בשבועות האחרונים שוק המשכנתאות בישראל גועש מתחרות. פרסומות ומבצעים של הבנקים המובילים למשכנתאות, ניתוחים בעיתונות היומית בדבר כדאיות לקיחת משכנתא והמלצות במדורים הכלכליים למהר ולקחת משכנתא עקב תנאי השוק המצוינים. ואולם לתחום המשכנתאות צד אפל שלמרבה הצער איש אינו טורח להזכיר.
לפי נתוני מרכז המידע של הכנסת, מעל 80,000 ישראלים מתקשים בהחזרי המשכנתא - פי 5 מהממוצע העולמי. לפי הערכות, בין 1,500 ל- 2,500 איש נזרקים מביתם מדי שנה עקב חוסר יכולת לעמוד בחובת תשלום המשכנתא. לאור נתונים אלה, יש להניח כי קיימת בעיה מבנית בשוק המשכנתאות.
שלושה שחקנים עיקריים אחראים למצב. ראשונה היא המדינה, המצמצמת כל שנה את מעורבותה בשוק המשכנתאות, וכך מגבילה את אפשרותה להקל על החייבים. במקביל מסרבת המדינה לקבוע כללים ברורים: לא קיימת הפרדה בין ייעוץ ושיווק משכנתאות בדומה לחקיקה בתחום הפנסיה, לא נקבע אחוז מימון מקסימלי, וריבית הפיגורים (כן, גם זו שגובה המדינה עבור הלוואותיה) מתאימה לשוק האפור. החקיקה בתחומי ההלוואות וההוצאה לפועל מטילה את מלוא האחריות וההוצאות על החייבים, כאילו לבנק אין חלק בכישלון החזרת ההלוואה. דוגמה מוחשית לכך ניתן למצוא בהלוואות הגבוהות שלקחו עולים מבוגרים, בעיקר ממדינות חבר העמים, בתחילת שנות ה-90. גם המלווה צריך היה להניח כי לא יוכלו להחזירן, ואכן, רבים מהם מוצאים את עצמם בימים אלה ללא בית.
גם הבנקים אשמים. האם אחראים לשירות הירוד שאותו מקבלים המתקשים בהחזרי משכנתאות, לפקידוּת הבלתי מקצועית, למידע הלא ברור, לסעיפים המקפחים ולאי הצגת פתרונות אפשריים ללקוח כמעט עד לשלב צו הפינוי. כשם שהדרך הטובה ביותר לטפל באדם חולה היא לזהות את המחלה בשלב מוקדם, ראוי היה שהבנקים למשכנתאות יפעילו מנגנון שיאפשר לאתר את "החולי" מהר ככל האפשר. בפועל התנהלותם מובילה למצב בו המחלה מטופלת רק בשלב הסופני. עקב מעמדם המונופוליסטי, החצי-ציבורי של הבנקים, מופרת חובת נאמנותם ללקוחותיהם.
הצלע האחרונה הם עורכי הדין וכונסי הנכסים. שכר הטרחה הגבוה המובטח להם במקרה של פינוי אדם מביתו, ביחס לשכר הטרחה במקרה שיגיע בסופו של דבר להסדר, מובילים אותם לתפקד כמקל בגלגליו של ההסדר. הם מחייבם את הלקוחות בסכומים מגוחכים (לדוגמה, פינוי שבוטל לאחרונה חויב על-ידי כונס הנכסים ב2,600 שקל דמי ביטול פינוי). גם כאשר אדם כבר הצליח להגיע להסדר עם הבנק, הוא יכול להיות מפונה בגלל שכר הטרחה של כונס הנכסים. הכונסים לא מבינים בנושא שעליו הופקדו, כאשר במקביל מסרבים הבנקים לטפל בלקוחות בתואנה שזה תפקידו של הכונס.
המשך המצב הקיים מסכן את המרקם החברתי-כלכלי בישראל. כמעט כל משפחה שהוצאה מביתה הופכת באחת ממעמד ביניים למעמד נמוך, והסיכוי לשיקום נמוך מאוד עקב חובות שבדרך כלל עדיין רובצים על המשפחה. רבים מהמפונים הופכים מאנשים יצרנים ופוריים שנקלעו לצרה זמנית וקטנה לכאלה שסמוכים באופן קבוע על שולחן רשויות הרווחה. על המחוקק והממשלה לשנות את התמונה – ויש להם דרכים רבות לעשות זאת.
צחי דוד, רכז פעילות של "תנועה לחיים בכבוד"
