לוד: אישה הכתה עובדת סוציאלית

אישה שפנתה לעיריית לוד תקפה היום (ב') עובדת סוציאלית בלשכה לשירותים חברתיים. העובדת נחלצה מדי התוקפת רק בסיוע עמיתותיהּ. העובדת נזקקה לטיפול רפואי מידי צוות אמבולנס שהוזעק למקום, אך לא נזקקה לאשפוז. משטרת לוד עיכבה את התוקפת לחקירה.

בשעות הצהריים הגיעה אישה למשרדי העירייה לדיון הקשור בילדיהּ. בין היתר נדונה שם הוצאת הילדים מהבית. האישה - שלא היתה מרוצה מהטיפול של העובדת הסוציאלית ולא הסכימה עמה - קמה לפתע, תפסה בשערותיה של העובדת, ולטענת עדי ראייה החלה לגרור אותה.

עובדות הרווחה שהיו במקום נדהמו למשמע הצעקות שבקעו מהחדר, ורצו לכיוון חברתן לעבודה. הם הבחינו בה כאשר האישה עומדת מעליה ומושכת בשערותיה. "זה היה מפחיד נורא. היא ממש תפסה אותה ולא עזבה. העובדת צעקה והייתה בהלם. היינו צריכים הרבה כוח כדי לשחרר אותה ממנה", סיפרה אחת העובדות שהיתה עדה למקרה.

עובדות הרווחה הצליחו לכלוא את התוקפת באחד החדרים והזעיקו את המשטרה. השוטרים עיכבו את התוקפת לחקירה. עמיתותיהּ של העובדת הסוציאלית שהותקפה סיפרו שהיא מסתגרת בביתה, המומה מהמקרה, ואומרת כי לא ציפתה שדבר כזה יכול להתרחש במקום עבודתהּ.

"שק החבטות של הפונים"

שר הרווחה והשירותים החברתיים, יצחק הרצוג, הורה לבדוק את המקרה. "לא יתכן שעובדת שבחרה במקצוע קשה של עבודה סוציאלית מתוך ראייה של שליחות לסייע לשכבות החלשות, תהיה שק החבטות של פונים", אמר הרצוג. "הנזקקים לשירותי רווחה צריכים להפנים כי אסור להם לפרוק את התסכולים ואת מצבם הקשה על העובדים הסוציאליים".

מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים, נחום איצקוביץ, הורה באחרונה להוסיף 100 אלף שקל למיגון הלשכות לשרותים חברתיים.

ח"כ יורם מרציאנו (העבודה) המתגורר בלוד שמע על המקרה, והבטיח להעלות את הנושא בשבוע הבא בוועדת הרווחה של הכנסת. "כששמעתי על האירוע הזדעזעתי", אמר מרציאנו ל-ynet. "לא יכול להיות שעובדות סוציאליות שעושות עבודת קודש יהיו חשופות להתקפה מצד אנשים שלא מרוצים מהטיפול שקיבלו. הגיע הזמן שהמדינה תדאג להגן עליהן ותדאג לביטחונן".

ב-2006 אירעו 123 מקרים של אלימות מסוגים שונים נגד עובדים סוציאליים. מרבית הדיווחים הם על הפרעות סדר - 54 מקרים (עלייה מ-18 בשנה הקודמת) ואיום מילולי - 52 מקרים (ירידה מ-85 בשנה הקודמת).

אשתקד נרשמה ירידה משמעותית בפגיעה הפיזית בעובדים - מ-27 ב-2005 ל-6 בלבד ב-2006. מחצית מהתוקפים הם גברים. הסיבות העיקריות לתקיפה היו אי-מתן סיוע חומרי (33) הפעלת חוק הנוער (32) וסידור חוץ-ביתי (20).