מי אני? שמי טל נברו. אני בת 26, נולדתי בניו יורק ובגיל שנה עלו הוריי לארץ, כך שאת ילדותי והתבגרותי עברתי בארץ. שירתתי שלוש שנים כקצינה ואחר כך פרשתי כנפיים, לטעום את העולם. תחילה התמקמתי בניו יורק, עבדתי בסוכנות נסיעות במשך שנתיים (וגם הספקתי להתחתן ולהתגרש). אז עשיתי טיול ארוך בהודו, חזרתי לניו יורק והמשכתי לטייל בארה"ב, מחליפה עבודות, עד שהגעתי לאנגווילה (Anguilla).
איפה אני גרה? אני גרה כיום באנגווילה, שזהו אי בצפון הקאריביים - והיפה ביותר מבין כל האיים.
האי הכי יפה מכולם. טל על החוף של אנגווילה
מתי ואיך הגעתי לכאן? כעבור 4 וחצי שנים מיום עזיבתי את הארץ, גיליתי אתר מקסים באינטרנט
שיצר אותו גבר מוכשר, צרפתי כבן 40 שחי בקאריביים. יצרנו קשר באימיילים ואחרי שבועיים של התכתבויות, החלטתי לנסוע לבדוק מי זה הבחור ואיפה זה אנגווילה. מרגע שנחתתי באי, לא נפרדנו... עברתי לגור באנגווילה בנובמבר 2006, והאהבה פורחת ומתפתחת. לא מזמן התחתנו באושר ואושר על חוף מדהים באנגווילה (מידס ביי).
מה אני עושה בחו"ל? אני וטיירי בעלי עובדים יחד בתחום עיצוב גרפי, יוצרים אתרים, מגזינים, כרטיסי ביקור, פליירים, שלטי פרסום ובמרקטינג של אתרים - וגם עוסקים בספורט אקסטרים.
מה גורם לי להרגיש ישראלית? הכל. בעת מגוריי בארה"ב וטיולי בעולם, אין גאה ממני להיות ישראלי. כל מה שלא קשור לבית - אוכל, תרבות, התנהגות של אנשים, התנהלות - כל מה ששונה ממה שגדלתי בסביבתו, גורם לי להרגיש ישראלית. להיות ישראלית זו הגאווה הכי גדולה שלי בחו"ל, אני מרגישה כשגרירה וגאה להסביר לכל השואל על המזוזה בביתי, על הצבא, על המאכלים, התרבות וההיסטוריה. בבית שלנו יש דגל ישראל מונף ואנחנו מדליקים נרות כל יום שישי, רק כדי לשמור על הרוח היהודית גם רחוק מהבית.
טל: "ישראלי בחו"ל תמיד יהיה זר"
סיטואציה מצחיקה שקרתה לי בחו"ל: בניו יורק, כשהייתי יוצאת למועדונים, היו מתחילים איתי הרבה ישראלים. שיערי בהיר ויש לי מבטא אמריקאי לכל דבר אז הם לא ידעו שאני ישראלית. בדרך כלל לא היתה לי הרבה סבלנות אליהם, אבל לפעמים הייתי מעמידה פנים שאני אמריקאית, מנהלת איתם שיחה באנגלית וצוחקת לעצמי בלב או עם חבריי.
לְמה אני הכי מתגעגעת? קודם כל - למשפחה, מאוד מאוד, ולחברים, להופעות רוק בעברית או לנהיגה בכביש חיפה-תל-אביב. בניו יורק לא נהגתי (יש סאבווי) ובאנגווילה יש לנו ג'יפ קטן, אבל המרחקים קצרים מחוף לחוף ובא לי לנהוג למרחק גדול עם גלגלצ ברקע ואחותי מדברת איתי בפלאפון בו-זמנית, קובעת לאיזה בר נצא הערב או מספרת לי באיזו הפגנה למען בעלי חיים היא השתתפה היום (רק בדיבורית!). חלק מ"להיות בחו"ל" זה להיות לבד. אני מוקפת בה-מ-ו-ן אנשים, אבל ישראלי בחו"ל תמיד יהיה זר והחברים האמיתיים שלי (חוץ מבעלי) הם בארץ.
מה הייתי לוקחת איתי מכאן ומביאה לישראל? הייתי לוקחת את השלווה מהקאריביים ואת ההזדמנויות מניו יורק. בניו יורק אפשר לפתח קשרים עם אנשים חזקים בעסקים ובעולם, להתנסות בדברים שבארץ לא היית חולם עליהם אפילו וליהנות מאוסף של תרבויות מ-כ-ל העולם בעיר אחת. באנגווילה יש שלווה, חופים מהממים ואני אף פעם לא נועלת את האוטו או חוששת מגניבות או מאלימות. האיום היחיד שאני נתקלת בו זה היתושים מדי פעם.
.
1. חול וים: חוף באנגווילה - אני אפילו לא יודעת על מי להמליץ, כולם מדהימים. זה המקום הכי רומנטי, מרגיע ומהפנט ביקום.
2. ריקודים: המועדון הכי טוב בקאריביים לדעתי זה הבליס, זה באי הסמוך, סנט מרטין. זה מועדון בלי גג, עם בריכות וספות אלגנטיות, כולם באים בלבוש מינימלי ואופנתי. והריקודים- עד הבוקר. כל זה הכרחי מפעם לפעם.
3. אי: מכל האיים הקאריביים, האי הכי רומנטי זה סנט-ברט (St Barth) - אי צרפתי קטן, כולו הררי. לנסוע שם זו הרגשה של דיסנילנד, עם עליות וירידות. מקום מ-ק-ס-י-ם!
4. כחול: צלילה באי סנט מרטין. אני צללתי שם 12 פעמים!
גם אתם גרים בחו"ל ורוצים לשתף אותנו בחוויה? כתבו לנו!
