנפט הגדולה בעולם. המדינה מייצרת יותר מ-9 מיליון חביות נפט ביום, ומחזיקה לבדה בכ-25% מרזרבות הנפט המוכחות. מגזר הנפט אחראי על כ-75% מהכנסות התקציב, 45% מהתמ"ג ו-90% מרווחי הייצוא של המדינה.
כ-30% מהתמ"ג של איחוד האמירויות, שדובאי ואבו דאבי הן הבולטות שבחברותיו, עדיין מבוסס באופן ישיר על תפוקת הנפט והגז, וזאת אחרי מאמצים רבים ומוצלחים בגיוון מקורות ההכנסה. ייצור וזיקוק נפט אחראי על יותר מ-60% מהייצוא של בחריין, ועל יותר מ-70% מהכנסות המדינה.
בעולם שתלוי בנפט לאספקת צורכי התעשייה, החשמל והתחבורה, מדובר בכוח בלתי מבוטל. הכוח, מתברר, רק הולך ומתחזק, לנוכח רמת המחירים הגבוהה של השנים האחרונות: בספטמבר 2003 עמד המחיר על פחות מ-25 דולר לחבית. באוגוסט 2005 הוא עמד כבר על יותר מ-60 דולר לחבית, והחודש רשם כאמור שיא חסר תקדים של 99.29 דולר לחבית.
יצרניות הנפט הגדולות החברות באופ"ק טוענות כבר זמן מה כי רמת המחירים הגבוהה אינה מוצדקת ואינה קשורה ליסודות השוק, אלא לרכישות של ספקולנטים. כמובן שהטענה הזו לא מפריעה להן לצבור עושר רב ולפזרו ברחבי העולם. מומחים מעריכים כי יצרניות הנפט הגדולות מחזיקות כעת ברזרבות בהיקף של כ-4 טריליון דולר מהשקעות כספי הנפט ברחבי העולם.
בשנת 2000 המדינות החברות באופ"ק, רובן מאזור המזה"ת, הרוויחו 243 מיליארד דולר מייצוא נפט. לפי הערכות משרד האנרגיה האמריקני, הכנסות אופ"ק מנפט צפויות לצמוח השנה ב-4% ל-630 מיליארד דולר, וב-9% בשנה הבאה ל-688 מיליארד דולר. ההערכה אינה כוללת את התקופה האחרונה, בה עלה מחיר הנפט ליותר מ-90 דולר לחבית.
חברת הייעוץ מקקינזי מעריכה כי השקעות כספי הנפט הגיעו בסוף 2006 ל-3.4 עד 3.8 טריליון דולר. אלו הן רק הערכות, מאחר והמשקיעים הגדולים באזור המפרץ הפרסי והמזה"ת קשורים ברובם לבתי מלוכה מקומיים, לא נסחרים בשום בורסה, ואינם מחוייבים לחשוף את הפורטפוליו שלהם או את פעילויותיהם.
לדברי מומחים, דפוס ההשקעות של כספי הדולרים השתנה בשלושת העשורים האחרונים. יצרניות הנפט עברו מאסטרטגיות של השקעה בנכסים בטוחים עם החזרים נמוכים, כמו אג"ח ממשלתי אמריקני, להשקעות אגרסיביות יותר במערב, בכלכלות שלהן עצמן ובשווקים מתפתחים.
לפי חברת מקקינזי, אירופה היא היעד העיקרי של השקעות כספי הנפט, ולפחות 25% מההשקעות הזרות שמגיעות מאזור המפרץ הפרסי מתבצעות באסיה, במזה"ת ובצפון אפריקה.
השפעה כלכלית מתגברת
בשנים האחרונות ביצעו המדינות, בעיקר אלו שנתפסות מתונות וידידותיות יותר מבחינה פוליטית, כלומר - סעודיה, איחוד האמירויות (בעיקר דובאי ואבו דאבי) וקטאר, מספר לא מבוטל של רכישות בכלכלות המפותחות, בעיקר ארה"ב - חלקן ראוותניות, חלקן פחות.
רק בשנה האחרונה הכריזו משקיעים ממדינות המפרץ הפרסי על רכישות זרות בהיקף של יותר מ-70 מיליארד דולר. בין השאר, רכשו חברות מדובאי אחזקות בענק הבנקאות הבריטי HSBC, בבנק הגדול בגרמניה דוייטשה בנק ובחברה האם של איירבוס EADS.
חברות מדובאי רכשו גם את אוניית המלכה אליזבת, מלון בטיימס סקוור, את רשת ההלבשה הניו-יורקית היוקרתית בארניז, ואת החברה המפעילה את מוזיאון השעווה הפופולרי מדאם טוסו (שנמכרה לאחר מכן לקבוצת בלאקסטון האמריקנית).
בנוסף, הודיעה חברת ההשקעות דובאי וורלד על השקעה של 5.2 מיליארד דולר בחברת בתי הקזינו ואתרי הנופש MGM מיראג', מחצית מהסכום ברכישת מניות MGM מיראג', ומחציתו ברכישת מחצית מפרויקט גדול של החברה בלאס וגאס.
זרוע ההשקעות של אבו דאבי רכשה 7.5% מקרלייל גרופ, 8.1% מיצרנית השבבים AMD, וכאמור, 4.9% מסיטיגרופ.
הנסיך בן טלאל הסעודי הוא בעל אחזקות בחברות ענק כמו ניוז קורפ, פרוקטר אנד גמבל, HP, פפסיקו, טיים-וורנר וחברת וולט דיסני, ולאחרונה רכש מטוס A380 סופרג'מבו לשימושו הפרטי כ"ארמון מעופף".
העסקה הגדולה ביותר שביצעה מדינה מהאזור עד כה שמורה לרכישת עסקי הפלסטיקה של ג'נרל אלקטריק על ידי חברה סעודית השנה תמורת 11.6 מיליארד דולר.
הכישלון הגדול שמור לדלתה טו, קרן בשליטת משפחת המלוכה של קטאר, שניסתה לרכוש את רשת הסופרמרקטים השלישית בגודלה בבריטניה, סיינסבורי, תמורת כ-22 מיליארד דולר, אך חזרה בה בתחילת החודש על רקע ההרעה בתנאי האשראי והעלות הגבוהה של תוכניות הפנסיה של הרשת.
מדינות מאזור המפרץ קנו לעצמן השנה דריסת רגל גם במגמה ההולכת וגוברת של קונסולידציה בבורסות העולם, לאחר שהשתלטו על כמחצית מבורסת לונדון, שכבר כמה שנים דוחה שוב ושוב ניסיונות השתלטות מצד בורסות גדולות בעולם.
בורסת דובאי התחרתה עם נאסד"ק על רכישת מפעילת הבורסות הנורדית OMX, ובסופו של דבר הסכימה לקבל 19.99% מנאסד"ק ו-28% מבורסת לונדון תמורת ויתור על רכישת OMX. זמן קצר לאחר מכן הודיעה רשות ההשקעות הקטארית כי היא רוכשת 20% מבורסת לונדון.
עסקאות אלו עוררו התנגדות בקרב מחוקקים בארה"ב, שטענו כי הפיכת דובאי לשחקנית מרכזית בשוק הפיננסים בניו-יורק עלולה להוות "סכנה ביטחונית". וזו לא היתה הפעם הראשונה שעסקאות של חברות מהאזור הובילו לתגובות פוליטיות מסוג זה.
הדוגמה הקיצונית ביותר לסערה פוליטית שעורר פיזור כספי הדולרים של מדינות המפרץ בארה"ב היתה רכישת החברה הבריטית P&O על ידי חברת דובאי פורטס וורלד, מפעילת המסופים הימיים הגדולה בעולם, בתחילת 2006 תמורת כ-7 מיליארד דולר. העסקה נתנה לדובאי שליטה על שישה מהנמלים הימיים הגדולים ביותר בארה"ב. הסערה הפוליטית שהתעוררה הסתכמה בסופו של דבר בויתור של דובאי ומכירת הנמלים לחברה אמריקנית.
מחוץ לאור הזרקורים, הולכת וגדלה השפעתן של יצרניות הנפט הגדולות על כלכלת ארה"ב. למרות ההעדפה להשקעות אגרסיביות יותר, ממשיכות מדינות אופ"ק להגדיל את אחזקותיהן בחוב האמריקני.
לפי נתוני משרד האוצר האמריקני, חברות אופ"ק הגדילו את אחזקותיהן באג"ח אמריקני ב-12% מתחילת השנה, והן עומדות כיום על כ-123.8 מיליארד דולר. יצואניות הנפט הגדולות מגדילות את אחזקותיהן בחוב אמריקני בקצב מהיר פי 3 ממשקיעים זרים אחרים.
והשקעות הראווה של מדינות הנפט אינן מתבצעות רק בחוץ. גם כלפי פנים משקיעות מדינות אלו סכומי עתק במפעלים כמו דקל האיים המלאכותיים בדובאי, מלונות שבעה כוכבים, ערים כלכליות חדשות וכדומה, בניסיון להפוך את עצמן למרכזים פיננסיים ותיירותיים.
אחד מפרויקטי הראווה אולי הסמליים ביותר הוא מגדל הבורג' דובאי, שבנייתו צפויה להסתיים ב-2008, וכבר כעת הוא מחזיק בתואר המבנה הגבוה בעולם, לאחר שבספטמבר הגיע לגובה של 574 מטרים, ועבר בגובהו את מגדל הטלוויזיה של טורונטו, המבנה הגבוה בעולם עד כה.
מגדל זה משקף גם את הבעיות שמעוררת פזרנות כספי הדולרים של מדינות המפרץ וקצב הפיתוח המואץ שלהן, לאחר שעלה לכותרות בשנה שעברה בעקבות התפרעויות של עובדים אסיאתים זועמים, שמחו על תנאי העבודה והשכר הירודים.
בהמשך השנה פרסם ארגון "משמר זכויות האדם" דו"ח שטען כי איחוד האמירויות מנצל עובדי בניה זרים באופן חמור, ומעסיק אותם בשכר נמוך פי 8 מהשכר הממוצע הנהוג במדינה ובתנאי עבודה מסוכנים תוך הפרת חוקי העבודה במדינות.
לפי הדו"ח, סך העובדים הזרים באיחוד האמירויות מגיע לכ-95% מכוח העבודה, ומורכב בעיקר מעובדים ממדינות דרום אסיה, כמו הודו, פקיסטן ובנגלדש. עוד אומר הדו"ח כי ב-2004 הטיסו שגרירויות הודו, פקיסטן ובנגלדש כ-880 גופות של עובדי בניה בחזרה למולדתם.
